התנהגות חברתית

talim6

New member
התנהגות חברתית

הי, בני בן 6 בגן חובה, לעיתים מתפרץ בהתפרצויות זעם שיכולות לבוא לידי ביטוי בצעקות, רקיעות ברגליים, לחטוף משחק מילד אחר, הסתגרות וכעס. זה קורה בעיקר בגן. לדברי הגננת בני מתקשה במעורבות חברתית קרי להשתלב במשחק שכבר מתקיים בין ילדי הגן. לעומת זאת, אם בני מנהיג את המשחק ו/או יוזם אותו - הוא שותף פעיל במשחק, בנועם וברוגע. לציין שאירועים אלו קורים מדי שבוע בתדירות של פעמיים - שלוש בשבוע. מעבר לכך מדובר בילד חכם, נבון, אשר מבצע את מטלות הגננת בתחומים הדידקטיים בקלות יחסית, אין לו בעיה לשבת במפגשים בגן ו/או בשיעורים בגן. הוא נהנה ללמוד, ואוהב שמאתגרים אותו שכלית. בני משתתף בחוגים במשך השבוע חלקם עם ילדי הגן ושם לא נראית בעיה של השתלבות (כדורגל למשל). כמו גם במשחק בית או אצל חברים - לא נתקלנו בבעיות. אנו כהורים, מאוד מתוסכלים ממצבי הכעס ולא יודעים כיצד לנהוג. אשמח לדעתך.
 
הניחו לגננת לעשות את תפקידה

שלום רב לך, ועל זה נאמר "אף אחד לא מושלם" וטוב שכך. זה מזכיר לי סיפור שנקרא :"ילד של שבת"(אצרף אותו מיד). אני מניחה שבנך בן יחיד? הלא כן? את כותבת שזה קורה בעיקר בגן. (לא בחוגים ולא בבית) נתון זה מעיד על כך שלילד אין קושי חברתי. אתם ניזונים ומתוסכלים בעקבות סיפורי הגננת וחבל!! אני סבורה שהמצב אינו חמור כפי שאתם מציירים אותו בדמיונכם. תפקיד הגננת כישוריה והכלים המקצועיים שלה אמורים לסייע לה לעזור לבנכם להשתלב גם בגן. נדמה לי שהגננת היא זו שזקוקה למצפן. אם הקושי החברתי נצפה בגן הניחו לה לטפל בעניין. וסמכו על בנכם!! מה דעתך? בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
 
נזכרתי ב"ילד של שבת"

ילד של שבת מאז גיל 4 אני מגמגם. כשהייתי ילד גמגמתי מאוד מאוד. עד כדי כך שלפעמים לא יכולתי ממש לדבר. יחד עם זה הייתי ילד מאוד נמרץ, המון חברים, ספורטאי מצטיין ותלמיד לא רע.... בקיצור – ילד די שמח....יחד עם זאת – בכל פעם שהיה איזשהו ריב בחבורה, בכל פעם שמישהו רצה לפגוע – תמיד היה את כלי הגמגום. וזה עבד. תמיד. בכל אופן – יום אחד, בגיל 6, חזרתי הביתה כולי בוכה. לא רציתי לדבר עם אף אחד. רק בכיתי. בערב, אבא שלי חזר מהעבודה. אמא שלי סיפרה לו שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד. הוא נכנס אלי לחדר ושאל מה קרה. לא עניתי. הוא המשיך. לא עניתי. בסוף אמרתי לו שאני שונא את אלוהים... אני חושב שהוא לקח את זה קצת קשה. בבוקר, אבא שלי העיר אותי עם סיפור: למעלה בשמיים יש מפעל ענק של תינוקות. כל המלאכים עובדים בקצב מסחרר, סביב השעון, ומייצרים תינוקות לכל העולם. הלחץ בעבודה מטורף. יש להם הזמנות מסין, מיפן, אמריקה ואירופה, אפריקה ואפילו אוסטרליה. וכן, כן... גם מישראל.... בכל אופן, העבודה רבה, הזמן קצר, והכול חייב להיות מדויק. למלאכים יש מתכונים מיוחדים ליצירה של כל סוג וסוג של ילדים. יש חומר שכל, חומר יופי, חומר גובה. יש חומרים לתכונות טובות, יש חומרים לתכונות רעות. הכול מדויק. יש גם מכונות ענקיות, ממש בגודל של כל החדר. המלאכים עובדים קשה כל יום, מבוקר ועד ערב. כמעט בלי הפסקות. ישנים במשמרות, אוכלים בעמידה. כל השבוע. ואז... ביום שישי... קצת לפני הצהריים... נשמע בשמיים קול צלצול עדין. המלאכים מכבים את מכונות ייצור הילדים, מכבים את האור במפעל התינוקות והולכים להתארגן לקראת השבת. כל מלאך מתקלח במקלחת חמה. אח"כ כולם הולכים לישון שנת צהריים. לקראת ארוחת השבת לובשים המלאכים כנפיים חגיגיות, הילה מיוחדת לשבת, בגדים לבנים. את הארוחה מכין אלוהים, והיא מלאת כל טוב, אוכל ושתייה. המלאכים מספרים סיפורים. אלוהים גם. כולם שרים, רוקדים, נרגעים. אח"כ כולם הולכים לישון – כולם הרי עייפים משבוע העבודה הקשה.... בבוקר, כולם ישנים. אבל מי לא עייף? נכון – אלוהים, אבל גם אלוהים לא עובד בשבת.... הוא לא עושה גשם ולא עושה שמש, לא עושה שלום וגם לא מלחמות. הוא לא מחליט החלטות ולא מכנס ישיבות.... הכול עובד בצורה אוטומטית.... אז משעמם לו.... אז אלוהים מתגנב, בלי שאף אחד שם לב, למפעל התינוקות. הוא אוסף שאריות חומרי ילד מכל השולחנות, הולך לו לשולחן צדדי, ומכין לו ילד לבד. וכשאלוהים עושה משהו – הוא עושה אותו הכי טוב שאפשר, בלי מתכון, בלי תכנון.... מכל הלב.... אז הוא שם יותר חומר שכל, ויותר חומר אופי, ויותר חומר יופי.... הוא שם רק תכונות טובות.... ואז – אלוהים מבין שהוא עשה ילד מושלם מדי. והוא הרי לא יכול לשלוח לעולם ילד מושלם. כי כולם ידעו מיד שאת הילד הזה עשה אלוהים. אז הוא עושה בילד פגם קטנטן, לא חשוב, זניח.... ילד אחד הוא עושה קצת צולע, ילד אחר הוא עושה קצת פוזל, אחר קצת שמנמן, ילד רגיש מדי. וכן – ילד אחר הוא עושה קצת מגמגם.... לילדים האלה קוראים ילדים של שבת. ואתה... אתה ילד כזה... ילד של שבת.... אז בפעם הבאה שתראו ילד שהוא קצת צולע, קצת פוזל , קצת רגיש מדי, קצת שמנמן או קצת מגמגם – אל תצחקו עליו בבקשה..... אולי הוא ילד של שבת....
 

talim6

New member
בן יחיד

בני אינו בן יחיד יש לו אח קטן בן 3.5 עוד מעט. האם הפרמטר הזה, אשר לצערי הושמט על ידי, רלבנטי, אם כן - כיצד?
 
יחסיו עם אחיו?

שלום רב, לפרמטר הזה אין קשר לתשובתי. מה היחסים שלו עם אחיו? תארי את הקשר ביניהם. עינת גבע, מכון אדלר.
 

talim6

New member
יחסי אחים

הקשר בין הני הבכור לבני הצעיר נע בין אהבה גדולה לקנאה רבה (של הבכור) , הקטן רוצה לעשות הכל כמו הגדול ולעיתים זה מרגיז את הבכור. הם משחקים ביחד, וגם רבים בעיקר כאשר הקטן לא רוצה לעשות מה שהבכור אומר. בני הצעיר הוא ילד מאוד דומיננטי, חייכני וחברותי ומושך המון תשומת לב חיובית מהסביבה, כאשר בני הבכור שקט יותר, מכונס יותר ועל כן, הקטן מאפיל עליו בסיטואציות חברתיות. במצבים אלו הבכור יכול להתבטא בחריפות כלפי אחיו כמו : "אני שונא אותך" , "אני אכה אותך" וכד'. בפועל הם לא מגיעים לאלימות פיזית , וזה נשאר בגדר אלימות מילולית בלבד ובשלב הזה אנו מתערבים ומנסים לגשר ביניהם.
 
נפלא!!!

שלום רב, נפלא!!! אני שומעת שהתקשורת בין האחים בריאה . מה שמחזק את עמדתי שהגננת זקוקה להכוונה. עינת גבע, מכון אדלר .
 

talim6

New member
הגננת

עוד ארצה להוסיף כי גם בבית בני בכורי מתעצבן ורוקע ברגליו לעיתים כאשר דברים לא מוצאים חן בעיניו, הוא גם אמר שהוא מקנא באחיו הקטן... אבל מצד שני מאד אוהב אותו. לדברי הגננת הוא מבין את התפרצויות הזעם שהם לא בסדר אבל לא שולט בהן, הוא ילד שאוהב מגע שנוגעים בו וגם הוא נוגע באחרים. כמו כן נשלחנו ע"י הגננת לאבחון של ריפוי בעיסוק והמסקנה הייתה שאין לו בעיה של ריפוי ועיסוק ואולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוגית הגן. גם איתה התייעצנו והיא אמרה שמתצפית אחת קשה לדעת אבל לפי תיאור הגננת ותיאור שלנו אולי יש לשקול ללכת לקבוצה לטיפול רגשי.המסר שאנו מקבלים מהגננת שהילד שלנו זקוק לאבחון בתחום הריגשי. היא המליצה לנו לפנות למרכז לגיל הרך ומכונים מסוג זה על מנת לבצע אבחון.
 

talim6

New member
עמדתנו

אנו בעיקר מבולבלים. אין לנו התנגדות לבצע אבחון ריגשי , אבל אנחנו לא ממש בטוחים שזה מחוייב המציאות. לדעתי מדובר על התנהגות לגיטימית בחברת ילדים אחרים, משחקי כוחות, יצר מנהיגות, ותסכולים כאשר לא הכל מתנהל כמו שבני רוצה. כאשר מתוסכל - זה מתפרץ בכעס כמו שתיארתי בהודעה המקורית.
 
למעלה