התנהגות בכיינית

[vero78]

התנהגות בכיינית

שלום מיכל. כותבת לך ורוניקה, אמא של אדם בן 2,5 אדם נוהג להתבייכן מכל סיבה שהיא וגם אם לא נראה שיש סיבה. אם משהו לא מסתדר לו-הוא מגיב בהתבכיינות, אם הוא רוצה משהו ולא נעשה כפי שהוא רוצה-מתבייכן, קם משינה בצהריים-עוד לא פתח עיניים-כבר מתבכיין.אולי אנחנו כהורים מאפשרים ומעודדים התנהגות הזאת. האם יש דרך לשנות את צורת ההתנהגות שלו ובאיזו דרך להגיב לבכי שאינו מוצדק? האם יש סיבה להתנהגות בכיינית? יש לציין שאדם מקבל את תשומת הלב ואף פעם לא מתעלמים מהנוכחות של הילד. אנו מותשים מזה וכבר מאבדים את סבלנותנו. תודה מראש על התייחסות ורוניקה

 

[עינת גבע]

משכפלת תשובה שניתנה "יחסים האתגר"

חסים האתגרו עינת גבע ו 08:58 | 08/08/10 שלום רב, ראשית חוכמה היא להבין מה הילד אומר בהתהגותו? איזה צורך הוא מבטא? ילדים צריכים להרגיש שייכים - אהובים, חשובים, רצויים ונחוצים. ילדים שמרגישים תחושת שייכות מלאה ומספקת משתפים פעולה מרצון. הדרכים לבנות, לאפשר ולבסס תחושת שייכות איתנה הם שיטות חינוך המבוססות על שיתוף, התייעצות, עידוד, בקשת עזרה מתן אפשרויות בחירה ועוד( דרכים אלה נלמדות בהרחבה בבתי ספר להורים מהוות ומעניקות תשתית מדושנת של תחושת ערך, כוח חיובי במשפחה, משמעות ומועילות.) כאמור, ילד שצרכיו הפסיכולוגיים מוזנים נכון לקבל את המציאות ולזרום איתה בקלות רבה יותר. מה שקורה בחיים- אנחנו עושים את המיטב והמירב שאנחנו יודעים ומבינים בכל רגע נתון, כדי להיות ולהנעים לילדים את הזמן . לא תמיד אנחנו יודעים לתרגם את שפת ההתנהגות של הילד בזמן אמת - התנהגות של ילדים היא מטרתית- התנהגות שמתוגמלת על ידי התיחסות(חיובית או שלילית) מגדילה את עצמה. לכן, מומלץ לתת התיחסות יזומה, רבה ונדיבה לילדים על התנהגויות נאותות ורצויות ובמקביל לצמצם התיחסות להתנהגויות מפריעות. זו הדרך להוציא את העקץ מהמטרה המוטעית. כלומר, הילד למד בטעות שבכי יניב התיחסות. עצירה, הבנה ומתן התיחסות עניינית, שמירה על קור רוח, , להכיר ברצונות שלה ( גם כאשר אין אפשרות להיעתר להם), לגלות אמפאטיה לתחושותיה,לא להתרגש, לא להתרשם, לא להשתמש בכוח( כוחנות מזמינה כוחנות, רכות מעוררת לרכות, התחשבות מעודדת התחשבות) הם המפתחות לעזור לו לעלות מחדש על דרך המלך- על דרך המקרבת אותה לתחושת שייכות בטוחה. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית ומכשירת אנשי מקצוע בתחום יחסים במשפחה במכון אדלר.