התנדבות וצמיחה

[liranush39]

התנדבות וצמיחה

היי! אני חייבת את העיצה שלכם באיזשהו תחום. תמיד רציתי להתנדב עם חולי סרטן, באופן ישיר- ולתת להם יחס אישי. כי באיזשהו מקום אני מאמינה שהשמחת חיים שלי פותחת לי ולאנשים אחרים המון דרכים,וגם לבבות. כרגע אני בתקופה של בנייה עצמית- והיום קיבלתי משפחה ללכת אליה- כשהחולה הוא גם משותק על כיסא גלגלגלים.(משפחה קשת יום שכזו) אני לא יודעת- פתאום נתקפתי המון פחדים- של אולי אני אכנס לדיכאון, ולמה אני בוחרת לראות אנשים סובלים וכו". אני לא כ"כ יודעת מה לעשות -אם כן להתנדב או פשוט לעשות מעשה טוב כל יום, בשבילי- כחלק מהצמיחה שאני מרגישה. אשמח לקבל תגובות לירן

 

[סמיי314]

לפי דעתי וגם לפי הסוד

את צריכה לעשות את מה שאת מרגישה שהכי מתאים לך ושתורם להרגשתך הפנימית כבן אדם. זה בסדר להרגיש פחדים כשזה מגיע לנושאים כל כך רציניים כמו מחלות ולקויות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות. ואת לא צריכה לא לותר ולא לדחוף את עצמך בכוח לעשות משהו. אם להתנדב זה מה שאת באמת רוצה, תני לעצמך זמן שתהיי מוכנה במאה אחוז ואל תכניסי אל תוך לבך מחשבות ואמוציות שליליות. זיכרי: את לא צריכה לדעת איך בדיוק יסתדר לך הדבר שאת מייחלת לו,את רק צריכה להבין מה זה בדיוק שאת רוצה, והיקום כבר יטפל בזה עבורך /tapuzforum/images/emo13.gif מקווה שעזרתי! סמיי /tapuzforum/images/emo205.gif

 

[מיתר נדיר]

תנסי ותראי.

מנסיון, עבודה עם חולים חשוכי מרפא היא אכן קשה לפעמים מבחינה רגשית. אך היא גם מרוממת ביכולת שלנו לעזור בכל זאת, וגם מזכירה לנו כמה בני מזל אנחנו שאנחנו בריאים. סך הכל, לדעתי, הרגשות הטובים גוברים על הרגשות הרעים. אבל אם תראי שזה לא ככה בשבילך, וזה מכניס אותך לסרטים רעים, אז תחפשי משהו אחר.

 

[ע ו פ ר ה]

היי לירן

ואני הבוקר קמתי עם החלטה שאני צריכה להתנדב (התנדבתי פעם עם קשישים ואחרי 3.5 שנים עזבתי). קמתי עם מחשבה על התנדבות עם ילדים חולים ועם המחשבה שאיני יודעת איך מגיעים אליהם. ובאשר לפחדים שצצו, אספר לך על ההתנדבות שלי עם הקשישים. מאוד פחדתי מזיקנה וממוות. לכן החלטתי ללכת להתנדב דווקא עם קשישים. במודיעין פתחו מועדון לקשישים רתוקי בית ושם התנדבתי. בהתחלה קצת חששתי ולאט לאט למדתי להתקרב אליהם. האנשים שאנחנו מתנדבים איתם זקוקים לתשומת לב, לטיפול, למילה החמה שלנו. זה בסדר להתקרב לאט ולא מהר מאוד. הייתי מאושרת להתנדב איתם. חזרתי הביתה עם לב רחב אחרי כל פעם. עצם הנתינה, היא קבלה. אל תזדהי עם הסבל שלהם, אלא עם השמחה שלהם. אל תרחמי, כי זה מחליש את שניכם. תביני שלכל נשמה יש את הבחירות שלה, וזו הבחירה של הנשמה שלהם, כי הם באו לעשות תיקון. התפקיד שלך הוא ללוות אותם שעה בשבוע או כמה שקבעתם. תהיי אמפטית, תתחברי לחמלה. אני כבר רואה את החיוך שלך כשאת מגיעה לפגישות האלה ויוצאת מהן. בהצלחה ויישר כוח עופרה

 

[kikona126]

לירן

התנדבתי תקופה ארוכה מאוד עם ילדים חולים (בכל המחלקות) בבית חולים לילדים לי זה עשה טוב, נהנתי מכל רגע, ולבטח גם הילדים. הייתי מכינה מראש רעיונות, כמובן ששם הכל היה משתנה, בהתאם לצרכי הילדים. הנתינה היא אלוהית, ולא כולם יכולים לתת, את בורכת. שיהיה לך בהצלחה