התנהגות מוזרה בסיום גן- ../images/Emo53.gif
שלום, אשמח לשמוע את דעתך בנושא שדי מטריד אותי בזמן האחרון. הבן שלי (יש לי בן אחד) בן שנתיים, ילד שובב ושמח בדרך-כלל. הגננת מספרת שהוא נוהג להשתתף בפעילויות הגן, ואני יודעת שהוא אוהב את הגן ואת הגננות. הוא מקבל המון תשומת לב בבית, ממני ומבעלי. אני לא עובדת שעות רבות (נמצאת איתו החל מ-16:30 כל יום), ומנסה להקדיש לו את כל הזמן שאני יכולה.כשאני לא בבית אני יודעת שהוא מחפש אותי ומתגעגע. בעלי לוקח אותו בבוקר כל יום אל הגן, ואני מחזירה אותו הביתה. בבוקר הוא נפרד ממני יפה, נותן נשיקה, אומר "בי"... הבעיה היא כשאני מגיעה לאסוף אותו מהגן הביתה אחה"צ, הוא מקבל אותי בצורה מוזרה, ואני מודה- גם מבאסת... לפעמים כשאני מגיעה, אני רואה שהוא רץ אל הדלת כדי לראות מי הגיע- אבל אז כשהוא רואה אותי הוא פשוט "מתעלם" ממני, חוזר אל הגן וממשיך את הפעילות. או שהוא רואה אותי, ומשתטח על הרצפה, שוכב על הגב כאילו הוא "נעלב או "כועס". במקרים היותר-גרועים הוא אפילו מרביץ לי (כמובן שאני לא נותנת לו, אבל זה עדיין מטריד אותי). אחרי כמה דקות הוא "מתעשת", ורוצה מייד ללכת הביתה. אני לא כ"כ יודעת איך "לאכול" את ההתנהגות שלו...ואיך להגיב... מה דעתך?
שלום, אשמח לשמוע את דעתך בנושא שדי מטריד אותי בזמן האחרון. הבן שלי (יש לי בן אחד) בן שנתיים, ילד שובב ושמח בדרך-כלל. הגננת מספרת שהוא נוהג להשתתף בפעילויות הגן, ואני יודעת שהוא אוהב את הגן ואת הגננות. הוא מקבל המון תשומת לב בבית, ממני ומבעלי. אני לא עובדת שעות רבות (נמצאת איתו החל מ-16:30 כל יום), ומנסה להקדיש לו את כל הזמן שאני יכולה.כשאני לא בבית אני יודעת שהוא מחפש אותי ומתגעגע. בעלי לוקח אותו בבוקר כל יום אל הגן, ואני מחזירה אותו הביתה. בבוקר הוא נפרד ממני יפה, נותן נשיקה, אומר "בי"... הבעיה היא כשאני מגיעה לאסוף אותו מהגן הביתה אחה"צ, הוא מקבל אותי בצורה מוזרה, ואני מודה- גם מבאסת... לפעמים כשאני מגיעה, אני רואה שהוא רץ אל הדלת כדי לראות מי הגיע- אבל אז כשהוא רואה אותי הוא פשוט "מתעלם" ממני, חוזר אל הגן וממשיך את הפעילות. או שהוא רואה אותי, ומשתטח על הרצפה, שוכב על הגב כאילו הוא "נעלב או "כועס". במקרים היותר-גרועים הוא אפילו מרביץ לי (כמובן שאני לא נותנת לו, אבל זה עדיין מטריד אותי). אחרי כמה דקות הוא "מתעשת", ורוצה מייד ללכת הביתה. אני לא כ"כ יודעת איך "לאכול" את ההתנהגות שלו...ואיך להגיב... מה דעתך?
ובלי קשר, ואינני פסיכולוגית, אך יש לי שני בנים קטנים בגן, ברווח של שנה בניהם: לילדים יש תקופות בחיים, יש תקופות שהם רצים אחרייך ולא נותנים לך לזוז מטר. יש תקופות שהם רוצים להשאר בגן לשחק עוד, ואף יגידו לך..אופפפ אמא למה באת לאסוף אותי.(מבאס לאללה, תאמיני לי) נסי אולי, להגיע לגן, ואם הוא מתעלם, או מתבאס שבאת, פשוט לשבת בצד קצת, ולא ישר לקחת אותו הביתה, לנסות להיות חלק לכמה דקות מהווי הגן..לראות את האינטרקציה שלו עם החברים שלו, ולהרגיש קצת את המגרש הביתי שלו שבו הוא מבלה עד 4 וחצי. ולעקוב אחרי ההתנהגות שלו כמובן, אם יש שינוי לרעה, או זה לא עובר, תמיד אפשר להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בהצלחה