התנהגות "לא נשלטת"

[עמק ירוחם]

התנהגות "לא נשלטת"

בני ילד יחיד בן 7.5 . לעיתים התנהגותו אינה נשלטת. בשעת כעס שהדברים אינם מתנהלים כרצונו, הוא זורק חפצים צועק מגיע לבכי ללא אפשרות לעצור. ורק לאחר ארוחה והרבה חיבוקים הוא נרגע וחוזר לשלוט בעמ\צמו כאילו כלום לא התרחש. אביו אינו להכיל התנהגות זו והטונים בבית מגיעים גבוהה מאוד. אני מבקשת כיצד למנוע התנהגות זו של בני ובן זוגי, איך להביא את הילד לקבל אי הצלחות, או אי קיום רצונו בהתנהגות מקובלת תודה

 

[survivorrr]

יש לי שאלה שאולי נמצאת בה התשובה לשאלה שלך.

כיצד מקבל בן זוגך חוסר הצלחה או כשדברים לא מתנהלים בדיוק כפי רצונו? וארשה לעצי עוד כמה שאלות שאינני מבקש תשובה אלא מתכוון שאת תתני את התשובה לעצמך ותסיקי מסקנות. לי התשובות די ברורות. האם הילד באמת בוכה או מיילל וצורח? ההבדל הוא עד כמה יש דמעות. לדעתי זה מתחיל בכלל בלי דמעות. הדמעות באות אחר כך. אם כך - זה לא בכי אלא יללת מחאה או מניפולציה (או מה שיותר סביר - שניהם). האם בן זוגך מגיב לפעמים באלימות? (לא בהכרח פיזית). מה את עושה כשדברים מתנהלים שלא בהתאם לרצונך? כמה זמן לוקח עד שמוותרים לילד? למה האוכל הוא פתרון ההרגעה? האם תדירות האירועים הללו לא מצדיקה פניה לאיש מקצוע ובירור הצורך בטיפול תרופתי? עד כמה הילד מתמיד בדברים שהוא עושה? (חוגים, עיסוקים, תחביבים וכו'). עד כמה נותנים לילד עצמאות בדברים שהוא עושה ועד כמה סומכים עליו בלי להתערב במעשיו? עד כמה הילד שומע ביקורות (אולי הערות וגערות) ועד כמה הוא מקבל חיזוקים? (את החשבון בכמויות/מספרים וזמן תעשי בעצמך).

 

[ילר]

התנהגות הניתנת לשליטה

נראה ששני עניינים עולים כאן. הילד אינו יודע לדחות סיפוקים ובכך גורם לבלאגן גדול בבית. ראשית יש לטפל בעניין הפינוק יתר. הייתי שואלת האם דיברת עם בן זוגך וניסתם להגיע להחלטה משותפת כיצד להגיב? ומה יקרה אם שניכם לא תגיבו בהתקף זעם כזה עד שירגעו הרוחות? עצם זה שהילד לא מקבל את מבוקשו ומגיב בבכי וזעם הוא משיג משהו אחר. אמנם לא את הדבר הספציפי שרצה אך הוא מעסיק את כל הבית סביבו, הוא מקבל תשומת לב ופשוט העביר את המוקד מדבר אחד לדבר אחר שקשור בו עדיין. עליכם כזוג להסכים ביניכם שאין מקום להתייחסות להתנהגות כזו ולהסביר זאת לילד כשהוא רגוע. ובטח שלא לשחק לידיים שלו. מנגד כשהוא מתאפק ומחכה למבוקשו או שמתנהג כבוגר, עליכם לחזק התנהגות זו, לעודד אותו ןלשבח אותו. את יכולה לספר לו על מקרים שקורים לך ביום יום שלא קיבלת מה שרצית וכיצד הגבת. אפשר גם להמציא סיפורים על אנשים וילדים וכיצד התנהגו כשלא קיבלו את מה שרצו. זהו תהליך וחשובה ההתמדה והעקביות שבו, עד לתוצאה המיוחלת.

 

[עינת גבע]

קצת הסבר ומספר שאלות...

שלום רב, מתי התחילה ההתנהגות שאת מתארת? מערכת יחסים מבוססת על פעולות גומלין. הילד עושה - ההורה מגיב וכן הלאה. התנהגות האחד מזינה את התנהגותו של האחר. לילדים יש תכונה מופלאה הם אינם פועלים בחלל ריק, הם עושים פעולות מניבות, פעולות המזכות אותם ביחס. מה מספרים על הילד בבית הספר? מה קורה שם כאשר רצונו אינו מתקיים? האם אביו חושב שיש בעיה? האם אביו רוצה לקבל עזרה? בברכה, עינת גבע.

 

[עמק ירוחם]

עזרה

אין ספק שיש כאן איזה שהוא תגמול+ למידה סבבתית. במסגרת חיצונית הוא לא מתבטא כמו בבית. ההתפרצויות בבית הרבה יותר סערות. כולם אומרים שהוא מדהים בחוץ. אביו חושב שיש בעיה, אך אינו מוכן ללכת לקבל עזרה לטענתו האשם בי. ושום דבר לא יעזור. אני אישית די הרבה זמן אומרת שיש לקבל יעוץ חיצוני, האם זה נכון שאלך לבד ללא בן הזוג?

 

[survivorrr]

כן. דחוף.

ענית על כל השאלות שלי במשפט קצר. אני לומד מדברייך שבבית מתנהל מאבק והילד מגיב למאבק. ומה עושה בן זוגך? מטיל את כל התיק עליך, מוציא עצמו נקי (אבל נקי רק בעיני עצמו. כל היתר לא מענין אותו) ומתנתק מהמציאות. את אשמה. זו החלטתו. נקודה. איזה כייף לו. ועכשיו מה? מה את עושה? שתי אפשרויות ושתיהן פסולות. או שלא עושה כלום או שמחזירה לו - "אתה אשם". ונניח שאת אשמה או הוא אשם. איזו בעיה נפתרה? בן זוגך פוחד ללכת ליעוץ פן יתברר לו שהוא טועה. ככה הוא לא יגלה שהוא טועה וגם את לא. הוא יוצא גדול בעיני עצמו וכל היתר לא מענין אותו. גם זה בהחלט סוג של אלימות. זה Passive-Agressive. מכאן אני כבר מתאר לעצמי כיצד מקבל בן זוגך חוסר הצלחה או כשדברים לא מתנהלים בדיוק כפי רצונו: את אשמה. לכי מיד לקבל יעוץ מקצועי. בהמשך תצטרכי לעמוד על כך שהוא יצטרף.

 

[עינת גבע]

על בסיס היחסים המזינים תוכלו לעשות את השינוי

שלום רב, התמונה המשתקפת מדברייך האחרונים אופטימית. לבנך יש יכולת לקרוא מפה חברתית ולהגיב בכל מקום בהתאם לבחירה שלו. יכולת דחיית הסיפוקים, האיפוק שהוא מבטא מחוץ לבית הן יכולות חשובות. המסקנה שאתם, הוריו, הכתובת להתפרצויות, לחוסר המרוצות ולתובענות. עד שלב מסויים קל מאוד להיענות ולרצות (ואף בשמחה) ילד בכור ויחיד. הילד מתרגל לתשומת הלב, למרכזיות, לבלעדיות למענה מיידי אחר צרכיו, רצונותיו ומאווייו ומתמכר ל"טוב". התנהגות של ילדים היא שפה- היא מבטאה צרכים ורצונות. חשוב שנענה לצרכי הילד ונמנע מלהיענות לכל קפריזה . איך נבחין בין צורך לתביעה? תביעה היא כאשר ילד דורש שרצונותיו יענו בנסיבות, בזמן ובמקום לא מתאימים. נוכל לזהות תביעה גם על פי הרגשתנו הילד תובע ואנו טובעים, חשים תסכול, כעס, אשמה, חוסר יכולת להשביע את רצונו וכיו"ב. מאחר ושני הצדדים מכורים למעגל יחסים מרעיל, יש לעצור בהדרגה את הסחרחרת. על בסיס היחסים הטובים והמזינים שלכם תוכלו לעשות את השינוי. אפשר להצטרף גם לקבוצת הורים לומדת ולרכוש מיומנויות וכלים עדכניים לחינוך וגידול ילדים בימינו. מה דעתך? עינת גבע, מכון אדלר.