משבר חולף או סימפטום של הפרעה...???
דנה שלום
התיאור שאת מתארת יכול להיות משברון חולף, דפוס התנהגות שהילד מאמץ לעצמו בעקבות אירוע מסוים ויעבור מבלי לתת תשומת לב מרבית לתופעה.
יחד עם זאת, בהחלט יש לתת את הדעת שייתכן ויש כאן התראה, מן "נורת אזהרה אדומה" שמבשרת לנו,כהורים, כי מתפתחת כאן הפרעת חרדה.
התסריט כפי שאת מתארת, ייתכן ומצביע על התפתחות של הפרעת חרדה כללית: במצב זה הילד הופך למעין אנטנה המכוונת לקלוט כל סכנה אפשרית (שמא יפרצו הביתה=הגפת תריסים, הכנסת האופניים= גניבה וכדו') ופועל לפי הבנתו בכדי למנוע את האיום.
ישנם עוד כמה סימפטומים שצריכים להופיע ע"מ לאבחן באמת חרדה, ולא אכנס לזה כרגע.
הכוונה בתשובתי היא להרגיע ולא להפחיד, ולכן חשוב להסביר איך לא לתת לבעיה (ומה שהילד [ואת] מתמודד איתו כיום זו אכן בעיה) להיהפך להפרעת חרדה.
שני דברים:
ראשית, קל יותר למנוע התדרדרות עד כדי הפסקה מוחלטת של תפקוד, מאשר להחזיר על כנו תפקוד שהושבת לחלוטין. ולכן חשוב לשמור על רציפות התפקוד של הילד.
הילד עשוי להציב עוד ועוד דרישות המשבשות את התפקוד היומיומי שלו (ושלנו), ואל לנו ההורים להיגרר ולהיכנע לדרישות אלה.
יש לברר מה עבר עליו, לעודד אותו ולתמוך בו.
על ההורים להתעקש (כשהבעיה עוד בחיתוליה, כפי שאת מתארת, שכן כאשר זה אובחן כהפרעה צריך לפעול אחרת!) שלא לקיים טקסים חדשים, כגון הדברים שתיארת: בדיקה אובססיבית שכל הדלתות והחלונות סגורים וכדו'.
דבר שני: לא לאפשר לילד הימנעויות שמעודדות באופן פסיבי את החרדה ומגבירות אותה (הוא יכול להימנע מלרכב על אופניו, למרות שהיה רגיל לכך כל אחה"צ, אך יעדיף שלא להוציאם מהבית, כדי לא להשאירם בחוץ לאחר הרכיבה).
חשוב לנסות להבין מדוע מתעלם ממך, האם הוא מרגיש וחושש שאם ישתף אותך הוא עלול לקבל "מנה" (אין לך שום סיבה להרגיש כך!! חששותיך חסרות שחר! נמאס לי, אני מרימה ידיים! תפסיק עם ההצגות האלו! וכדו')
להערכתי, אם את מזהה קושי מתמשך באחד מהדברים שציינתי: שיבוש התפקוד היומי, והימנעויות בכדי לא להיתקל בהתמודדות עם פחדים,
גשי לייעוץ עם איש מקצוע.
בהצלחה
