התמודדות של בת זוג של חולה סרטן

[סינדי24]

התמודדות של בת זוג של חולה סרטן

היי לכולם, כותבת כאן לראשונה, ולא בפעם האחרונה... לבן זוגי גילו לפני כחודשיים לימפומה הודג'קינס. מאז דברים מתנהלים אחרת, הכל בעל קצב שונה ואויר אחר. כצפוי, אני מניחה. אם להיות כנה לגמרי, כל מה שעבר עליו דווקא שיפר לנו את מערכת היחסים, הוא הפך מודע יותר והחל להעריך יותר את החיים שלו וכל אשר בם. הוא ממשיך לעבוד אם כי בקצב טיפונת יותר איטי אבל עדיין בכל כוחו ומכל ליבו.. מחר הוא ניגש לטיפול הכימותרפי השלישי שלו, ואני מתפללת שהפעם יצפו לנו שבועיים קלים יותר מאלה שהיו לנו כעת.. כל הכאבים שנגרמים לו כתופעות לוואי של הטיפולים גומרים אותו, והוא עדיין ממשיך ומחייך אליי ומנסה לעשות הכל כדי שהחיים יזרמו לנו כאילו היה בריא.. לאחרונה עוברות לי מחשבות של איך מתמודדים.. חבר טוב שלי מתמודד עם מחלתן של 2 אחיותיו בסרטן, ואני מקשיבה לו מדבר והוא יודע כ"כ הרבה ומעורב ומתמודד על פני השטח באופן יוצא מן הכלל.. ואילו לי לפעמים קשה.. אני יודעת שהוא יבריא ושאז נוכל לעבור לגור יחד ולדבר על חתונה וכל העתיד הורוד.. אבל עד אותו רגע.. עד שיבריא, אני מנסה לאסוף את עצמי.. ויש רגעים, אני מודה, שאני שוקעת במחשבות ובוכה.. לפעמים לא בטוחה אפילו על מה הבכי בדיוק.. אולי אתם יכולים לספר לי מעט מהניסיון שלכם.. איך מתמודדים ומעבירים את היום יום מבלי להתפרק?

 

[tsy]

קודם כל הפרט הראשון שתפס את עיני

במה שכתבת היא העובדה שאתם חברים ולא נשואים. לי גילו את הסרטן (הודגיק'נס) ממש ממש בתחילתה של החברות. גרנו ביחד וחזרתי לתקופת הטיפולים לגור חלק מהזמן אצל ההורים שלי. עברנו תקופה קשה מאוד של עשרה חודשים. בהם למדנו להכיר טוב יותר אחד השני ולהעריך את החיים הנפלאים אז חברי היקר חיכה בסבלנות תמך ועזר, והיום אנחנו כבר נשואים שלוש שנים והורים לתאומות. אנחנו התמקדנו בדברים הטובים שיש בתקופה הזו כמו למשל העובדה שלא עבדתי אז תמיד יכולתי לחכות לו כשהוא הגיע הביתה מאוד רגוע ובלי לחצים, ובעוד דברים קטנים במקרה שלי זה דברים רלוונטים לבנות: הציפורניים מאוד מתחזקות בטיפולים ואני אכלנית כפיתית של ציפורנים גידלתי ציפורניים ואפילו שמתי לק, זה היה בהחלט חידוש נפלא. את יודעת, כל מיני דברים קטנים שאולי בחי היום יום העמוסים לא שמים לב אליהם אבל הם יכולים לעודד בתקופות כאלו. אגב, ביום חמישי בתוכנית "החבילה" הופיעה חברה טובה ומקסימה שלי, שגם לה היה הודגי'קס ומי שראה אותה בטלויזיה בהחלט היה יכול להתעודד מהמילים המדהימות שלה. ראית במקרה? טל

 

[סינדי24]

לא, לא ראיתי..../images/Emo4.gif

אני מבינה שגם לך כמו לחבר שלי יש הודג'קינס, כמה טיפולים כימותרפיים עברת עד שזה נסוג? אני כ"כ שמחה עבורך, לשמוע שהחזקתם את זה והתחתנתם.. זה מרגש מאוד!!!! ומחזק!!

 

[s h u g i 1]

בת זוג יקרה

שלום לך, שמחתי לקרוא את הודעתך כאן והתרגשתי מאוד מדבריך הכה כנים. אני אישית חליתי בסרטן השד והחלמתי. תקופת הטיפולים היא תקופה קשה ודורשת הרבה כוחות נפשיים, וחלק חשוב ביותר בתקופה זו היא הסביבה הקרובה: משפחה, חברים, אוהבים. אי אפשר לעבור את זה לבד והתמיכה, ההקשבה, הלווי לטיפולים עצמם, הליטוף מידי פעם הם מסוג הדברים שמחזירים חיים. דעי לך שתמיכתך כאן חשובה ביותר ואני מעריכה מאוד את העובדה שאת דובקת בבן זוגך ולא נוטשת אותו. מדבריך הוא נשמע לי בחור אופטימי וחזק אין סיבה שלא תעברו את התקופה הזאת בצורה הטובה ביותר. וכמו ששמת לב - לרוב יוצאים ממנה נשכרים. הרבה דברים משתנים לטובה בחיים אחרי המחלה, החיים לא נתפסים יותר כמובן מאליו. מתקבל ערך מוסף לכל יום ויום בחיים... קבלי עידוד וחיזוק מכל מי שיכול לתמוך בך בתקופה זו אך תהיי חזקה וזכרי תמיד- הרע עומד להסתיים והכל יחזור על מקומו בשלום. כמו כן אני ממליצה לך לגרום לבן זוגך כל יום לחייך מסיבה זו או אחרת. קחי זאת כמשימה ואולי כך תוכלי להרגיש מועילה ושותפה אמיתית. זה גם מאוד מובן שתבכי מידי פעם ותחשבי כל מיני מחשבות רעות - הפחד מן הלא נודע חזק ממך בשלב זה. אבל זכרי מכל משבר מתחשלים, לומדים, וקמים הרבה הרבה יותר חזקים. שלך, טלי

 

[סינדי24]

רעיון נהדר נתת לי../images/Emo140.gif

לגרום לו בכל יום לחייך.. אני מאמינה שאהבה עוזרת במקרה הזה.. תודה טלי

 

[rona39]

סידני

היי סידני איך מתמודדים עם זה? זו שאלה קשה, במבט לאחור אני אומרת לעצמי איך עמדתי בזה, איך בעלי והילדים וכלם עמדו בזה? לדעתי זו השגרה. לנסות בין הטיפולים לעבור לשגרה ולהעסיק אותך, אותו, לא לחשוב יותר מידי על הטיפולים.לעבוד, לבלות, לפגוש חברים, ללכת לסרטים. אני עשיתי טבלת יאוש. כל טיפול שעבר, מחקתי והיתי מעודדת יותר. זה שלא היו רגעי משבר, זה טבעי.אבל לאט לאט הסוף קרב. מקוה שיעבור לכם בקלות המון בריאות רונית

 

[סינדי24]

תודה רונית../images/Emo39.gif

משתדלת להצמד לשגרה.. האם טבלת יאוש באמת עוזרת? הרי תמיד יכול להיות שבמקום 8 טיפולים, יחליטו 12 ואז שוב הכל ממשיך וממשיך, בין תקווה לכאב..

 

[rona39]

לי זה עזר

היי היו לי 14 טיפולים, מהן שישה באמת קשים,לי זה עזר לראות את הסוף רונית

 

[סינדי24]

באיזה שלב גילו לך את המחלה?

 

[rona39]

שלב די מאוחר

היי אבל לי היה סרטן השד והיו לי הרבה בלוטות נגועות. רונית

 

[ציפורלילה]

כל יום בנפרד

ככה בתור התחלה, בלי לחשוב יותר מדי מה יהיה קדימה ומה יקרה. כרגע מה שהכי חשוב זה לעבור את הטיפולים הכי קל שאפשר, ולהבריא. מה שאחר כך - פחות חשוב כרגע, כל דבר בזמנו. כל רגש שעובר עליך ועליו כרגע הוא לגיטימי, כי אין דרך נכונה או לא נכונה לעבור את המצב הזה. נראה לי שאת מאד מאד אוהבת אותו ומאד דואגת לו ואולי את מרגישה נוח לשקף את הפחדים שלך לצידו, בזמן שהוא זה ששומר על החיוך והאופטימיות (כמו חלוקת תפקידים ביניכם). אני חושבת שלשמור על שגרת חיים רגילה (ככל האפשר) מאד עוזר כיוון שזה חוט שמקשר בין המצב הנוכחי שהוא לא מצב רגיל לבין מצב של חיים נורמלים של שגרת עבודה/לימודים/בילויים וכו'. אני בתקופת הטיפולים שלי המשכתי לעבוד ככל שיכולתי כי הרגשתי שהעבודה מביאה אותי לסיטואציות כל כך פשוטות בהן אני לא צריכה להתעסק במחלה, וגם כל האנשים בעבודה ידעו שאני חולה וקיבלתי מהם כל כך הרבה חום ואהבה שמאד הייתי צריכה בתקופה הזו. אם את מעוניינת בתמיכה לך או לבן זוגך את יכולה לפנות לפסיכולוג של האונקולוגית, או לעו"סית של המחלקה. את גם יכולה לבדוק את ח.ס.ן - חולי סרטן נלחמים (קישור בכניסה לפורום) אולי באחד מן השניים תמצאי מקום שיספק לך את הכוח לעבור את התקופה הזו. נשמח אם תמשיכי לשתף אותנו. שבוע טוב

גלי

 

[סינדי24]

כנראה שבאמת יש לנו מעין חלוקת תפקיד

הוא מתעקש על שמירת המציאות הזו של עבודה ו"הכל כרגיל".. דבר שאני מתחילה להבין שהוא אחד המפתחות ללצאת מזה.. אמרו לו שבמחלה הזו זה 70% פסיכולוגי, קודם תאמין שתצא מזה ואז תצא מזה, כמה מזה לדעתך נכון? כי לאהוב ולאמין, אין ספק, אני מאמינה בו ולרגע לא חושבת על מוות, אבל כואב לי שאני לא יכולה לעשות כלום.. אולי אני הדפוקה פה, אבל בעצם הישיבה לידו והמילים הטובות, שמספיקות לו לטענתו כדי להתחזק, אני מרגישה שזה כלום ושאין בידי להושיע אותו.. כיצד צופים באדם יקר נלחם על חייו ללא עזרה??

 

[ornusha]

../images/Emo24.gif

שלום סידני.... אני גם חליתי בהודג'קין. ובאמת כמו שאמרו לכם זו מחלה שעוברים אותה יחסית מהר ובקלות. אבל שוב- זה תלוי באיזה מצב הייתה המחלה וכמה אגרסיבית הכימוטרפיה. אני עברתי 8 סדרות של טיפולים, ותוך 5 חודשים סיימתי הכל. אבל זה מאוד משתנה. אני אחרי הכימו' לא עברתי הקרנות אולם יש כאלה שכן, וזו תקופה בפני עצמה. אני במהלך הטיפולים לא חוויתי כאבים או בחילות, אבל שוב זה תלוי איזה פרוטוקול מקבלים. תהיה חזקה ותחזיקי מעמד, זה מה שנקרא הסרטן "הטוב" (אם יש דבר כזה בכלל)... אם את רוצה לשאול שאלות או סתם לשפוך ת'לב אני פה.

 

[ornusha]

סליחה טעיתי- סינדי

ולא כמו שבטעות רשמתי (סידני)

 

[סינדי24]

תודה, אני שמחה עבורך

במקרה שלנו הטיפולים מביאים עימם כל מיני סוגים של כאבים שהוא לא הכיר קודם...

 

[תמר 26]

שלום לך../images/Emo24.gif ../images/Emo140.gif

אני רואה שהרבה ענו לך, אבל גם אני אכתוב כמה מחשבות על הנושא. סיימתי שבוע שעבר את הטיפולים הכימוטרפיים ללימפומה הוצ'קין, והדבר שהיה לי הכי חשוב בכל ההתמודדות הזו. זה שבעלי היה איתי ותמך בי לאורך כל הדרך.

איך הוא לא התמוטט? אני באמת לא יודעת, כי אני חושבת שלפעמים היה לו קשה יותר מאשר לי: הטיפול בילדה שלנו, העבודה (הלא יציבה), אני, תיאום וסידור של בירוקרטיה, בעוד התפקיד שלי היה רק להבריא. כמובן שההורים והמשפחות עזרו באופן מסיבי, ועדיין הרבה נפל עליו. אפילו תוצאות של בדיקות סי טי, הוא דאג יותר ממני. לדעתי מותר להתפרק מדי פעם (באופן חיובי) כלומר לבכות, לשפוך את הלב בפני חברה (או פה), כי לאורך זמן ההתמודדות מביאה איתה ימים קשים והבכי משחרר הרבה רגשות שמצטברים. דווקא התפרקויות קטנות פעם ב... מונעות התמוטטות. בעלי דאג כמו שהוצע כאן באמת לתת לי סיבות לחייך

(לפעמים בדרכים מופרעות כשהאתגר היה קשה יותר

) ואני חושבת שהאתגר החזיק גם אותו. הרבה חיבוקים, ליטופים, משחקים, פינוקים, התערבויות שטותיות (=כמה פעמים יצטרכו לדקור עד שימצאו ווריד ועוד בסגנון) , הומור (לעיתים גם הומור עקום), מתנות וצ'ופרים קטנים,

לאורך הדרך. אולי בקרוב אכתוב בצורה מסודרת כמה רעיונות טובים שקיבלנו להעביר טיפולים ימי אשפוז, בדיקות ובכלל את התקופה הזאת בכיף (עד כמה שזה אפשרי...) כרגע אצלי הכל איטי עדיין, ויש לי הרבה על הראש (לעבור דירה, למצוא עבודה וכו'). אבל בנוסף תנסי למצוא זמן לעצמך, בילוי עם חברה, קניות, חוג, תחביב כל דבר שתוכלי לשאוב אנרגיות לעצמך, ותזכרי כשאת מפנה זמן ומקום לעצמך, את עוזרת לעצמך לעזור לו. מקווה שיעבור לכם מהר וקל.

תמר

 

[סינדי24]

זה עוזר לשמוע דברים כאלה../images/Emo51.gif

לקחתי ממך כמה כלים לדרך.. אהבתי את התאורים שלך על מה שעברתם יחד.. מחזק מאוד!! והנה עכשיו הוא פה הודעה מעליי ומתחזק כעת גם ממני וגם מכם.. תודה!

 

[serdonix]

את צריכה להיות חזקה בשבילו...

תחשבי שאת זו שהוא שואב את הכוח ממנה להמשיך הלאה... תחשבי על זה