התמודדות של ילד עם המרחק מאמא
שלום,
אני בחודש השביעי להריוני, בחודש חמישי נכנסתי לשמירה קפדנית הכוללת שכיבה בלבד.
יש לי ילד בן 4 שהיה רגיל שאני עושה איתו הכל ונאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, בה אבא מחליף את אמא בכל הדברים.
היה לו קשה לקבל את השינוי בהתחלה, אך תוך כמה ימים הוא התרגל.
המצב קצת החמיר וקיבלתי הוראה לעבור לגור ליד בית חולים עם פגייה (בגלל שאנחנו גרים באילת ואין שם פגייה), אז לפני שבועיים עברתי לגור אצל אחותי ליד אשקלון
ובעלי ובני נשארו באילת, אך עברו לגור אצל ההורים של בעלי, כדי להקל על בעלי בטיפול בילד. המעבר לבית של סבא וסבתא לא עבר בצורה חלקה ובכל פעם שסבתא העבירה את הבגדים
של הילד מהתיק לארון- הוא פשוט החזיר אותם לתיק. כמו כן, הוא התעקש לקחת איתו כמות ענקית של צעצועים אליהם הביתה, וגם כשבאו לבקר אותי הגיע עם המון צעצועים מהבית (אני משערת שזה בגלל שזה מעניק לו ביטחון- להיות עם החפצים המוכרים מהבית כשהכל מסביבו משתנה...).
בחרתי שלא לספר לבני את הסיבה האמיתית למעבר שלי, מכיוון שחששתי שיפתח רגשות שליליים כלפי אחותו לעתיד ש"לקחה" לו את אמא לכמה חודשים.
לכן, אמרתי לו שכואבת לי הרגל ושאני נוסעת לרופא מיוחד שיטפל לי ברגל.
עכשיו בכל שיחת טלפון הוא שואל "למה את לא איתנו" ואני כל הזמן מזכירה לו שבסוף אני אחזור וגם מסבירה לו שאני רחוקה לא מתוך רצון, אלא מחוסר ברירה.
עד עכשיו הייתי מרוצה מהטיפול במצב, ברור שלא הכל מושלם וכרגע אפשר להגיד שהילד פיתח חרדת נטישה כלפי אבא שלו וממש נחרד כשהוא נעלם לו (אם הוא לא אומר לו לפני כן שהוא הולך).
היום סיפרה לי חמתי שהוא ביקש לראות סרט וידאו של אירוע משפחתי "מתי שאמא לא היתה חולה" וכמובן שנקרע לי הלב, כי לא חשבתי שהוא ממש חושב על זה...
עכשיו מטריד אותי שהוא חושב שאני חולה ואני לא יודעת אם עשיתי נכון כשלא סיפרתי לו את הבעיה האמיתית.
מצטערת שזה יצא ארוך.. אשמח לעיצה.
תודה רבה
שלום,
אני בחודש השביעי להריוני, בחודש חמישי נכנסתי לשמירה קפדנית הכוללת שכיבה בלבד.
יש לי ילד בן 4 שהיה רגיל שאני עושה איתו הכל ונאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, בה אבא מחליף את אמא בכל הדברים.
היה לו קשה לקבל את השינוי בהתחלה, אך תוך כמה ימים הוא התרגל.
המצב קצת החמיר וקיבלתי הוראה לעבור לגור ליד בית חולים עם פגייה (בגלל שאנחנו גרים באילת ואין שם פגייה), אז לפני שבועיים עברתי לגור אצל אחותי ליד אשקלון
ובעלי ובני נשארו באילת, אך עברו לגור אצל ההורים של בעלי, כדי להקל על בעלי בטיפול בילד. המעבר לבית של סבא וסבתא לא עבר בצורה חלקה ובכל פעם שסבתא העבירה את הבגדים
של הילד מהתיק לארון- הוא פשוט החזיר אותם לתיק. כמו כן, הוא התעקש לקחת איתו כמות ענקית של צעצועים אליהם הביתה, וגם כשבאו לבקר אותי הגיע עם המון צעצועים מהבית (אני משערת שזה בגלל שזה מעניק לו ביטחון- להיות עם החפצים המוכרים מהבית כשהכל מסביבו משתנה...).
בחרתי שלא לספר לבני את הסיבה האמיתית למעבר שלי, מכיוון שחששתי שיפתח רגשות שליליים כלפי אחותו לעתיד ש"לקחה" לו את אמא לכמה חודשים.
לכן, אמרתי לו שכואבת לי הרגל ושאני נוסעת לרופא מיוחד שיטפל לי ברגל.
עכשיו בכל שיחת טלפון הוא שואל "למה את לא איתנו" ואני כל הזמן מזכירה לו שבסוף אני אחזור וגם מסבירה לו שאני רחוקה לא מתוך רצון, אלא מחוסר ברירה.
עד עכשיו הייתי מרוצה מהטיפול במצב, ברור שלא הכל מושלם וכרגע אפשר להגיד שהילד פיתח חרדת נטישה כלפי אבא שלו וממש נחרד כשהוא נעלם לו (אם הוא לא אומר לו לפני כן שהוא הולך).
היום סיפרה לי חמתי שהוא ביקש לראות סרט וידאו של אירוע משפחתי "מתי שאמא לא היתה חולה" וכמובן שנקרע לי הלב, כי לא חשבתי שהוא ממש חושב על זה...
עכשיו מטריד אותי שהוא חושב שאני חולה ואני לא יודעת אם עשיתי נכון כשלא סיפרתי לו את הבעיה האמיתית.
מצטערת שזה יצא ארוך.. אשמח לעיצה.
תודה רבה
הוספתי שכשאני אלד הוא יבוא עם אבא שלו ואנחנו נחזור כולנו הביתה.