התמודדות

[shook]

התמודדות

שלום הייתי מבקשת לקבל תגובות לאיך להתמודד עם הבעיה של להכיר בן-זוג לבחורה רווקה בזמן הטיפולים הכימותרפיים (נשירת השיער דימוי עצמי וכו)

 

[MemphisRaines]

משהו לא ממש מובן לי

את רוצה להכיר מישהו לבחורה שנמצאת בזמן טיפולים או שאת בזמן טיפולים ומנסה להכיר מישהו ? אם את מדברת על המצב הראשון ראשית כדי לדעת אם בכלל יש לה עיניין להכיר כרגע מישהו יכול להיות שהיא נמצאת מרוכזת כרגע בעצמה ולא ממש פתוחה לזוגיות חדשה מצד שני יכול להיות שהיא מאד פתוחה להכיר ואז ניתן להכיר לה את הבחור שאת רוצה הלכיר אם את כבחורה שנמצא בזמן טיפולים מעוניינת להכיר מישהו הרי שפשוט תהיי עצמך גם ללא שיער את נראית טוב נכון שאת עוברת טיפולים ושיש לך רגעים של להיות לבד ורגעים שאת רוצה הכי ביחד אל תנסי לשדר את מי שאינך אלא את מי שאת ואם הוא יאהב המראה ממש לא יפריע שרון

 

[shook]

המשך התמודדות

אני מדברת על המצב השני: 1.האם יש מקומות מפגש (לאו דווקא להכרות עם גברים) לנשים במצב שכזה ולו בשביל ההרגשה שאני לא לבד (שוב לאו דווקא קבוצות תמיכה). 2. גם אם מכירים בחור באיזהשהוא שלב צריך לספר לו למשל שהשיער שלי אינו למעשה שלי וכדומה.??!!!!

 

[MemphisRaines]

היי יקרה ../images/Emo24.gif

אז כך אני לא יודע על מקומות מפגש ייעודיים לחולי סרטן ולבוגרי סרטן יכול להיות שלעמותת חוסן ( ראי קישורים ) ולאגודה למלחמה בסרטן כן יהיו תשובות בכל מקרה פשוט להתערות בחברה ( קל להגדי וקשה לעשות ) לגבי הכרת בן זוג ראשית אל תסתירי מאחר וזה יתגלה במקודם או במאוחר מצד שני אל תנפנפי בזה שאת חולת סרטן היי עצמך ספרי כשתרגישי נוח מעבר לכך אל תתעלמי מהצרכים שלך כאדם צאי לבלות , קרעי את העולם כשבא לך וכשלא בא לך קחי זמן לנוח החיים הם שלנו ולא אנו שלהם

שרון

 

[shook]

המשך

האם ידוע לך על התארגנות כלשהי

 

[MemphisRaines]

../images/Emo23.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo39.gif

ידוע לי על קבוצות תמיכה רבות שפעולות בתחום הן במסגרת האגודה והן במסגרת חוסן מעבר לכך לפעמים מופץ מיידע על סדנאות חדיומיות שנוגעות בכל מיני היבטים הנוגעים בסרטן וחוצמזה אנחנו כאן בשביל קצת ווירטאוליים אבל עם כל ה

שרון

 

[blg]

ראשית, ברוכה הבאה למקומותינו

לעניין ההכרות, אני ממליצה על אותם המקומות שבהם מכירים אנשים בלי קשר לסרטן: חברים, מועדונים, אוניברסיטה וכו´ אלא אם את רוצה דווקא להשאר במסגרת "סרטנית". (אני מניחה שסביר שאת לא רוצה להכיר רק חולי סרטן כבני זוג בדיוק כמו שאני לא הייתי רוצה שמישהו יפסול אותי בגלל שהיה לי סרטן?!) וכן זה עניין ה- לספר, תוכלי לראות שירשור שעשינו פה בשבוע שעבר (?){שרון בטח יודע לעשות לינק אני לא...} - דיון על איך / מתי /למי לספר. יש לי עוד מחשבות אבל אני חייבת ללכת אז רק רציתי להתייחס וגם - כל הכבוד לך שאת חושבת גם על זה וזכרי - הקרחת - זמנית!!!!!! ויש מי שחושבים, סקסית BE GOOD

 

[blg]

אה, ומה עם "יוצאים לחיים" ?

 

[ציפורלילה]

מה את מחפשת בעצם?

 

[ס ו ז נ ה]

כמה מילים וחיבוק ../images/Emo24.gif

אני לא מבינה. קודם דיברת על מציאת בן זוג אחכ על שותפים לגורל מה את מחפשת? עצתי הידידותית, אם יורשה לי היא לא להכנס למערכת יחסים אינטימית עם מישהו שלא בעניין ראשית כי השלב הזה מעורר רחמים לפעמים וזה מפר את האיזון העדין שחשוב במיוחד בתחילת מערכת היחסים שנית, אני לא יודעת איך זה אצל אחרות אבל בחצי השנה שטופלתי נעלם לי החשק המיני לחלוטין גם לבעלי מכל המתח, והחרדות, והזעזועים הפיזיים שהגוף עבר לא היה מקום לדבר הזה שנקרא סקס עד כדי כך שחשבתי שזה בלתי הפיך היה המון מקום לאינטימיות ואולי זה מה שאת מחפשת החשק לסקס אגב, עשה קמבק מכובד ואת האינטימיות אפשר למצוא בקבוצות התמיכה למיניהן בעלי ואני הלכנו לקבוצה של זוגות אבל בטח יש אחרות אני ממליצה בחום וחוץ מזה - כמו ששרון כבר אמר אנחנו כאן.. אוהבים, מחבקים, מנסים לתת כוח ותקווה אני הצלחתי לקבל כאן הרבה מאחלת לך גם

 

[MemphisRaines]

בן זוג ותמיכה מחברים

יש הבדל בין חיבוק של בן זוג אוהב לבין תיבוק של חברה טובה ותמוכת יש רגעים שדווקא הידידה תיתן הרבה יורת בחיבוק או במילה או בכל דבר אחר המין בזמן טיפולים הוא נושא בעייתי יש כאלה שזה ממש מפריע להם ואחרים שזה ממש במקום עבורם לי אישית לא היתה זוגיות בזמן הטיפולים וזה מאד חסר לי כיום אני גם מבין כיצד ולמה בכל מקרה יש מקום גם לזוגיות בזמן טיפולים ובוודאי לחברים טובים שרון

 

[blg]

סקס אחר?! וזוגיות גם

אני דווקא בתחילת מחלתי בדיוק הכרתי מישהו והסרטן לא היה עניין כל כך ביננו ( סיימתי את זה מטעמים אחרים) ואני אפילו מכירה זוג שהכירו אמנם לפני אבל זמן כל כך קצר שזה זניח, ככה שלא הייתי קובעת באופן חד משמעי שזה לא זמן לבנות זוגיות. נכון שיש איזה סוג של חוסר איזון כי החולה מתחיל/ה "למטה" זקוק יותר לתמיכה אבל א) מערכת יחסים היא דבר גמיש ומשתנה - היום אני חלש מחר אתה זקוק לי. ב) היותנו חולים לא לוקח מאיתנו את היכולת להיות שם בשביל אחרים, עדיין יש לנו מוח ולב ויכולות שמתאימיות לזוגיות. וסקס?. כן גם אני לא בדיוק הייתי בעניין (ומזל, כי לא היה לי עם מי ,) אבל אפשר עם פחות סקס, או אולי לא לכולם יורד השלטר על החשק? או אולי אפשר להתגבר על זה באופן שלא עולה כרגע בדעתי? מה עושים החברה עם הכיפות הסרוגות? מתאפקים?! בקיצור אני חושבת שלא בהכרח צריך לחכות לאחרי הסרטן. וגם מה יקרה אם זה יהיה רק רומן קצר של קיץ?(יש שיר כזה?) תזכורת לכך שאנחנו חיים!

 

[פורפורית]

../images/Emo12.gif סקס??

בבקשה לזכור שמדובר בילדה בת 14 שרוצה רק חם ואהבה וידידות , לא קופצים ישר לכל מיטה

 

[MemphisRaines]

פורפורית יקרה

שימי לב על מי מדובר shock היא לא m y a ובכל מקרה האהבה היא הדבר האמיתי ו

הוא תמצית האהבה

שרון

 

[פורפורית]

../images/Emo24.gifחחחחחחה../images/Emo6.gif

אני כהרגלי עושה בלאגן ,אבל שאלה, למה הדף מקפץ כל פעם כשאני נכנסת, השורות משתנות ופשוט שום דבר לא במקומו הקודם ,טוב אז נכון טעיתי ולשוק רק עוכל לאמר , אין רע בלהנות מהחיים וגם אין רע בלנוח מההתעמלות לזמן מה ,אין להתבייש בסרטן, היום בכל בית שני זה קיים לצערי, אני אואה זאת בשכבה של בתי הקטנה, אני מחבקת אותך ומאחלת שתמצאי דוקא עכשיו את אהבת חייך.

 

[פורפורית]

יכולה ../images/Emo15.gif

 

[blg]

וחוץ מזה מתי פגשת לאחרונה ילדה בת

14? אנחנו כל כך דור אחר.........

 

[shook]

עצה

היי אני מחפשת : 1. עצות לאיך להתמודד 2. האם יש מלבד קבוצות תמיכה גם מסגרת חברתית או משהו בדומה לזה

 

[MemphisRaines]

יש פרויקטים של מסגרות חברתיות

לטווחי גילאים שונים פרויקט יוצאים לחיים הינו מסגרת חברתית מסוימת שמיועדת לגילאי 20 עד 30 בערך יש מסגרות נוספות שמועפלות על ידי האגודה למלחמה בסרטן כמו גם עמותות נוספות אין לי פרטים ( אנסה לברר ) ובכל מקרה פניה לאגודה למלחמה בסרטן יכולה לתת המון מיידע שרון

ובכל מקרה אנחנו כאן מקשיבים תומכים ונתמכים

 

[השף העירום]

שלום וברוכה הבאה

קראתי את ההתכתבות מזדהה עם כל מה שנכתב קשה היה לי בזמן קבלת הטיפולים לחבור לחברים חדשים גם נסגרתי כלפי מכירים קרובים לא מצאתי בזמנו (לפני יותר משבע שנים) פורומים לתמיכה אנשים שאוכל לספר להם על הפחדים, המועקות, שהתחלפו לאט בתקוות, ברצון לחיות, לבלוע את החיים והכל בזכות ספרים שכתבו אנשים אנשים שחלו וסיפרו על מסע ההחלמה שלהם... הדבר היחיד שהיה בנמצא בזמנו היה פסיכולוג שיכלתי לשוחח איתו פעם בחודש.. אם היה לי בנמצא פורום כמו הפורום הזה הייתי שמח עד מאוד ייתכן שיש גם קבוצות תמיכה שנפגשות, אנסה לברר ובינתיים

גדול ולהתראות.