התעללות בשבוי ישראלי
חשיפה: "הוראות מלמעלה" - להתעלל בפולארד במכתב שפרסמה אסתר פולארד ביום שישי היא חושפת כי יהונתן הוחזק במהלך השבועיים שלפני הדיון המשפטי שנערך לו לפני כחודשיים וחצי בתת תנאים שכללו, בין היתר, בידוד מוחלט, כבילה באזיקים במשך 24 שעות ביממה ומניעת רחצה. ביום המשפט בעצמו הרעיבו אותו ולא נתנו לו לשתות. הדברים שלהלן תורגמו ממכתבה של אסתר ע"י עדי גינזבורג, דובר מטה הפעולה למען יהונתן פולארד, וע"י צוות INN (אינטרנט ערוץ 7): "החלטת בית המשפט לדחות את העתירות של יהונתן לא הפתיעה אותנו. למה לא? בשבילנו הכתובת היתה על הקיר מאז שובו של יהונתן מוושינגטון לאחר הטיעונים בעל פה שהיו ב-2 בספטמבר. בפעם הראשונה שביקרתי אותו בבית הסוהר בבטנר, כמה ימים לאחר מכן, היתה ההזדמנות הראשונה שהיתה לו לספר על הקיפוח, ההתעללות, והעינויים שעוללו לו בתקופה שהוחזק בוושינגטון לפני המשפט. הן בית המעצר ארלינגטון, בו הוחזק, והן השוטרים הפדרלים שהיו ממונים על מעצרו לא היו אחראים לכך, הם הרגישו רע מאוד עם הדברים שנאלצו לעשות, אך פעלו על פי "הוראות מגבוהה". ההוראות שקיבלו בדבר הדרך שבה יש לנהוג ביהונתן היו מפורטות וברורות – נוהל חריג שנועד לשבור אותו. ההוראות כללו כל פרט בחיי היום היום של יהונתן, ונעשו בצורה שנועדה לגרום לו מקסימום של אי נוחות, בדידות והשפלה. אין ספק שמטרת הדברים הייתה לגרום לו להגיע שבור ככל האפשר למשפטו ב2 בספטמבר כדי להביאו לעשות מעשה או לומר דבר שיפגע בתדמית שלו בבית המשפט. הם לא העריכו דיו את כוחות הנפש שלו. אף אחד מאלו שראו את יהונתן בביהמ"ש לא היה יכול לדמיין את ההתעללות שעבר במשך השבועיים שקדמו למשפט. כאשר הגיע יהונתן לבית המעצר בארלינגטון הוא קיבל רק סט אחד של בגדי-כלא ולא 2 סטים כפי שמחייב הנוהל. במשך אותם שבועיים הוא חזר וביקש בגדים להחלפה, אך לא קיבל אפילו תחתונים נקיים. כאשר לאחר שבוע הגיעה אחת העובדות לבקש את בגדיו על מנת להחליף אותם לא יכול היה יהונתן לתת לה את בגדיו ולהישאר עירום עד שיוחזרו הבגדים מהניקיון. הפקידה הייתה המומה לגלות שיהונתן לא קיבל בגדים להחלפה והלכה להביא לו סט נקי. היא חזרה והודיעה לו כי ע"פ "הוראות מגבוהה" אין אישור להעביר לו סט נקי. יהונתן ביקש לדבר עם הממונה על בית המעצר, כאשר הגיע הרב-סרן ((major הממונה על בית המעצר ביקש ממנו יהונתן בגדים להחלפה. הממונה היה נבוך מאוד, ולא היה מסוגל להסתכל בעיניו של יהונתן. לאחר מכן הסביר הממונה כי מדובר ב"הוראות מגבוהה" שאינן מאפשרות להביא לו בגדים נקיים. יהונתן לא קיבל זוג נוסף להחלפה. כאשר חזר יהונתן לFCI-Butner אחרי השבועיים שבהם שהה בוושינגטון נלקחו ממנו הבגדים שלבש בארלינגטון, נארזו ותויגו להשמדה. בקשותיו של יהונתן לאפשר לו להתרחץ נענו בסירוב. במשך השבועיים שבהם שהה בוושינגטון הוא הורשה להתקלח פעם אחת בלבד, לכבוד הופעתו בביהמ"ש. קשה להסביר איזה צער יוצרים תנאים כאלה אצל אדם המקפיד על היגיינה כיהונתן. ביום הראשון להגעתו לארלינגטון קיבל יהונתן ערכת כלי רחצה חד פעמיים שכללה דאורדורנט ומברשת שיניים מיניאטוריים ושפורפרת משחת שיניים קטנה. כל אלה הספיקו למעשה לשימוש חד פעמי בלבד. זו הייתה הערכה היחידה שסופקה לו בכל זמן שהייתו בבית המעצר בארלינגטון במשך אותם שבועיים. ע"פ "הוראות מיוחדות" לא אושרה לו אספקה נוספת, אפילו חלקית. כמו כן לא ניתן לו סבון כלל. יהונתן הוחזק בבידוד מוחלט. הוא שהה 24 שעות ביממה בבידוד. בלי טלוויזיה, בלי רדיו, בלי ספרים, בלי מגאזינים, בלי עיתונים – שום דבר שיאפשר לו להעסיק את עצמו. התא שלו היה באזור האגף הרפואי, מול ספריית-כלא קטנה. הוא היה יכול לראות את הספרים מתאו. בכל יום, הוא התחנן לקבל ספר – כל ספר. בקשתו נענתה בצורה בסימפטית, אך שוב עם התגובה הרגילה: "הוראות מגבוה" אינן מאפשרות זאת. שוב, בשל "הוראות מיוחדות" לא אושר ליהונתן לקבל עט, עפרון או נייר. הדבר היחיד שיהונתן הורשה לקבל וללא הגבלה היה נייר טואלט. בשלב מסוים, מרוב שעמום, התחיל יהונתן ליצור קיפולי נייר מנייר הטואלט. בשלב מסוים נלקחו קיפולי הנייר ממנו, והוא צווה להפסיק ליצור אותם. מיהונתן גם נמנעו כל תשמישי קדושה. הוא לא הורשה לקבל טלית, תפילין, תהילים או אפילו סידור. הרב פסח לרנר היה בקשר עם הרב הממונה האחראי על הנושאים הדתיים-היהודיים בבית המעצר ונענה כי "כמו כל אסיר אחר, יהונתן זכאי לביקור רבני ולקבל כל אביזר דתי שיש לו צורך בו". זו הייתה התשובה עד שאותו רב ברר את העניין עם הממונים עליו וחזר גם הוא עם "הוראות מגבוהה": אין ביקורים רבניים, למעשה, אין ביקורים בכלל; אין שיחות טלפון, אין שום קשר עם העולם החיצון – בידוד מוחלט. במשך שהותו של יהונתן בוושינגטון ה"הוראות מגבוהה" היו להחזיק אותו כאילו היה פושע אלים ומסוכן ביותר, להיות כבול וקשור באזיקים בכל עת. למעשה, הוא הוחזק בארלינגטון בתנאים קשים יותר מאלה שהיה בהם בשנים הקשות ביותר שעברו עליו בבידוד. אפילו בכלא מריון הוא לא הוחזק כאילו היה רוצח סידרתי אלים. שוב, "ההוראות מגבוה" לא התקבלו מארלינגטון, מבית הסוהר בבטנר או מהשוטרים – כל אלה ניסו להיות הוגנים בתגובותיהם – ההוראות התקבלו מלמעלה. המקלחת הייתה ממוקמת במרחק כמה מטרים מתאו. כשיהונתן קיבל את האישור היחיד למקלחת במשך שבועיים השומרים הוכרחו ע"י "הוראות מיוחדות" לשים אזיקים על ידיו ורגליו ולהשתמש בשרשרת-בטן על מנת להעביר אותו את המרחק הקטן הזה. הוא הוכרח ללבוש שוב את בגדיו המלוכלכים – היחידים שהיו לו. שוב הוא ביקש לקבל תחתונים נקיים, שוב ניסה הפקיד להשיג לו כאלה ושוב "הוראות" ניתנו שאין להעביר לו שום דבר. למרות החוק, שעל פיו יש לאפשר לכל אסיר לפחות שעה אחת מחוץ לתא-יחיד שלו לצורך פעילות גופנית מינימאלית, יהונתן לא קיבל זמן כזה במשך כל אותם שבועיים. לבית המעצר לא היו מספיק שומרים כדי לאפשר לו לצאת לצעידה בחצר. נאמר לו שהוא יכול לצעוד במשך שעה במסדרן שליד תאו אך על ידיו ורגליו להיות באותו זמן באזיקים. כמובן שהדבר לא היה אפשרי. לא רק שהאזיקים מנעו ממנו כמעט לגמרי את התנועה אלא שהם גם חתכו את עורו בפרק כף היד ובקרסול. כתוצאה מכך – לא קיבל יהונתן זמן לשהייה מחוץ לתאו. הוא היה נעול בו במשך 24 שעות ביממה לכל אורך התקופה. (המשך בתגובה הבאה)
חשיפה: "הוראות מלמעלה" - להתעלל בפולארד במכתב שפרסמה אסתר פולארד ביום שישי היא חושפת כי יהונתן הוחזק במהלך השבועיים שלפני הדיון המשפטי שנערך לו לפני כחודשיים וחצי בתת תנאים שכללו, בין היתר, בידוד מוחלט, כבילה באזיקים במשך 24 שעות ביממה ומניעת רחצה. ביום המשפט בעצמו הרעיבו אותו ולא נתנו לו לשתות. הדברים שלהלן תורגמו ממכתבה של אסתר ע"י עדי גינזבורג, דובר מטה הפעולה למען יהונתן פולארד, וע"י צוות INN (אינטרנט ערוץ 7): "החלטת בית המשפט לדחות את העתירות של יהונתן לא הפתיעה אותנו. למה לא? בשבילנו הכתובת היתה על הקיר מאז שובו של יהונתן מוושינגטון לאחר הטיעונים בעל פה שהיו ב-2 בספטמבר. בפעם הראשונה שביקרתי אותו בבית הסוהר בבטנר, כמה ימים לאחר מכן, היתה ההזדמנות הראשונה שהיתה לו לספר על הקיפוח, ההתעללות, והעינויים שעוללו לו בתקופה שהוחזק בוושינגטון לפני המשפט. הן בית המעצר ארלינגטון, בו הוחזק, והן השוטרים הפדרלים שהיו ממונים על מעצרו לא היו אחראים לכך, הם הרגישו רע מאוד עם הדברים שנאלצו לעשות, אך פעלו על פי "הוראות מגבוהה". ההוראות שקיבלו בדבר הדרך שבה יש לנהוג ביהונתן היו מפורטות וברורות – נוהל חריג שנועד לשבור אותו. ההוראות כללו כל פרט בחיי היום היום של יהונתן, ונעשו בצורה שנועדה לגרום לו מקסימום של אי נוחות, בדידות והשפלה. אין ספק שמטרת הדברים הייתה לגרום לו להגיע שבור ככל האפשר למשפטו ב2 בספטמבר כדי להביאו לעשות מעשה או לומר דבר שיפגע בתדמית שלו בבית המשפט. הם לא העריכו דיו את כוחות הנפש שלו. אף אחד מאלו שראו את יהונתן בביהמ"ש לא היה יכול לדמיין את ההתעללות שעבר במשך השבועיים שקדמו למשפט. כאשר הגיע יהונתן לבית המעצר בארלינגטון הוא קיבל רק סט אחד של בגדי-כלא ולא 2 סטים כפי שמחייב הנוהל. במשך אותם שבועיים הוא חזר וביקש בגדים להחלפה, אך לא קיבל אפילו תחתונים נקיים. כאשר לאחר שבוע הגיעה אחת העובדות לבקש את בגדיו על מנת להחליף אותם לא יכול היה יהונתן לתת לה את בגדיו ולהישאר עירום עד שיוחזרו הבגדים מהניקיון. הפקידה הייתה המומה לגלות שיהונתן לא קיבל בגדים להחלפה והלכה להביא לו סט נקי. היא חזרה והודיעה לו כי ע"פ "הוראות מגבוהה" אין אישור להעביר לו סט נקי. יהונתן ביקש לדבר עם הממונה על בית המעצר, כאשר הגיע הרב-סרן ((major הממונה על בית המעצר ביקש ממנו יהונתן בגדים להחלפה. הממונה היה נבוך מאוד, ולא היה מסוגל להסתכל בעיניו של יהונתן. לאחר מכן הסביר הממונה כי מדובר ב"הוראות מגבוהה" שאינן מאפשרות להביא לו בגדים נקיים. יהונתן לא קיבל זוג נוסף להחלפה. כאשר חזר יהונתן לFCI-Butner אחרי השבועיים שבהם שהה בוושינגטון נלקחו ממנו הבגדים שלבש בארלינגטון, נארזו ותויגו להשמדה. בקשותיו של יהונתן לאפשר לו להתרחץ נענו בסירוב. במשך השבועיים שבהם שהה בוושינגטון הוא הורשה להתקלח פעם אחת בלבד, לכבוד הופעתו בביהמ"ש. קשה להסביר איזה צער יוצרים תנאים כאלה אצל אדם המקפיד על היגיינה כיהונתן. ביום הראשון להגעתו לארלינגטון קיבל יהונתן ערכת כלי רחצה חד פעמיים שכללה דאורדורנט ומברשת שיניים מיניאטוריים ושפורפרת משחת שיניים קטנה. כל אלה הספיקו למעשה לשימוש חד פעמי בלבד. זו הייתה הערכה היחידה שסופקה לו בכל זמן שהייתו בבית המעצר בארלינגטון במשך אותם שבועיים. ע"פ "הוראות מיוחדות" לא אושרה לו אספקה נוספת, אפילו חלקית. כמו כן לא ניתן לו סבון כלל. יהונתן הוחזק בבידוד מוחלט. הוא שהה 24 שעות ביממה בבידוד. בלי טלוויזיה, בלי רדיו, בלי ספרים, בלי מגאזינים, בלי עיתונים – שום דבר שיאפשר לו להעסיק את עצמו. התא שלו היה באזור האגף הרפואי, מול ספריית-כלא קטנה. הוא היה יכול לראות את הספרים מתאו. בכל יום, הוא התחנן לקבל ספר – כל ספר. בקשתו נענתה בצורה בסימפטית, אך שוב עם התגובה הרגילה: "הוראות מגבוה" אינן מאפשרות זאת. שוב, בשל "הוראות מיוחדות" לא אושר ליהונתן לקבל עט, עפרון או נייר. הדבר היחיד שיהונתן הורשה לקבל וללא הגבלה היה נייר טואלט. בשלב מסוים, מרוב שעמום, התחיל יהונתן ליצור קיפולי נייר מנייר הטואלט. בשלב מסוים נלקחו קיפולי הנייר ממנו, והוא צווה להפסיק ליצור אותם. מיהונתן גם נמנעו כל תשמישי קדושה. הוא לא הורשה לקבל טלית, תפילין, תהילים או אפילו סידור. הרב פסח לרנר היה בקשר עם הרב הממונה האחראי על הנושאים הדתיים-היהודיים בבית המעצר ונענה כי "כמו כל אסיר אחר, יהונתן זכאי לביקור רבני ולקבל כל אביזר דתי שיש לו צורך בו". זו הייתה התשובה עד שאותו רב ברר את העניין עם הממונים עליו וחזר גם הוא עם "הוראות מגבוהה": אין ביקורים רבניים, למעשה, אין ביקורים בכלל; אין שיחות טלפון, אין שום קשר עם העולם החיצון – בידוד מוחלט. במשך שהותו של יהונתן בוושינגטון ה"הוראות מגבוהה" היו להחזיק אותו כאילו היה פושע אלים ומסוכן ביותר, להיות כבול וקשור באזיקים בכל עת. למעשה, הוא הוחזק בארלינגטון בתנאים קשים יותר מאלה שהיה בהם בשנים הקשות ביותר שעברו עליו בבידוד. אפילו בכלא מריון הוא לא הוחזק כאילו היה רוצח סידרתי אלים. שוב, "ההוראות מגבוה" לא התקבלו מארלינגטון, מבית הסוהר בבטנר או מהשוטרים – כל אלה ניסו להיות הוגנים בתגובותיהם – ההוראות התקבלו מלמעלה. המקלחת הייתה ממוקמת במרחק כמה מטרים מתאו. כשיהונתן קיבל את האישור היחיד למקלחת במשך שבועיים השומרים הוכרחו ע"י "הוראות מיוחדות" לשים אזיקים על ידיו ורגליו ולהשתמש בשרשרת-בטן על מנת להעביר אותו את המרחק הקטן הזה. הוא הוכרח ללבוש שוב את בגדיו המלוכלכים – היחידים שהיו לו. שוב הוא ביקש לקבל תחתונים נקיים, שוב ניסה הפקיד להשיג לו כאלה ושוב "הוראות" ניתנו שאין להעביר לו שום דבר. למרות החוק, שעל פיו יש לאפשר לכל אסיר לפחות שעה אחת מחוץ לתא-יחיד שלו לצורך פעילות גופנית מינימאלית, יהונתן לא קיבל זמן כזה במשך כל אותם שבועיים. לבית המעצר לא היו מספיק שומרים כדי לאפשר לו לצאת לצעידה בחצר. נאמר לו שהוא יכול לצעוד במשך שעה במסדרן שליד תאו אך על ידיו ורגליו להיות באותו זמן באזיקים. כמובן שהדבר לא היה אפשרי. לא רק שהאזיקים מנעו ממנו כמעט לגמרי את התנועה אלא שהם גם חתכו את עורו בפרק כף היד ובקרסול. כתוצאה מכך – לא קיבל יהונתן זמן לשהייה מחוץ לתאו. הוא היה נעול בו במשך 24 שעות ביממה לכל אורך התקופה. (המשך בתגובה הבאה)