התנפץ המסתורין סביב הגמגום!
אני לא מבין מה המסתורין הגדול סביב תופעת הגמגום.. אמנם אין (וגם לא יכול להיות) תרופת פלא וטיפול, שעוזר ב-100%, אבל התופעה ברורה, מובנת והגיונית לחלוטין! מהפן הפיסי: מה שקורה, לאנשים מסוימים ישנה נטיה במצבי מתח לאמץ שרירים מסוימים. אצל 99% מהאנשים, זה שרירים שונים בגוף, אבל אצל המגמגמים אלו השרירים, שאחראים על הפעלת מיתרי הקול ואיברי הדיבור. מה שקורה, במצבי מתח (או אפילו סתם בזמן דיבור), המגמגמים "נועלים" את איברי הדיבור, וכמובן לא מצליחים לדבר. (כמה פעמים הרגשתם את הרגשת החנק, החוסר אוויר, "הנעילה הזאת?!). כמו כן, צורת הפקת הדיבור כולה אצלינו משובשת, אנחנו לא מפעילים את מערכת הדיבור בצורה, לה היא נועדה, וכמובן הוצאת כל מילה, משפט, מספר משפטים ברצף, בלתי אפשרית בצורה כזאת. זה כמו לנסות לרוץ על קצות האצבעות, נופלים כל צעד. הפקת הדיבור אצל הלא מגמגמים מבוססת על הברות קוליות, הם מפעילים את מיתרי הקול בצורה ישירה, ברצף, ולא מפסיקים את הגירוי (הפעלה) שלהם, אלא לצורך נשימה. האותיות מתחברות למילים, למשפטים, בצורה אוטומטית, ללא שום שליטה על הפה. ואילו אנחנו מתרכזים במילים עצמן, עוצרים את הרטט (קול) אחרי כל מילה (או הברה) ומנסים "להוציא" את האותיות כמו שהן ללא הקול, דבר זה בלתי אפשרי! מהפן הפסיכולוגי: תופעה, שנובעת מהקושי הפיסי לדבר, היא שליטת יתר באיברי ההיגוי. מערכת הדיבור לא נועדה לשליטה כזאת, דבר זה צריך להיות אוטומטי לחלוטין. כמו נהיגה באוטו- אחרי שלומדים, לא חושבים איפה לשים את הרגל, או נגינה בכלי מסוים - הנגן לא חושב איפה לשים את האצבע. ואנחנו, שמודעים לקושי "להוציא מילים ואותיות", מנסים לשלוט עליה, וכמובן שזה לא עובד, זה לא זורם, כל תהליך הדיבור משובש וקשה לביצוע. אנחנו מרגישים חוסר ביטחון במערכת הדיבור שלנו ובצדק! תבדקו את עצמכם ותראו כמה זה תואם, הגיוני, ונכון עבור כל אחד ואחד מכם! התרופה היחידה, שיכולה להיות, זה ללמוד להפיק דיבור, כמו רוב האנשים, בצורה שזה נועד לעבוד. לא יודע אם זה אפשרי, אבל זה הפתרון היחיד..
אני לא מבין מה המסתורין הגדול סביב תופעת הגמגום.. אמנם אין (וגם לא יכול להיות) תרופת פלא וטיפול, שעוזר ב-100%, אבל התופעה ברורה, מובנת והגיונית לחלוטין! מהפן הפיסי: מה שקורה, לאנשים מסוימים ישנה נטיה במצבי מתח לאמץ שרירים מסוימים. אצל 99% מהאנשים, זה שרירים שונים בגוף, אבל אצל המגמגמים אלו השרירים, שאחראים על הפעלת מיתרי הקול ואיברי הדיבור. מה שקורה, במצבי מתח (או אפילו סתם בזמן דיבור), המגמגמים "נועלים" את איברי הדיבור, וכמובן לא מצליחים לדבר. (כמה פעמים הרגשתם את הרגשת החנק, החוסר אוויר, "הנעילה הזאת?!). כמו כן, צורת הפקת הדיבור כולה אצלינו משובשת, אנחנו לא מפעילים את מערכת הדיבור בצורה, לה היא נועדה, וכמובן הוצאת כל מילה, משפט, מספר משפטים ברצף, בלתי אפשרית בצורה כזאת. זה כמו לנסות לרוץ על קצות האצבעות, נופלים כל צעד. הפקת הדיבור אצל הלא מגמגמים מבוססת על הברות קוליות, הם מפעילים את מיתרי הקול בצורה ישירה, ברצף, ולא מפסיקים את הגירוי (הפעלה) שלהם, אלא לצורך נשימה. האותיות מתחברות למילים, למשפטים, בצורה אוטומטית, ללא שום שליטה על הפה. ואילו אנחנו מתרכזים במילים עצמן, עוצרים את הרטט (קול) אחרי כל מילה (או הברה) ומנסים "להוציא" את האותיות כמו שהן ללא הקול, דבר זה בלתי אפשרי! מהפן הפסיכולוגי: תופעה, שנובעת מהקושי הפיסי לדבר, היא שליטת יתר באיברי ההיגוי. מערכת הדיבור לא נועדה לשליטה כזאת, דבר זה צריך להיות אוטומטי לחלוטין. כמו נהיגה באוטו- אחרי שלומדים, לא חושבים איפה לשים את הרגל, או נגינה בכלי מסוים - הנגן לא חושב איפה לשים את האצבע. ואנחנו, שמודעים לקושי "להוציא מילים ואותיות", מנסים לשלוט עליה, וכמובן שזה לא עובד, זה לא זורם, כל תהליך הדיבור משובש וקשה לביצוע. אנחנו מרגישים חוסר ביטחון במערכת הדיבור שלנו ובצדק! תבדקו את עצמכם ותראו כמה זה תואם, הגיוני, ונכון עבור כל אחד ואחד מכם! התרופה היחידה, שיכולה להיות, זה ללמוד להפיק דיבור, כמו רוב האנשים, בצורה שזה נועד לעבוד. לא יודע אם זה אפשרי, אבל זה הפתרון היחיד..