התנסות
אז מתנסים, בגיל שכזה. מופלג משהו. מנסים ומגלים משהו חדש. משהו שלא ידעתי שאני מסוגלת להיות. מושג שהכרתי אותו רק בתיאוריה – אפאתיה. זו המילה. זה המושג - השדה הסמנטי של המושג הזה התרחב לי פתאום. משהו שלוקח את הגוף שלך ועושה ממנו גוש אבן, בצק, בשר שלא זז, מחבר אותי לעצמי עם עצמי. אפילו כשאני מנסה להיות עם מישהו קרוב אני מרגישה שאני מרוכזת בעצמי. ולא בו. ואז ליפול מתוך השמיים הגדולים האלה שנקראים אפאתיה – ולהיות מחוברת רק למי שאני איתו. להיות שם איתו. להרגיש אותו בכל הגוף. ברגלים, בידיים, באצבעות. אז להתנסות לא בהכרח דבר רע. לפעמים זה טוב. לפעמים זה יותר מדי טוב שאני כבר חושבת למה לא לקחת את ההתנסות הזו עד הסוף. אבל הפחד. מאבא. מעצמי. מהתבניות שבניתי לעצמי כל החיים וחייתי איתם טוב. וזהו. לא יודעת, אני אחליט בסוף מה באמת טוב בשבילי. בינתיים זה נחמד. אבל זה לא בא מתוך שלמות כמו שזה אצל רוב האנשים. אני לא רואה את עצמי חיה עם זה כמו שהם חיים עם זה. לצאת מתבניות? אני אעשה את זה. רק אני מקווה שאני אעשה את זה בצורה חכמה ונכונה. ושאני לא אקח את הכל בצורה קיצונית. לאט לאט – בזהירות. אתם יודעים כמו שחוצים כביש.
אז מתנסים, בגיל שכזה. מופלג משהו. מנסים ומגלים משהו חדש. משהו שלא ידעתי שאני מסוגלת להיות. מושג שהכרתי אותו רק בתיאוריה – אפאתיה. זו המילה. זה המושג - השדה הסמנטי של המושג הזה התרחב לי פתאום. משהו שלוקח את הגוף שלך ועושה ממנו גוש אבן, בצק, בשר שלא זז, מחבר אותי לעצמי עם עצמי. אפילו כשאני מנסה להיות עם מישהו קרוב אני מרגישה שאני מרוכזת בעצמי. ולא בו. ואז ליפול מתוך השמיים הגדולים האלה שנקראים אפאתיה – ולהיות מחוברת רק למי שאני איתו. להיות שם איתו. להרגיש אותו בכל הגוף. ברגלים, בידיים, באצבעות. אז להתנסות לא בהכרח דבר רע. לפעמים זה טוב. לפעמים זה יותר מדי טוב שאני כבר חושבת למה לא לקחת את ההתנסות הזו עד הסוף. אבל הפחד. מאבא. מעצמי. מהתבניות שבניתי לעצמי כל החיים וחייתי איתם טוב. וזהו. לא יודעת, אני אחליט בסוף מה באמת טוב בשבילי. בינתיים זה נחמד. אבל זה לא בא מתוך שלמות כמו שזה אצל רוב האנשים. אני לא רואה את עצמי חיה עם זה כמו שהם חיים עם זה. לצאת מתבניות? אני אעשה את זה. רק אני מקווה שאני אעשה את זה בצורה חכמה ונכונה. ושאני לא אקח את הכל בצורה קיצונית. לאט לאט – בזהירות. אתם יודעים כמו שחוצים כביש.
