התמודדות

[דנה אז]

התמודדות

ההתמודדות עם האובדן היא יומיומית עבורי כמו עבור הורים אחרים. לפעמים בדברים שאחר לא יבין.
זה המקום לשתף בהתמודדות שלנו ולהגיב להתמדדות של אחרים...

הפעם בוחרת להתייחס לנושא הכאוב של ביקור בקבר.
בהתחלה הייתי יורדת כל יום לקבר, שנאתי אותו ואהבתי להיות שם, להיות קרובה לבני, לטפל בקבר במקום לטפל בו - הרגיע אותי במעט. כחלק מההתגברות ותהליך ההחלמה באופן מודע לאט לאט הפחתתי את הביקורים. עכשיו אני מבקרת בין פעם לפעמים בשבוע. בשבוע שאני לא מבקרת מרגישה את המועקה שלי מתגברת. הרבה פעמים כשאני מרגישה חנוקה, לא יכולה יותר יורדת לקבר ושם הדמעות פורצות, וחוזרת מחוזקת להמשיך בחיים, ולפעמים כשאני ליד הקר מרגישה כעס, כעס איום מופנה כלפי הקבר, כלפי המקום הזה שבו בני אהובי נמצא, ואני לא אראה אותו עוד.

איך אצלכם? מהו הקבר בשבילכם? האם הולכים רק ביום השנה? האם רק בחגים הקבועים ביהדות?

 

[Hadar design]

אצלי זה טרי....

ואני שם כמעט כל יום.
בית העלמין קרוב אליינו הביתה, מעבר לשדות, כשאני שם אני רואה את שורת הבתים שלנו ממש משם, הוא קרוב ורחוק.
כשאני כאן במיטה, בחדר השינה שלנו אני יודעת את הכיוון, ואני כל ערב שולחת לו נשיקת לילה טוב ומדברת איתו.
אני לא מצליחה כבר 5 שבועות לסגור את החלון או התריס, לא מסוגלת לעשות את זה, מרגישה שחייבת להשאיר לו מקום להיכנס.

אני שם כמעט כל יום, עברו 5 שבועות, ואני מתגעגעת.
היום היה לי יום קשה במיוחד, לאור כל הבירוקרטיות שאני צריכה להתחיל לטפל בהם.
אז כעסתי על הכל, והלכתי אליו לשתף, לבכות, להגיד לו שאני אוהבת.
אני עומדת מעליו ויודעת שהוא מונח שם הגוף שלו, העצמות, העטיפה... איזה מטר וחצי מתחת.
אילו רק יכולתי לשלוף אותו משם, לנשק, לראות את העיניים.....
אני מחבקת את הסלע הגדול שעליו השם שלו.
מלטפת את האותיות.....אני קוראת את השם שלו, וזה כאילו אני קוראת את השם שלי.

אהוב ליבי, האיש שלי, החסון הזה, היפה, האציל.... אני מתגעגעת.
אלך לשם ביום שישי.

 

[דנה אז]

הדר כאבך וגעגועיך זועקים מכתיבתך.

שולחת חיבוק לחזקך
קשה לי להגיב, כי זה מחזיר אותי להתחלה, שכל יום הייתי יורדת. ואני לא יודעת מה היה יותר קשה הללכת אל הקבר, או הלעזוב ולחזור הביתה, והשאיר את שקדי לי בגשם ובקור שם בקבר.
היום אני במקום קצת אחר.
מקווה ומאמינה שגם את תמצאי את דרכך.

 

[Hadar design]

תודה דנה.