התנתקות

[אוחזת באוויר]

התנתקות

היי חברים,
לאחרונה הפסקתי ליצור קשר עם חברות. יש לי כמה חברות ספורות מהלימודים ופשוט אחרי הרבה זמן שהרגשתי בשוליים כי להם יש זוגיות וחיים עשירים האמת נמאס לי לטרוח להתקשר או ליצור פגישה. באופן עקבי ביום יום אני לבד ובלילה הולכת לישון בריקנות והסופי שבוע קשים במיוחד כאשר לחברות יש את הבילוי שלהן עם משפחה, בן זוג או חברים אחרים. פשוט כבר לא אכפת לי מכלום יותר אני תוהה למה לטרוח כדי שאולי פעם בחודש גג ארגיש שיש לי חיי חבר'ה. נמאס לי להיות סוג ב' כל חיי. הייתי רוצה שיהיה לי גם בן זוג שאהיה העדפה שלו לבילוי בשבתות. או אפילו סתם חברה שתשלב אותי בחיי החבר'ה שלה ולא תעשה הפרדה מה שתמיד קורה( נגיד לא יזמינו אותי לבילוי עם חברות אחרות). אני יודעת כמה בכייני זה נשמע במיוחד שאני כבר בת 29. חמורה גדולה. אולי בגלל שיותר כוח לי לא לקוות ולא לייחל אני בוחרת לא להתקשר, מי שרוצה שתתקשר אליי, לא יקרה כלום אם לשם שינוי אני אהיה הצד המחוזר ולא זו שמחפשת קשר בנרות. בנוסף אני מודה שנהיה לי יותר ויותר קשה לפרגן, על הנסיעות לחו"ל, על חתונות, עבודה, הריונות וכו' כי לי רע אצלי אין התקדמות וכמה אפשר להתנהג כמו קדושה מעונה שכל כך כיף לה בשביל אחרים כשלה חרא בנשמה.
בקיצור חפרתי, מקווה שדבריי הובנו

 

[coffe to go1]

ברוכה הבאה

דברייך הובנו. וזה בסדר גמור שלא תרוצי אחרי אף אחד , אני מאד מבינה למה את מתכוונת שאת אומרת שאת רוצה להיות הצד המחוזר ולא לרוץ אחרי אנשים. הייתה לי תקופה בחיים , לא מזמן את האמת, שכל סוף שבוע הייתי מנסה להיפגש עם המשפחה שלי הילדים שלי והילדים של אחים שלי פחות או יותר באותם גילאים, בקיצור כל פעם ניסיתי ליזום מפגשים כדי שהילדים יהיו יחד וגם שאני ירגיש שיש לי משפחה וכל פעם היה תירוץ אחר עד שיום אחד אמרתי זהו אני לא מתקשרת ומנסה ליזום הם רוצים קשר הם יזמו, לצערי זה לא ממש קורה , אולי לעיתים רחוקות, אני זוכרת שמאד נפגעתי מזה, בכל זאת זה אחים שלי ואחיינים שלי , אני יכולה להגיד לך שהיום זה פחות מפריע לי , זה עדיין כואב לי אבל זה לא מעסיק אותי כבר. כנ"ל לגבי חברות שהיו לי , אני גרושה וכל ה"חברות" שלי נשואות וכיום זה אחרת הקשר שלי איתן, אנחנו מדברות מידי פעם בטלפון אבל אין מפגשים, ואין ארוחות שישי וכל מה שהיה קודם, זה מאד כואב ומעצבן , אבל אין מה לעשות , אני היום מנסה למצוא אנשים שמתאימים לי מבחינת החיים, אולי תנסי למצוא חברה אחרת , אולי החברה שאת מעורבת בה כבר לא מתאימה לך למי שאת כיום? תחשבי על זה. אני יסיים ואומר שאני מבינה אותך ויש לך זכות להרגיש ככה, ויש לך זכות להתנתק ולרצות שיחזרו אחרייך אבל תעשי לעצמך טובה אל תשבי ותצפי שהחברות שלך יתקשרו ויזמינו.. אל תחשבי ותחפרי בזה כל היום...ואם את רוצה אני אשמח להיפגש איתך ל

אני מזמינה

 

[פריאל12]

קפה, אם את מזמינה, אני בדרך

 

[coffe to go1]

בואי אני מחכה לך מתוקתי

 

[פריאל12]

יש! קפה חינם מקפה שלי

 

[פריאל12]

קפה, איזה תיאום מושלם

התגובות שלנו נשלחו

יחד

 

[coffe to go1]

תשמעי משהו הזוי קורה כאן בפורום

 

[coffe to go1]

עוד פעם יצא יחד

אולי נפתח שרשור חדש

ולא נפריע לשרשור הקיים?

 

[פריאל12]

מאוחר מדי (בכל מקום אנחנו מתפרעות) אבל בסדר

 

[אוחזת באוויר]

תודה

זה מעודד אותי לדעת שיש אנשים שיודעים מה זה להיות במקום הזה שמרגיש קצת נטוש. אני אשמח לכוס קפה, בכלל אני אוהבת להכיר אנשים חדשים

 

[coffe to go1]

את מחיפה?

 

[אוחזת באוויר]

עכו

 

[פריאל12]

אוחזת באוויר, שבת שלום

לפעמים אנו בוחרים להתייחס אל עצמנו כקרבן, כי זה משרת אותנו בשלב זה בחיינו. הרי כקרבן אין לאחרים ציפיות ממני, ובעיקר אין לי ציפיות מעצמי. אז אבכה את מר גורלי או שאבחר לנהוג כעוף החול הצומח מתוך ההריסות ואבנה את הכל מחדש - זה מצריך יזמה, זה מצריך עבודה, זה מצריך ממני להסתכל על הדברים בצורה שונה. אבל....כבר התרגלתי לכך שאין לי בן-זוג וגם אין לי חבר/ה, אז הקל ביותר הוא ליפול למלכודת של הישן והמוכר - סוג ב' - כי כך אני רגילה להתייחס אל עצמי (מי שמקיף אותי רק מתאים את עצמו לדפוס החשיבה שסיגלתי לעצמי - מין מחשבה יוצרת מציאות שכזו...).
את כותבת על עניין היזמה בתחזוק הקשר, ובמילים אחרות מי יתקשר למי? רואה את השדון היושב על כתפך השמאלית ומחכך ידיו בהנאה? שמו במחוזותינו: אגו. בעטי בו! אין לו מקום במע' יחסים בפרט, ובחיים בכלל.
את מעדיפה להמתין שיתקשרו אלייך למרות שאת מעוניינת בקשר הזה? זה כ"כ משנה מי הרים ראשון את השפופרת? הרי השיחה תוביל לקשר, לפגישה, למע' יחסים...... האמיני לי שלא תזכרי מי יזם את השיחה הראשונה, וגם אם כן, כבר לא יהיה לך אכפת, כי זה יהיה שווה את זה.
זה מזכיר לי מערכון של 'הגשש החיוור': שני שכנים נפגשים במדרגות....מי צריך לומר ראשון שלום, זה שעולה או זה שיורד?

ולגבי פרגון לאחר - אני בעד לפרגן תמיד, גם כשטוב לי וגם כשפחות.... יודעת למה? כי אני אף פעם לא יודעת מה הוא עשה לפני שזכה בטוב הזה, כמה זמן חיכה לכך או אפילו כמה כאב וסבל עד שהטוב הזה הגיע לו.
חוץ מזה, ראית את פניהם הזורחות של אנשים לאחר שמפרגנים להם מכל הלב? - לי זה מספיק

בברכת שבת נעימה

 

[אוחזת באוויר]

אני מבינה את מה שאת אומרת

מצד שני אני מרגישה במובן מסויים שדווקא בצעד הזה של שחרור החבל והנתק אני יוצאת מהקורבנות. מהתחושה שאני מחפשת אחרי פירורים של קשר, של ציפייה לא ריאלית. אני לא מתנתקת באופן מוחלט אבל אני בהחלט מצפה שיהיו שניים לטנגו ושגם יעשו צעדים לקראתי. אני אגב לחלוטין שמחה עבור אחרים אך עצובה עבורי שחיי לא מתקדמים. אני מעמידה פנים של שמחה נטו כדי שלא יפגעו ממני. שיסתכלו עלי כאנוכית שחושבת על עצמה ורק בפנים אוכלת את הלב

 

[פריאל12]

אבל אם למשל לא תתעקשי לרקוד 'טנגו' ותנסי

לרקוד 'הורה', תגלי אולי שהחוויה שונה אך נעימה

 

[iba90]

מזדהה...

גם אצלי המצב דומה...ואני אומר אם לפחות הייתי בזוגיות אז ניחא..אפשר תמיד היה להכיר את החברים של בת הזוג.כמה אפשר להיות בלי קשר אנושי\מגע\חום

זה מדכא. מצד שני אל תחמירי עם עצמך...קחי נשימה עמוקה ותעשי לך סדר בחיים ולחפש איזה משהו שימלא לך את החלל החברתי...אנחנו כאן

 

[אוחזת באוויר]

רשמתי ורשמתי ובסוף נתקע המחשב

בגדול אני תוהה אם משהו יכול למלא חלל של בדידות במיוחד שזוגיות חסרה. אני מרגישה דוחה ולא אהובה רוב חיי

 

[iba90]

בטח שיכול...מניסיון

קודם כל אין לך למה להרגיש ככה...בכל אחד יש משהו מיוחד שאין לאף אחד וזה כבר עושה אותך הכי מיוחדת בעולם. תנסי לחשוב מה יגרום לך להרגיש טוב עם עצמך...אולי פעילות ספורט כלשהיא? קורסים מעשירים? תמיד אפשר ללמוד משהו ולנסות להכיר אנשים חדשים. לגבי זוגיות...לצערי כולם נמצאים היום מאחורי מסך מחשב...הפייסבוק ושות' גרמו לכולנו להסתתר מאחורי ה"סננים" האלה ואנשים כבר שכחו עושה רושם איך זה לצאת ולבלות ולהנות ולהכיר. אם אין לך פייסבוק תפתחי אחד ותתחילי לחפש אנשים שמוצאים חן בעינייך יש גם אתר היכרויות חינמי בשם okcupid שבו את יכולה לחפש גם אנשים...לא הכל נראה אבוד...לנשים יותר קל למצוא אהבה וחברות