איך הסתיימה אצלנו הלינה המשפחתית
נושא הסיפור הוא קיבוץ בדרום - קיבוץ מאד טוב, איכותי ובעל ערכים. כמי שהגיעה ממושב קטן, בו כולנו ידענו על הילדים המוכים, ואף אחד לא עשה כלום בנושא, מאד אהבתי את הלינה המשותפת. בערב היינו באים, כל ההורים עם הילדים, כל אחד ליד מיטת הילד נתן לו את מלוא תשומת הלב, סיפר לו סיפור, חיבק אותו חיבוק ולאחר מכן המטפלת היתה פוגשת את כל הילדים בחיבוק חם ומלווה את תהליך ההירדמות שלהם. ואני השוויתי להשכבה בבית רגיל, שבו שפוט שולחים את הילדים למיטה, ולא תמיד יש זמן לתת לכל ילד את הסיפור ואת תשומת הלב האישית. שבו לפעמים יש ילד שסובל ממכות רצח - והשכנים שומעים ויודעים ואף אחד לא מגיב. לבי רחב, שילדי לא צריכים להיחשף לאלימות כזו כלפי חבריהם, והכל נמצא בסביבה חמה ומבוקרת ונעימה. כשהבן שלי היה בסוף הגן, התחילו שמועות בקרב הורי הבנות. מישהו מסתובב בלילה ונוגע. האווירה היתה מאד טעונה, היינו בשיאם של דיונים סוערים בעד ונגד מעבר ללינה משפחתית, ולא היה ברור עם הרחשושים הם באמת או לחץ כדי לחזק את שינוי השיטה. באיזשהו שלב, אחת הבנות באה וסיפרה שמישהו נכנס בלילה וליטף אותה. התחלנו במארבים של הורים ונתפס בן משק בגיל הנעורים שחודר לגנים ולכתות הנמוכות כדי ללטף את הבנות. ניגשנו , ההורים הסוערים למזכיר המשק בדרישה לטיפול מיידי, והתשובה היתה שהבן יועבר לטיפול חינוכי. כך הסתיימה לה הלינה המשותפת אצלנו - כולם פשוט לקחו את הילדים הביתה. סופו של הסיפור, שאחרי מספר שנים, אותו הבן אנס מתנדבת - ורק אז, ואחרי לחץ ציבורי עצום של קבוצת הורים דואגים נאסרה עליו הכניסה לקיבוץ - גם בתקופת המשפט וגם לאחר שסיים לרצות את העונש המגוחך שהושת עליו.