התעוררות

[GM1988]

התעוררות

הי בן טל, התחשק לי לחזור למה שכתבת לי לפני כמה חודשים שדיברנו על התעוררות וכל זה.

אמרת לי אז:

"לגבי "התעוררות", הנושא הזה איננו כמו שחושבים עליו, בדרך כלל. הוא מאוד מעורפל ורק לעתים נדירות חושבים עליו בצורה נכונה. אין כיום איזושהי אפשרות זמינה גורפת "להתעורר" בעזרת ספר כלשהו או שיטה כלשהי או מדריך כלשהו ש"אם הולכים אליו אז מתעוררים", ככה שהנושא הזה הוא בכללותו עדיין מאוד מעורפל ותעלומתי מנקודת המבט של האנושות כפי שהיא היום."

בעיקר מעניינת אותי הנקודה הזו

"הנושא הזה איננו כמו שחושבים עליו, בדרך כלל. הוא מאד מעורפל ורק לעתים נדירות חושבים עליו בצורה נכונה".

למה התכוונת פה?

 

[בן טל-שחר]

לפני שאגיב בשמחה, אני רוצה להזכיר לכולם:

כולנו יכולים להגיב כאן תמיד על הכל.
מנקודת מבטנו.
גם אם לא פנו אלינו אישית.
זה נראה לי בסיסי בפורום מעין זה.
כמו כן, אנחנו חופשיים לא להגיב למה שהגיבו לנו.

 

[בן טל-שחר]

אנסה להתייחס אל כך מעט...

אנחנו יצורים שטחיים מאוד ותמימים מאוד.
יש לנו אמנם נטיה לחשוב את עצמנו למי יודע מה, "האדם", "המוח האנושי", "כובשי היקום" וכו'.
כמובן שאנחנו יותר חכמים שכלית מכלב או מחתול... וכמובן שמנקודת המבט של מי שיצר אותנו, זוהי יצירה מרשימה מאוד (שנראית אמיתית מאוד; מעין בובות הולכות ומדברות שכאלה).
אך בכל אופן, אם אנחנו מסוגלים קצת לצאת החוצה מהמכשור שלנו, כולל השכל, אנחנו רואים שזוהי מעין מכונה ביולוגית ותו לא, כמעט כמו סוג של מחשב.
זה לא שאנחנו יכולים פשוט לתקשר ולהשוות רשמים באופן נקי. אולי תשעה מכל עשרה קוראים של ההודעה הזאת, למשל, יקראו בליל הזוי של דברים... ויוצפו מיד בתגובות התורניות שיעלו מתוכם ויכסו כל סיכוי לתקשורת אמיתית, בראש ובראשונה עם עצמם.
הסיפור העתיק אודות מגדל בבל ובליל הלשונות, רומז על חלק מהמכשול שעוטף אותנו. אנחנו לא באמת יכולים לתקשר אחד עם השני, רוב הזמן, ברמה השכלית. כל אחד מאיתנו מתכוון למשהו אחר ורק לעתים נדירות אנחנו מגלים את זה באמת.
שני אנשים צלולים מאוד, יכולים לתקשר זה עם זה באופן נקי ברמה הרגשית, ככה שהרובד השכלי מסייע מעט, בעודו מנוטר רגשית ועל ידי כך שומר על יושרתו וסנכרונו. זוהי דוגמה אחת בלבד, לכך שיש לנו יכולת לעקוף חלק מהמגבלות שמוטלות עלינו. רובנו לא עושים את זה ולא יודעים על זה דבר, אלא פשוט שבויים בתוך העולם הפנימי שלנו.
אנחנו שבויים בתוכו... ורואים את העולם החיצוני דרכו, מעוות משהו, צבוע ומוטה על ידי העולם הפנימי הכאוב למדי בדרך כלל, שבו רובנו שבויים.
המלה "התעוררות" מצביעה על מגוון רחב של דברים שונים זה מזה, בדיוק כמו כל מלה אחרת, בעולמם של בני האדם המוטים, הלכודים, שזה לצורך העניין כולנו.
האפשרות הקסומה למדי, למצוא את עצמנו מבפנים, בנפרד מהמכונה הזאת... ולהפריד את עצמנו ממנה (מה שמאפשר לה לפעול טוב יותר, באותה הזדמנות...), קיימת בכל מיני מידות, טווחים וסגנונות. זה לא איזשהו ידע שבני אדם יכולים להחזיק בו קולקטיבית ולכתוב עליו באינטרנט או בספרים, ממש כמו שכלבים לא יכולים להחזיק קולקטיבית בידע אודות מתמטיקה או אודות ציוריו של ואן גוך. המערכת שלנו מוגבלת. זהו ידע שרק המהות ה"על מכונתית" שלנו יכולה להחזיק בו. במלים אחרות, זה לא ידע של מלים או אפילו תרשימים במובן הרגיל של המלה, אלא משהו בקנה מידה אחר, שמתאים לחלק אחר של עצמנו, שאיננו המכונה הזאת שקוראת את המלים האלה עכשיו וחושבת כל מיני מחשבות בתגובה אליהן.

 

[סינבד]

חשבתי שארצה לחלוק על דבריך

ככל שהמשכתי לקרוא חשבתי שארצה לחלוק על חלק מדבריך.
כשסיימתי לקרוא הבנתי שאני לגמרי מסכים עם מה שאתה אומר

 

[בן טל-שחר]

אשריך

בורכתי בקריאתך הכֹּה ישרה

 

[זה פשוט]

המילה התעוררות מצביעה רק על דבר אחד

על המציאות בלי אמונה והזדהות במחשבות. זה שהיא באה במגוון דרכים והסברים ושיטות, לעיתים סותרות, זה משהו אחר. זה כבר קשור לאותה מכונה שעליה כתבת כל כך יפה ונכון
&nbsp

 

[זה פשוט]

צריך לזכור שהתעוררות זה רק אידאה

לכן גם אותה צריך לזנוח, לתת לה לעוף מול העיניים, כמו עננים בשמים וכל שאר המטפורות (ים גלים, מסך תמונות, וכו') כי רק המציאות קיימת. תקרא לזה חיים, מודעות, אלוהים, קיום, תודעה, ברהמן, וכו', זה פשוט לא משנה. עם או בלי המחשבות הרוחניות האלה, האם זה משנה את המציאות? לא. היא תמיד מנצחת, היא תמיד כאן. לפעמים נראה לי שזה מהתלה, כל החיפוש הרוחני הזה. מה יש לחפש? הרי אין שום אמת במציאות, יש רק מציאות. אם רק היו אומרים לי את זה לפני כמה שנים, כשהפכתי מחפשת רוחנית אובססיבית, זה היה יכול לחסוך המון. אולי לא הייתי מוכנה אז, אבל לא תדע.. גם בכל מה שכתוב כאן אין שום אמת. ביום שישי היה לי דיון עם חברה בנוגע למושג הארה כשלפתע הבנתי כמה זה מטופש. אין פסיק של אמת בשום מחשבה. זו היתה התפכחות כואבת שטרם הסתיימה. זה לא הוביל לויתור על המחשבות, עדיין, זה בעיקר הוביל לשילוב מוזר של זעם, תסכול ואדישות. כאילו, מה עשיתי במשך כל השנים מחפשת אחר עצמי, כשאני כאן כל הזמן הזה, בכל מה שקורה. אפשר להבין למה הבודהה צחק. יום אחרי עדיין המשכתי לקרוא ציטטות של מורים מהאתר realized one אבל ראיתי את האוטומאטיות שבזה, את המכונה, אפרורפו מה שכתבת. הצחוק יגיע מתישהו.

 

[זה פשוט]

ברגעים כאלה אני חושבת על תינוק בערסל

הוא בא לעולם טבולה ראסה, עם מעט צרכים ואינסטינקטים, לא זרקו עליו את כל המחשבות האלה על הראש, אתה הוא הגוף, זה שלך, וכו'. תודעה בלתי מותנית, מה שנקרא בחוגים הרוחניים. אני לפעמים שמה את עצמי בתודעה של התינוק ורואה איך אנחנו כבני אדם משתוללים עם המחשבות שלנו, מנסים לסדר ולארגן ולהבין ולהתווכח ולהתנגד ולנתח ולחפש ולעזוב וזה נראה כמו פארסה סוריאליסטית מצחיקה של מחזאי עם חוש הומור פרוע במיוחד. אני רואה את כל המחזה הזה מול העיניים וחוזרת לישון. קבלו בבקשה את מדיטציית התינוק

 

[GM1988]

"אם רק היו אומרים לי את זה לפני כמה שנים.."

נו, ומה זה היה עוזר.. נשמע שעם או בלי, את באותו המקום, ונהנית מזה (כדברייך).. אז מה זה משנה?

 

[זה פשוט]

 

[זה פשוט]

ציטוט שמסכם הכל עם פוטצניאל מעורר

Consciousness has produced this play.
Consciousness has written the script.
Consciousness is playing all the characters.
And Consciousness is witnessing the play.
It's a one man show.
Ramesh Balsekar