התמכרויות

tomas2

New member
התמכרויות

בתוך המרקם הדק הזה שבו אנו חיים נראה שזהו נס מתמשך שלא כולנו הפכנו מטופלים בהתמכרויות קשות בעודנו מפלסים את דרכנו במבוך החיים היומיומי. ההתמודדות האין סופית מול סלע המציאות הקשה, המתח וההדחקה בתקשורת עם האחר, הלחץ הנורא שבשימור האישיות החברתית והנורא מכל, הניתוק הכואב מן האמת הפנימית – זו שנחה ספונה בתוכנו. כל אלה הופכים את מסע חיינו, זה המתנהל על פני נייר האורז החברתי, לכואב ומתיש. ואנחנו, כל אימת שגובר הכאב האישי והופך בלתי נסבל, פונים שוב למשככי הכאבים המוכרים שלנו, אלה המאפשרים לנו שלא לחוש במלוא עצמתו של הכאב (יהיה זה מלחץ, מתח או כאב רגשי), אלה המספקים לנו את הנחמה הנחוצה כל כך. ולכל הכאבים 'הנחמה' היא אחת- צריכת מזון זמין וקל לעיכול (מזון פיזי, נוזלי או אנרגטי), כזה שמרגיע ומשכך את הכאב מהר ככל האפשר. יהיה זה אוכל זול, אלכוהול, סקס,TV, כדורי הרגעה, עבודה, הימורים ועוד. למאמר המלא הכאן תודה
 
מסכימה ולא מסכימה ../images/Emo23.gif

מסכימה עם העובדות - שוללת לחלוטין את המסקנות. מסכימה כי המציאות בה אנו חיים הינה התמודדות אין סופית, מסכימה עם הפחד והכאב שהם מנת חלקם של רבים מאיתנו. אולם איני שמה ידי לדרכי ההתמודדות. שהרי וזו עובדה - לא כולנו הפכנו למתמכרים, כשם שלא כולנו חולי סוכרת או סובלים מכלל המרעין בישין שבתיבת פנדורה שנפתחת אלינו יותר ויותר עם כל צעד לקראת הקידמה והנאורות. התמכרות היא מחלה, נחלת אלה שלקו בה. היא אינה בהכרח "דרך התמודדות" היא אולי "בריחה מהתמודדות" יש אינספור דרכי התמודדות למצבים אליהם אנו נקלעים בסבך תהפוכות חיינו, אכן כולנו עשויים מאותה רקמה אנושית - אולם נשמותינו שונות, דרכינו לעתים מצטלבות - לרוב לא... יש שיעדיפו את חווית הכאב הנורא הנקלע לחייהם מסיבה זו או אחרת, כדי לצאת ממנו מחוזקים ויודעים, על פני אלה שירצו את ההפך. איני מסכימה עם המסקנות. כאילו היה הכותב אומר: מה הפלא שלא כולנו מתאבדים? נס הוא שאין כולנו חולי כליות... ואם תסביר לי היכן אני טועה, אשמח להקשיב לטיעוניך.
 
למעלה