התעללות - מילולית.

[אמא יהודית]

התעללות - מילולית.

לא מצד המפקדים - מצד החיילים. בני משרת כבני"ש בתומכי לחימה. כל חבריו לכיתה לא מבני"ש והם שונים ממנו מאוד בהתנהגותם הנלוזה ובשפתם הרחובית. הבן שלי התרחק מהם עקב ההלם התרבותי בו הוא נתון ובגלל שהם ירדו עליו כל הזמן, פגעו בו עקב היותו דתי ושונה, קללו אותו וכינו אותו בשמות. הבן כמעט נשבר. עד שהתלוננתי. התלוננתי בפני הרב - ולא כ"כ עזר. התלוננתי בפני המ"מ - וגם לא עזר. התלוננתי בפני המ"פ - גם לא הזיז. דרשתי את מספרו הסלולרי של המג"ד והתלוננתי בפניו, בכיתי וצעקתי עליו - שהם מתחייבים לשמור לא רק על גופו של החייל אלא גם על נשמתו ושהם חייבים לדרוש מהחיילים התנהגות נאותה. אחרי שיחתי עם המג"ד, החיילים קבלו שיחת מוטיבציה והם שינו מקצה לקצה את התנהגותם - לפחות בנוכחות הבן.

 

[oshiko]

דוגמא להתערבות במקומה

קודם כל, מצער מאד לשמוע שהתופעות האלה עדין קיימות. אני מאמין (אולי רק רוצה להאמין?) שביחידות הלוחמות כבר אין תופעות של התנשאות על "דוסים", פשוט מפני שיש שם נוכחות די גדולה באחוזים של דתיים. מצער לשמוע שבכל מיני מקומות בצה"ל זה עדין קיים. לפני זמן לא רב הודח מ"מ שהתעלל בחיילים חרדים בטירונות. סיפור ההתעללות מזעזע - זרק את הכיפה על הריצפה וביקש מהחייל לדרוך עליה, התנהגות אנטישמית בוטה שזכורה לנו מתקופות אחרות במקומות אחרים. אנחנו תמיד מתלבטים בפורום אם יש מקום להתערבות הורים. המקרה שלך הוא דוגמא של התערבות במקום. רק חבל שהיית צריכה להגיע עד למג"ד.

 

[סמדר בנ]

אתמול ב"מבט שני"

היתה כתבה מעניינת על הנח"ל החרדי. שם זו יחידה שלמה של בחורים חרדים - יש התחשבות מקסימלית, למשל בזמני התפילה. די מדהים היה לראות לוחם מגיע לבני ברק עם הנעליים האדומות, הנשק, הכומתה הירוקה והסמלים הקרביים ויוצא מהבית כאברך.