התמודדות עם תחושת האבל והריקנות
בנות יקרות אני פונה לפורום המבורך הזה שאף אחת לא רוצה להיות חלק ממנו מבחירה....
אני אתחיל דווקא בטוב - אני בת 37 אמא ל2 בנים בריאים ומקסימים ונשואה לאהבת חיי. באמת שיש לי הכול ואני מודה על כך יום יום
ועם זאת-אני בתהליך של הפסקת הריון בשבוע 23 לאחר תוצאה לא תקינה בצ'יפ הגנטי. המתת העובר בוצעה אתמול והגרידה מתוכננת לחמישי.
התמודדות עם החוויה שחוויתי אתמול יחד עם התחושה הנוראה של עובר מת בבטני היא קשה מנשוא ולא נותנת מנוח.
לפני פחות משנה עברתי הפסקת הריון בשבוע 19 עקב תסמונת דאון. ההלם ותחושת האבל מאז עדיין קיימת בי והנה שוב.... קיוויתי שההריון הזה יעזור לי להחלים ולצערי קורה הגרוע מכל.
עברתי עוד 2 הפלות לפני ואחרי הילדים בשלבים מוקדמים יותר ומסיבות אחרות ולא קשורות...
אני מבולבלת וכואבת מאוד.
בהולד כבר כמה שנים בקריירה שלי בגלל הרצון להתמקד בהריונות שבסופו של דבר לא צלחו. בעצב גדול ותחושה שלעולם לא אהיה שלמה עם ההחלטה הקשה להיפרד מעובר יקר שלי ותוהה מה הלאה?
עם כל האירוניה הכול קורה בפורים החג השמח והאהוב עלי וביומולדת שלי ביום שבת.
חופשת לידה ללא תינוק לפני. אני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו אחר כדי להתגבר הפעם. פעם קודמת חזרתי לעבודה אחרי שבועיים...לא מרגישה שזה נכון הפעם.
לוותר על הריון נוסף אולי ולהתמקד בטוב שיש לי ובעצמי? נשמע נכון אבל הקושי שלי לוותר ולהיפרד מהרצון לעוד ילד/ה הוא עצום. מה שגם אני מרגישה שחייבת תיקון. מצד שני הפחד הוא תהומי.
מרגישה אבודה
סליחה על החפירה ושלא נצטרך לעולם לעמוד במצבים כאלו
בנות יקרות אני פונה לפורום המבורך הזה שאף אחת לא רוצה להיות חלק ממנו מבחירה....
אני אתחיל דווקא בטוב - אני בת 37 אמא ל2 בנים בריאים ומקסימים ונשואה לאהבת חיי. באמת שיש לי הכול ואני מודה על כך יום יום
ועם זאת-אני בתהליך של הפסקת הריון בשבוע 23 לאחר תוצאה לא תקינה בצ'יפ הגנטי. המתת העובר בוצעה אתמול והגרידה מתוכננת לחמישי.
התמודדות עם החוויה שחוויתי אתמול יחד עם התחושה הנוראה של עובר מת בבטני היא קשה מנשוא ולא נותנת מנוח.
לפני פחות משנה עברתי הפסקת הריון בשבוע 19 עקב תסמונת דאון. ההלם ותחושת האבל מאז עדיין קיימת בי והנה שוב.... קיוויתי שההריון הזה יעזור לי להחלים ולצערי קורה הגרוע מכל.
עברתי עוד 2 הפלות לפני ואחרי הילדים בשלבים מוקדמים יותר ומסיבות אחרות ולא קשורות...
אני מבולבלת וכואבת מאוד.
בהולד כבר כמה שנים בקריירה שלי בגלל הרצון להתמקד בהריונות שבסופו של דבר לא צלחו. בעצב גדול ותחושה שלעולם לא אהיה שלמה עם ההחלטה הקשה להיפרד מעובר יקר שלי ותוהה מה הלאה?
עם כל האירוניה הכול קורה בפורים החג השמח והאהוב עלי וביומולדת שלי ביום שבת.
חופשת לידה ללא תינוק לפני. אני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו אחר כדי להתגבר הפעם. פעם קודמת חזרתי לעבודה אחרי שבועיים...לא מרגישה שזה נכון הפעם.
לוותר על הריון נוסף אולי ולהתמקד בטוב שיש לי ובעצמי? נשמע נכון אבל הקושי שלי לוותר ולהיפרד מהרצון לעוד ילד/ה הוא עצום. מה שגם אני מרגישה שחייבת תיקון. מצד שני הפחד הוא תהומי.
מרגישה אבודה
סליחה על החפירה ושלא נצטרך לעולם לעמוד במצבים כאלו
