התניית רשיון עסק בעמידה בתקני נגישות ובאי חריגות בנייה
על פי חוק ישנם עסקים מסויימים שמחוייבים ברשיון עסק. הרשיון בודק עמידה בתנאי תברואה ובטיחות של העסק וכן בתנאים נוספים: חוק הנגישות ואי חריגות בנייה (יש עוד תנאים אבל הם לא רלוונטיים לדיון).
הגוף שאמור לוודא עמידה בתקני נגישות הוא נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, והגוף שאמור לוודא אי חריגות בנייה הוא מחלקת ההנדסה בעירייה.
הבעיה שאני רוצה להציג היא שיש עסקים שמחוייבים ברשיון עסק (מספרות, מסעדות, מאפיות ועוד) ואילו עסקים אחרים אינם מחויבים (חנויות בגדים, משרדי נדל"ן, מרפאות ועוד).
כך נוצר מצב שעצמאי שרוצה לפתוח חנות בגדים יכול מחר למלא אותה בבגדים ולפתוח, ואילו בעל מכולת חייב להנגיש אותה לפני שהוא מקבל את הרשיון.
השאלה שלי היא האם חוסר השוויון הזה שנובע מכך שיש עסקים שמחוייבים ברשיון עסק ויש כאלה שלא, הוא פגיעה בחופש העיסוק?
הרי תפקידה של מחלקת רישוי עסקים לדאוג רק לדברים בגללם העסק נדרש לרשיון (בטיחות וגהות), ולהשאיר את התחומים האחרים (בנייה, הנגשה) לגופים הרלוונטיים.
חשוב לי להגיד שאני לא מזלזל בתקנות הנגישות, אני רק טוען שהמחוקק יצר פה סוג של אכיפה סלקטיבית.
על פי חוק ישנם עסקים מסויימים שמחוייבים ברשיון עסק. הרשיון בודק עמידה בתנאי תברואה ובטיחות של העסק וכן בתנאים נוספים: חוק הנגישות ואי חריגות בנייה (יש עוד תנאים אבל הם לא רלוונטיים לדיון).
הגוף שאמור לוודא עמידה בתקני נגישות הוא נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, והגוף שאמור לוודא אי חריגות בנייה הוא מחלקת ההנדסה בעירייה.
הבעיה שאני רוצה להציג היא שיש עסקים שמחוייבים ברשיון עסק (מספרות, מסעדות, מאפיות ועוד) ואילו עסקים אחרים אינם מחויבים (חנויות בגדים, משרדי נדל"ן, מרפאות ועוד).
כך נוצר מצב שעצמאי שרוצה לפתוח חנות בגדים יכול מחר למלא אותה בבגדים ולפתוח, ואילו בעל מכולת חייב להנגיש אותה לפני שהוא מקבל את הרשיון.
השאלה שלי היא האם חוסר השוויון הזה שנובע מכך שיש עסקים שמחוייבים ברשיון עסק ויש כאלה שלא, הוא פגיעה בחופש העיסוק?
הרי תפקידה של מחלקת רישוי עסקים לדאוג רק לדברים בגללם העסק נדרש לרשיון (בטיחות וגהות), ולהשאיר את התחומים האחרים (בנייה, הנגשה) לגופים הרלוונטיים.
חשוב לי להגיד שאני לא מזלזל בתקנות הנגישות, אני רק טוען שהמחוקק יצר פה סוג של אכיפה סלקטיבית.