התנהגות משונה אחרי גליכול
שחר בת 6 שבועות סובלת מגאזים מ14 בצהריים ועד 24 בלילה כל יום מגיל שבוע. נתנו לה גרפווטר עד עכשיו וזה עזר קצת (במקום צווחות קורעות לב יש בכי של כאב נסבל) אתמול נתתי לה גליכל פעם ראשונה, נתתי לה פחות ממה שכתוב בהוראות היא צרחה בטירו בזמן שנתתי לה את זה (כנראה ממש לא טעים לה, את הגרפווטר היא דוקא אוהבת) בכל מקרה תוך רבע שעה הבכי אכן נפסק אבל- נהיה לה מבט מזוגג בעיניים והיא לא השמיעה יותר שום קול במשך איזה שעתיים. הילדה בד"כ כספית, זזה נונסטופ, מחייכת מגרגרת. אתמול היא פשוט נעשתה אפטית לחלוטין. אפילו אחרי המקלחת כשפתחתי את המגבת שבה היא הייה עטופה היא קפאה מקור רעדה והצטמררה אבל לא השמיעה שום קול. ההתנהגות הזו לא נראית לי בכלל ואני חושבת לא לתת לה את זה יותר. מצד שני האם יכול להיות שאני מונעת ממנה את הפתרון לסבל הגדול שלה בעקבוץ הגאזים? וחוצמזה מישהו יודע בדיוק מה יש בגליכול הזה? האם יש בזה אלכוהול? האם עוד מישהו נתקל בתופעה?
שחר בת 6 שבועות סובלת מגאזים מ14 בצהריים ועד 24 בלילה כל יום מגיל שבוע. נתנו לה גרפווטר עד עכשיו וזה עזר קצת (במקום צווחות קורעות לב יש בכי של כאב נסבל) אתמול נתתי לה גליכל פעם ראשונה, נתתי לה פחות ממה שכתוב בהוראות היא צרחה בטירו בזמן שנתתי לה את זה (כנראה ממש לא טעים לה, את הגרפווטר היא דוקא אוהבת) בכל מקרה תוך רבע שעה הבכי אכן נפסק אבל- נהיה לה מבט מזוגג בעיניים והיא לא השמיעה יותר שום קול במשך איזה שעתיים. הילדה בד"כ כספית, זזה נונסטופ, מחייכת מגרגרת. אתמול היא פשוט נעשתה אפטית לחלוטין. אפילו אחרי המקלחת כשפתחתי את המגבת שבה היא הייה עטופה היא קפאה מקור רעדה והצטמררה אבל לא השמיעה שום קול. ההתנהגות הזו לא נראית לי בכלל ואני חושבת לא לתת לה את זה יותר. מצד שני האם יכול להיות שאני מונעת ממנה את הפתרון לסבל הגדול שלה בעקבוץ הגאזים? וחוצמזה מישהו יודע בדיוק מה יש בגליכול הזה? האם יש בזה אלכוהול? האם עוד מישהו נתקל בתופעה?