התמודדות

limo3

New member
התמודדות

ההתמודדות שלי היא להיות נשואה לבעל שעובד באפריקה ומגיע לחופשה של שבועיים פעם בשלושה חודשים. ואני עם שני ילדים, צריכה לעשות מיליון החלטות לבד ודי קשה לי. הקושי שלי הוא בלבד,אין לי חברות למעט אולי אחת שבאמת מבינה אותי ותומכת. ההורים, מדי פעם זורקים קצת רעל כדי להחליש אותי ולנסות להראות לי שזו לא הדרך הנכונה בחיים. בסך הכל עשינו החלטה קשה כשבעלי נסע. הוא עבד כבר בעבר שם ואני הצטרפתי אליו אך כעת כשהילדים כבר גדלו קשה לנו להיות שם בגלל התנאים (רפואה, חינוך וכו'). הוא עבד שנתיים בארץ ופיטרו אותו ולאחר מכן הוא היה מובטל חצי שנה והשתגע, ניסה הכל ללא הצלחה. אך תמיד היה לנו באופק את המפלט הזה ששם בחו"ל תמיד תהיה לו פרנסה. זהו, אז אני מתמודדת עם הללכת לישון לבד ועם הגעגועים ולא רואה איך כל זה ייגמר. מה שבטוח, עכשיו כשאני כותבת על זה כבר קצת יותר קל לי. שיהיה לכם יום נעים.
 
התמודדות עם מרחק

מעניין אותי לדעת אם בתקופה קודמת לתקופה הנוכחית של חייך יצא לך להיות לבד, או לקחת החלטות לבד, ובעבור שניים (כי בעלך נמצא רחוק). האם הסיטואציה הזו מוכרת לך או שזו חוויה ראשונה?
 

limo3

New member
הסיטואציה הזו מוכרת אך

הפעם זה חזק מאוד.בעבר כבר הייתה לי "חוויה" כזו אך הפעם אני יודעת שזה להמון זמן ויש מן מועקה בלב שזה לעוד הרבה זמן ככה. פעם הבן שלי היה קטן ולא הרגיש את זה כל כך כמו היום.היה לו פחות קשה אבל היום כשהוא גדל (בן 5 וחצי) ומבין הכל הוא מאוד קשור לאבא שלו ורוצה כל הזמן תשובות נו איפה אבא, אני מתגעגע לאבא וכאלה וזה עושה לי עוד יותר רע כי קשה לי לשמוע אותו אומר את זה. אני יודעת שלא הרבה חיים ככה, אולי רק משפחות של אנשי שב"כ או משפחות של ימאים ולכן קשה לאנשים להבין אותי. כולם אומרים לי, את? את חזקה, את יכולה, יהיה בסדר אבל יש לי המון רגעי שבירה למרות החוזק החיצוני שנראה כלפי חוץ ואז מה שקורה ברגעים האלה שאני עצבנית, לפעמים זה יוצא על הילדים ולפעמים על אנשים בסביבה, או שאני נכנסת למן מרה שחורה ולימים עצובים כאלה שקשה לצאת מהם.
 

boolee

New member
אני מסיררה בפניך את הכובע ../images/Emo150.gif

ההחלטה שקיבלתם, בילך ואת, לדעתי היא אחת ההחלטות הקשות ביותר שמשפחה יכולה לקבל. אני רק יכולה להתחיל ולדמיין כמה צובט לך בלב המרחק הזה ועוד יותר עד כמה כואב כשהילדים מתגעגעים לאבא
המצב עם ההורים ש"עוקצים" בוודאי עוד יותר גורם לך לתחושת מירמור. הרי הסיבה היחידה להחלטה הזו, כפי שאת מתארת זאת, היא כלכלית... ניסיתי קצת לחשוב איך בכל זאת, פרט למילות עידוד אפשר לעשות משהו לשינוי המצב, הרי לנצח אי-אפשר להמשיך לחיות ככה... נשמע לי בלתי נתפס. אז חשבתי ועלה לי איזשהו רעיון. הבעל מגיע לחופשת מולדת למשך שבועיים. אולי לפני כן, תאספי גזרי עיתונים עם מודעות דרושים ולפני כל ביקור כזה שיקדיש איזה חצי יום לקביעת ראיונות עבודה. אז נכון שבשבועיים האלה זה יקצר מעט את הזמן שלכם יחד אבל בגדול זו השקעה לטווח הארוך. מי יודע, אולי עכשיו כשהוא פחות לחוץ במציאת עבודה ילך לו בראיונות? וגם אם לא, לפחות תדעו שניסיתם. את האמת, עכשיו כשאני קוראת את מה שכתבתי יכול להיות שזה נשמע מעט יומרני. אל תקחי את זה בצורה כזו
, הכוונה שלי היא באמת לעזור. מה שלא תחליטו אני מאחלת לכם את כל האושר שבעולם ומקווה שהדברים יסתדרו במהרה.
 

limo3

New member
boolee תודה ו ../images/Emo25.gif

לא לקחתי את הרעיון שלך בצורה יומרנית, ממש לא. זה דווקא רעיון טוב, בסך הכל אין לי מה להפסיד ואני באמת אעשה את זה. לפעמים מילה מעודדת כמו ממך למשל עושה פלאים למצב הרוח ונחמד לי לדעת שיש מקום כזה כמו הפורום הזה שאפשר לבוא ולשפוך את הלב מתי שבא לי בלי "לדפוק" יותר מדי חשבון. תודה על תשומת הלב!
 

boolee

New member
שמחה שעזרתי ../images/Emo9.gif ו...

אני מאד מקווה שתשארי איתנו
 

Neora Barak

New member
limo ../images/Emo140.gif

אני יודעת שכשמתמודדים לבד עם גידול ילדים, כאשר יש בעל באופק, מעבר לקשיי היום יום, כשמנסים נורא לא להראות נקודות שבירה לילדים, לבעל המרוחק, ולכל מי שאת באה איתו במגע, זה מאוד שוחק בפנים, עצם הידיעה ש"צריך כי לא הייתה ברירה אחרת", "שגם נשות הימאים עוברות חיים שכאילה", ש"עכשיו זו תרומתך למצב", ושזה "זמני", כל אלו נשמעים כקלישאות ובלה... בלה.....ברגע שאת ניצבת ביום יום מול הצורך של בעל בבית, והרצון במשפחה שלמה שתהיה כאן ועכשיו איתך, כיוון שקשה לך עם הגעגועים, והשאלות של הילד, תחושת האי וודאות לגבי העתיד, וזוגיות רחוקה, הייתי מציעה לך לנסות להעלות בכתב מהם הבעיות שיש לך כמתמודדת יחידה, ומולם מהם הפתרונות שנראים לך, מה הדברים שיכולים לחזק אותך במצבך הנוכחי, מה היית מאוד רוצה לעשות עכשיו למען עצמך, מה היה יכול לעזור לך במילוי מלאכות גבריות למשל, מי יכול להחליפך בבית שעה שאת מתפנה לדברים שלך נטו, מהם הבעיות של ילדייך, האם כדאי לקחת להם למשל חונך, וכו' וכו' לפעמים להביט ניכוחה בפני המציאות המרה, לפרוס אותה על נייר, ולנסות למצא פתרונות מיידיים ורחוקים, עוזר לנטרל את תחושת החוסר אונים, את ממילא עם כל הצער לבד עכשיו, הפכי את היום יום והלבד הזה למשהוא שלא רק אפשר לשרוד בו, אלא אפילו יעשה את התקופה הזו לנעימה למרות הכל. סומכת עלייך ושולחת
גדול.
 

limo3

New member
היי נאורה

וואו גרמת לי לבכות עכשיו. נגעת בנקודות הנכונות כי זה ממש ככה.חבל שאני לא יכולה לחבק אותך עכשיו במציאות.
 

Neora Barak

New member
לימו אנחנו כנראה גרות קרוב..

ילה, חבקי מותק.. כ"א זקוק לזה לא? קחי אחד
ענקי !!!
 

limo3

New member
תודה

עכשיו כשנכנסתי לכרטיס שלך ראיתי שאת מטפלת באנשים. יש אפשרות לפנות אליך אישית? אני מרגישה שאני זקוקה לך.
 
לקחתם החלטה לא קלה ואמיצה!

ויודעת מנסיון עד כמה נוכחותו של בן הזוג פיזית ונפשית חיונית ומעניקה הרגשות טובות בנשמה. אבל רוצה לשאול אותך על "הלבד". מפני שעם נוכחות הבן זוג או בלעדיו, חשוחב לבנות את ה"לחוד" בחייך. גם אם בן הזוג חסר לא טוב/אסור מאידך להיות תלויה, את איתי?
אולי תקחי את הזמן הקשה כעת ותהפכי אותו לזמן של התחשלות התחזקות ובניה פנימית אישית? אממ? ספרי על עצמך יותר, כ"לימו" שאת. לא "האשה של" או "אמא של" ונראה מה הלאה. יכול להיות מענין ואף משהו טובב עבורך.. דליה
 

limo3

New member
היי דליה

אני מסכימה אתך בקטע הזה שחשוב לבנות את ה"לחוד". אני משתדלת, אני לומדת באונ' הפתוחה לתואר ראשון וזה ממלא לי את הזמן, אני עובדת מהבית בקלדנות וזה גם ממלא לי את הזמן. נראה לי שחסר לי משהו יותר לנפש וקשה לי להגדיר אותו בדיוק.
 
אממ...

האם את חושבת במבט לאחור ולהווה שאת לומדת או הלכת ככלל אחר הרצונות שלך באמת בחיים. יותר ..? לא השתמשתי 'סתם' למו, במלים "האם את חושבת" מפני שקורה שאנחנו משכנעים את עצמנו שכן, מתעתעים בנו עצמנו! אבל הלב - הוא האמת האמת הפנימית שלוחש (לפעמים בקול) שזה לא כך. והרגשת השלמות והסיפוק ששומעים או קוראים על אנשים שהגשימו את עצמם, כי הלכו לא עפ"י מה שהוא נורמה או כפוי אלא כי הלכו אחר לבם ורוחם (שיחודיתת לכל אחד/ת). מה את מרגישה/חושבת?
 

limo3

New member
דליה אני

מסכימה אתך בהרבה. מצד אחד, אולי יש את הרצון לספק אנשים מסוימים, אני יכולה לומר על עצמי למשל שאם בעלי לא היה דוחף אותי ללימודים האלה אז לא הייתי הולכת במסלול הזה ובקטע הזה יש לי המון תמיכה ממנו. מצד שני, קצת קשה לי עם שני ילדים למצוא את הזמן ללמוד כי בכל זאת, אונ' פתוחה זה ללמוד המון מהבית, מספרים. ובשיחה שהייתה לי עם נומרולוג לא מזמן הוא אמר לי שמאוד מתאים לי לעסוק בתחום רוחני כלשהו, לטפל באנשים אולי וגם התחום הנומרולוגי מאוד מתאים לי ובאיזה שהוא מקום זה הדליק לי נורה כי תמיד הייתה לי משיכה לתחומים האלה ואני בן אדם שמרגיש מהבטן דברים עוד לפני שהם קורים כך שזה מעניין אותי כל התחום הזה. אבל... את יודעת, לפעמים קשה לנו לעשות שינויים גדולים, להגיע להחלטות כאלה של לזנוח לימודים בתחום מסוים (תקשורת) ולעשות מעבר חד למשהו אחר וגם המציאות היא קשה. קשה למצוא עבודות שבאמת נאהב ונקום אליהם בבוקר בשמחה וגם נקבל עליהם תמורה הולמת. הפחד הזה שמה יקרה אם זה לא יצליח או הפחד מהאכזבה שזה לא מה שחשבתי קודם זה מה שמשאיר אותי בריבוע מסוים וקשה לצאת ממנו.
 
למה שאחד יבטל את השני לימו?

ולמה לבטל מראש את האפשרות שבשלב מסוים תלכי ללמוד גם את התחום שכלבבך? ואם תרצי לראות אם אפשר יהיה לתרגם את זה להכנסה כספית אז תוכלי תוך כדי העבודה בעיסוק האחר. תשאירי לעצמך את הבחירה והחופש האלו, כדי להביא לביטוי את מה שאת גם. חבל לאבד/לפספס בגלל מסגרת את הצד היצירתי שבך ולפרוץ את הגבולות שלך.
 

limo3

New member
זה נכון, לקחתי

את זה לתשומת ליבי. שיהיה לך ולכולם יום מקסים!
 
למעלה