התעללות בתינוק - הסיוט של כל הורה

[לב אם]

התעללות בתינוק - הסיוט של כל הורה

לתינוק. סיפור המטפלת שמכה גלים בקרב כל ההורים במדינה. החשש של כל הורה אשר משאיר את ילדו בהשגחה של מישהו זר - מה קורה לילד בהיעדרו. התעללות כזו כפי שראינו, משאירה צלקות נפשיות לא קלות אצל התינוק, שלא יכול לדבר ולא להבין - אך הטראומה של בגידה באמון ותגובה אלימה, נשארת לשנים בהתנהגות, ובתגובות של הילדים.. להורים: גייססו המון אהבה לטובת הילדים, עטפו אותם בלי סוף, והיעזרו בגרום מקצועי להתייעץ איך לסייע לילדים להתגבר על הטראומה ועל הקושי לבטוח במבוגרים. יפה עשיתם שהייתם קשובים ורגישים לתגובת הילדים, ועל שפעלתם להגן על ילדיכם. שולחים המון אהבה להורים.

 

[גן חיות]

לא לשתוק ולא להשתתק

ההורים במקרה הזה היו מאה אחוז ברגע שחשדו שיש בעיה(היו קשובים לילדים למרות גילם הצעיר). הבעיה יותר גדולה כאשר ההורים שותקים כי "לא נעים, לא בטוח, פוגע לה בפרנסה, לא נורא, הילדים קטנים וישכחו, וכו') עכשו הבעיה, לזוג הזה ולכל ההורים היא לא להשתתק. לא להגיע למצב שבגלל דאגה לשלום הילדים אנחנו לא יוצאים לעבוד, לא משאירים עם בייביסיטר, לא שולחים לחוגים, חברים, מסגרות חינוכיות ועוד. מאחלת להורים האלו הרבה כוח וסבלנות בהמשך.

 

[0 אור 0]

ואיך מטפלים בטראומה

טראומה כזו, שילדים עוברים בגיל שבו הם מעצבים את הסתכלותם על החיים ועל האנשים מסביבם, אכן יכולות להיות לה השלכות מאד גדולות, על הבטחון העצמי, ועל הפתיחות ועל יכולת לתת אמון באחרים ולקבל מגע. מכיוון שהטראומה קרתה בגיל שאין יכולת לתת לה ביטוי מילולי - אני מאמינה שהדרך הטובה לטפל בה היא בכלים לא מלוליים - על ידי מגע, ועל ידי אנרגיות חיוביות. ברפואה המשלימה הרבה שיטות, ורבות מהן יוכלו לעזור להתגבר על טראומה מסוג זה במקרה הזה ההורים הנפלאים והקשובים , אכן שמו לב בזמן, וטיפלו בצורה נחרצת בהפסקת ההתעללות, אבל יש לא מעט מקרים של טראומה מגיל הינקות, בהן אף אחד לא ידוע שקרה משהו, ולפעמים אפילו עולים כעסים על הילד בגלל חרדות לא הגיוניות, או תגובות שלא מבינים מהיכן הגיעו.

 

[ילדת החיים]

מאוד קשה להגיב על הודעה שכזו,

מסכימה עם אור,לתת לילדים את את החום והאהבה בכלים לא מילוליים,לאהוב אותם בצורה יצירתית ולא מילולית. לתת את המקום להוציא-בתנועה,במשחק,בקול,בכל דרך אפשרית לפעוט. אולי לא מיד במגע,כדי לא לעשות את המעבר בין מגע "טוב" ל"לא טוב" דרסטי מדיי. אולי לא להרגיע תמיד כשבוכים(לתת להוציא את הבכי),במקרים אחרים-לעטוף בהמון חום ורוך,בהמון אהבה.להיות קשובים,מתי הבכי הוא פריקה,מתי הוא רצון לתשומת לב ואהבה. זה כאב אדיר,לראות את הילד שלך נפגע,אל מול עיניך,ולא להיות בעל היכולת לעזור.לא להיות מסוגל לדבר איתו..לא לשאול אותו.ולדעת שאתה הכנסת אותו למקום הזה-גם בלא יודעין.אני בטוחה שאין אשמה על ההורים,אך זו הרגשה איומה. אני חושבת שיש לשני אנשים אלו הרבה אומץ ונחישות,ואני לא יודעת כמה תמיכה יש להם כרגע,אבל אני מאמינה שהם זקוקים לכל הכוח שהם יכולים לקבל עכשיו,בכדי לא לפעול "על טייס אוטומטי". איך מתמודדים עם טראומה כזו?ההורה-לא מבטל את עצמו,ומוציא את התחושות שלו,את הכעס,את העייפות,את השחור ואת הייאוש והתסכול.את כל מה שהוא מרגיש,כי אסור שזה יצטבר בפנים ויצא אחכ או יתבטא איכשהו על הילדים.ההורה מטפל גם בעצמו. והילד?כרגע תלוי בהורה,זה המקום של ההורים לטפח את הילדים,ולהמשיך ולהיות קשובים להם גם בהמשך,הרבה זמן אחרי.לתופעות הלוואי,לדברים הקטנים.מצד שני-לא לסובב את כל חייהם סביב מה שקרה.לא להשכיח את זה מהם,אבל גם לא להזכיר את זה כל הזמן.פשוט לאהוב ולהקשיב.לבחור בדרך שרוצים לטפל,ולאהוב.לא לחנוק באהבה,כי זה יוצר הרגשה של פיצוי עודף(בגיל מאוחר יותר,אולי)-פשוט לאהוב רציתי להוסיף שחשוב להיות קשובים גם לילדים בוגרים יותר(בלי קשר לפרשה),שכן יודעים לדבר.אבל בוחרים-מכל סיבה שהיא,לא לדבר.שאולי ההורים-מראים להם שאין להם את המקום לדבר.

 

[harduf9]

תשובה מעשית

דבר ראשון שההורים והסביבה הקרובה יתנו המון המון מגע, אם יש רתיעה מצד התינוק אז לאט לאט אבל להתמיד. בטחון ואמון נבנים גם על בסיס של חוסר אמון ראשוני בעקבות טראומת התעללות, זה לוקח כמה ימים אבל בסופו של דבר כולם נשכרים. דבר שני לטפל גם בהורים וגם בילד בפרחי באך. אצל מטפל מתאים. פרחי באך היא שיטה מדהימה בעדינותה ובתוצאותיה, בטוחה לשימוש בכל גיל ומצוינת לטראומות. דבר שלישי ובמקביל לפרחי באך לעסות את התינוק עיסוי נעים, אם בגיל המתאים, שהם שוכבים בשקט, ניתן ללכת לקורס קצר לעיסוי תינוקות, כמובן יש לידע את המורה על ההתעללות שהתינוק עבר בכדי שיתייחס אליו נכון. דבר רביעי ואחרון להמשיך את החיים, לשמוח, לאהוב, להנות ולבטוח באנשים. כי אומנם נתקלתם במופרע/ת וזה שובר את כל האמון אבל כמו שיש מופרעים יש גם אנשים נורמלים ואנשים שבאמת אוהבים לתת אהבה. מלבד זאת אם המשך חייכם יבטא חוסר אמון באנשים הילד יקלוט וזה ישאר לנצח. ואחרי האחרון. כשהילד יהיה בוגר מספיק בכדי להבין, ספרו לו מה קרה וכיצד טיפלתם בו. המודעות בגיל בוגר תוכל לספק לו אפשרות להתמודד עם דברים שקרו כשעוד הוא לא היה יכול להתמודד. אגב זה ממש לא, אבל ממש לא צריך להיות נושא שיחת היום עד לאותו יום שהילד יתבגר. לא לשכוח אבל גם לא להזכיר עד לרגע הנכון. במידה ולא דייקתי בפרטים טכניים: תינוק/ת או תינוקות זה בגלל שחוץ מכמה מילים ברדיו לא שמעתי את כל הסיפור. לבריאות גיא הרדוף

 

[לב אם]

ברוך הבא לפורום

תודה על העצות

 

[לב אם]

עוד מטפלת - עוד קלטת

הבוקר התבשרנו כי עוד מטפלת מתעללת אחת התגלתה על ידי הקלטה של ההורים. גם הפעם להורים היתה תחושת בטן לא טובה ולכן החליטו להקליט. לא נותר אלא להמליץ לכל הורה בחום - הקשיבו לתחושת הבטן שלכם, הקשיבו לתגובת הילד - אתם מכירים אותו טוב ביותר. ואם זה כבר קרה והגעתם לכאן: העצות הטובות שניתנו מעלי לטיפול בטראומה: המון מגע המון אהבה המון סבלנות ולהיעזר בטיפול מקצועי אם נדרש ולמי שלא קרא ולא שמע הנה הסיפור

 

[חיבוקון]

מחשבותיו של תינוק חסר ישע...

למה היא מרביצה לי? למה ידיה נוחתות...מכאיבות... כמו חיה רעה אצבעותיה פולשות... מכה אחר סטירה...כמו גשם שחור...ואז עוד סטירה מתי היא כבר תיתן לי את הדייסה! למה היא מטלטלת? למה בגופי הקטן היא מחבלת מטיחה את ידה הגסה בראשי...לעוד מכה מה אותה מפלצת...רוצה? אני רק רוצה לעשות גרפס אחרי אותה דייסה! למה היא מחזיקה אותי הפוך? מצמידה את ראשי הקטן לשמיכת הפוך... אני מרגיש מחנק...למה היא חונקת? למה בגופי השברירי היא מתעללת... אני רק רוצה לצעוק דיי...אז אני בוכה! זה הנשק היחיד שקיבלתי מהבורא למה היא מטיחה אותי? מטלטלת את כל כולי מניחה אותי במיטה לא שועה לידי המושטות לרווחה אני רק רוצה להרגיש נאהב! אמא לא כאן, אבא נעלם כל לילה לפני השינה כשאני בזרועות אימי האהובה אני מתפלל בעזרת ליבי הקטן שאותה זאב בעור של כבש לא תגיע יותר לכאן אני רק רוצה כבר להיות מוגן!!! מוקדש לכל התינוקות שעדיין חושבים כך...

 

[לב אם]

חיבוקון ברוכה הבאה לפורום

ותודה על התגובה היפה

 

[רוית ב]

ואיך מטפלים בטראומה של אמא???

שלום יש לנו תינוק משגע תינוק מבחנה.... שהגיע ביסורים גדולים לאחר טיפולים, לאחר הריון קשה מנשוא ונולד פג הוא מתוק בן שלושה חודשים וחצי (מתוקן חודש וחצי בעצם כי הוא פג) גם ככה הייתי חרדה לו לא הסכמתי מטפלות או עוזרות אפילו לא סבתות מרוב פחד שמישהו לא יטפל באפרוח שלי הקטן בעדינות והנה קרה לנו הנורא מכל (מצ"ב קובץ) אני לא מתאוששת בכלל כל הזמן בוכה והיסטרית בכיתי בקופ"ח נורא ואצל הרופא ובלילה אני רועדת ולא יכולה לישון ולאכול מישהו פגע והכאיב לאפרוח שלי אפילו שזה לכאורה לא בכוונה זה לא מספיק לי ילדנו המתוק ישכח מרוב אהבה שהוא עטוף בה את היד החבולה הזו אבל אמא לא תשכח כבר יום שלישי שאני בוכה נורא אני גם פוחדת שמרוב שאני מגוננת עליו אולי אני עושה לו נזק... אבל אין על מי לסמוך אין והדמעות ממשיכות.....

 

[לב אם]

רוית יקרה

אני בוכה יחד אתך מהזעזוע. אני בטוחה שהטראומה שתישאר לך הרבה יותר חזקה ממה שנשאר לאפרוח המתוק שלך. כל פעם שתפקידי את אוצרך היקר בידי מישהו ירעד לך הלב, ותחווי חרדה לא קטנה. אבל את צריכה למצוא את הדרך, לאט לאט לתת לו את הדרך לפרוח ולפתח בטחון עצמי בלי אמא יותר מדי עוטפת ומגוננת. למרבה המזל, עכשיו הוא עוד קטן, ומותר לך ולו להיות ביחד כל הזמן, מותר לך להמשיך ולעטוף אותו ולהיות אתו כל שניה - זה בדיוק הגיל שהוא ממש צריך אותך, ועוד יעברו כמה חודשים לפני שיתחיל להרחיב את עולמו , להתעניין בדמויות אחרות מהמשפחה, ועוד זמן נוסף לפני שיזקק לילדים ואנשים נוספים. בתקופה הזו את יכולה בהדרגה, לבנות לך ולו סביבה תומכת של אנשים שאת סומכת עליהם, לאט לאט יכיר ויהיה מטופל על ידי עוד אנשים, ישחק עם ילדים, ולך מותר לשמור עליו - אבל לא לחסום אותו - כי כאמא את רוצה לגדל אותו כילד בטוח בעצמו ועצמאי. זה פחות קשה מכפי שזה נשמע, כי ככל שהוא יגדל - ולמרות שתמיד ישאר התינוק שלך, את תדעי שאת יכולה לסמוך עליו ותתני לו לפרוח.