כמה מסקנות מ"כתיבת הבוקר" הראשונה
שלי היום.. טוב אז היום, כנראה בזכות הכדורים המופלאים שגורמים לי להקיץ כל יום ב5 וחצי בבוקר [ואחר כך בעשר להתמוטט מעייפות על הספה], כתבתי בפעם הראושנה במחברת שיעדתי להיות היומן שלי מעתה והלך. אז התחלתי לכתוב למה אני כותבת בכלל, ועם הפורום ועל המאמרים שיעל כתבה, ואז התחלתי לנסות לכתוב עלי, ועל העבר שלי, אבל זה היה ממש מבאס. על עצמי כתבתי קצת, אבל כל פעם שכחשבתי על זה שיעל כתבה לכתוב על הילדות ועל ארועים בחיים שלי, חשבתי על דברים ופשוט לא רציתי לכתוב את זה. היה לי נוח להדחיק את זה, וממש לא התחשק לי להזכר בזה עכשיו. לעומת זאת, עלי עכשיו ועל התוכניות שלי לשינוי כתבתי שלושה דפים, והייתי מסוגלת לכתוב יותר אם לא הייתי מפסיקה את עצמי כי כאבה לי היד ברמות.. אז זהו, אני לא יודעת אם אני אבצע את המטלה של השבוע, ניסיתי, ואני מבינה שזה חשוב לכתוב את העבר ולדון בו עם עצמי, אבל הקטע שכבר נמאס לי לטחון את העבר שלי. דובבתי אותו, כתבתי אותו, וסיפרתי אותו לעצמי בערך מליוני פעמים, ועכשיו הגעתי לשלב שנמאס לי להתכנס בתוך עצמי ולרחם על עצמי על כל הבעיות והדברים שעברו עליי, זה רק מדכא אותי ואני בתקופה שאני רק חושבת על העתיד ועל התוכניות שלי ואיך ליישם אותן. טוב אני מרגישה שאני מתחילה לחזור על עצמי ואני מרגישה שהבנתם את הפרציפ אז אני אפסיק. פשוט היה לי חשוב לכתוב את זה פה. -שרית-
שלי היום.. טוב אז היום, כנראה בזכות הכדורים המופלאים שגורמים לי להקיץ כל יום ב5 וחצי בבוקר [ואחר כך בעשר להתמוטט מעייפות על הספה], כתבתי בפעם הראושנה במחברת שיעדתי להיות היומן שלי מעתה והלך. אז התחלתי לכתוב למה אני כותבת בכלל, ועם הפורום ועל המאמרים שיעל כתבה, ואז התחלתי לנסות לכתוב עלי, ועל העבר שלי, אבל זה היה ממש מבאס. על עצמי כתבתי קצת, אבל כל פעם שכחשבתי על זה שיעל כתבה לכתוב על הילדות ועל ארועים בחיים שלי, חשבתי על דברים ופשוט לא רציתי לכתוב את זה. היה לי נוח להדחיק את זה, וממש לא התחשק לי להזכר בזה עכשיו. לעומת זאת, עלי עכשיו ועל התוכניות שלי לשינוי כתבתי שלושה דפים, והייתי מסוגלת לכתוב יותר אם לא הייתי מפסיקה את עצמי כי כאבה לי היד ברמות.. אז זהו, אני לא יודעת אם אני אבצע את המטלה של השבוע, ניסיתי, ואני מבינה שזה חשוב לכתוב את העבר ולדון בו עם עצמי, אבל הקטע שכבר נמאס לי לטחון את העבר שלי. דובבתי אותו, כתבתי אותו, וסיפרתי אותו לעצמי בערך מליוני פעמים, ועכשיו הגעתי לשלב שנמאס לי להתכנס בתוך עצמי ולרחם על עצמי על כל הבעיות והדברים שעברו עליי, זה רק מדכא אותי ואני בתקופה שאני רק חושבת על העתיד ועל התוכניות שלי ואיך ליישם אותן. טוב אני מרגישה שאני מתחילה לחזור על עצמי ואני מרגישה שהבנתם את הפרציפ אז אני אפסיק. פשוט היה לי חשוב לכתוב את זה פה. -שרית-