מה שאני הולך לענות לך מכניס א-ו-ת-י למצוקה.
לפי מה שאת מתארת, אין לי ספק שמדובר באיתות כל שהוא של מצוקה או של משהו לא תקין. זו לא חייבת להיות התעללות בילדה. זה יכול להיות משהו שהיא חווה בין ההורים, משהו שהיא ראתה או שמעה. לי אין ספק שאת רואה נורה אדומה. לדעתי לא צריך לחכות עד שילד יסבול פיזית או נפשית. צריך לעשות משהו. מבחינתך - לפנות ללשכת הרווחה ביישוב ולהתייעץ איתם. ולמה זה מכניס אותי למצוקה? כי לפני כמה וכמה שנים, חשדתי שיש בעיה רפואית (לא קשה) לאחת מבנותי. הלכתי לרופאה שהפנתה אותי למיון. הלכתי, בדקו, קבעו שאין כלום ואמרו לי שאם התופעה תישנה - לחזור למיון ואף נתנו לי הפניה פתוחה. זה קרה שוב ולכן עוד באותו ערב פניתי שוב למיון. ואז התחיל מחול שדים שלא יאומן כי יסופר. הורידו עלי חשד שהילדה עוברת פגיעה מינית (לא ממני חו"ח). עכשיו לך תוכיח לכל העולם ואחותו שלא היה ולא נברא. יש לי תקשורת מצויינת איתן. שוחחתי, תשאלתי, בדקתי, ממש חקרתי ו...כלום. תופעה פיזיולוגית פשוטה יחסית (אבל בשביל אבא פולניה כמוני זה מספיק כדי להכנס ללחץ). את מטחנת הבשר שהיתי צריך לעבור במשך כשלושה חודשים - מול כל הרשויות שהתערבו לי בחיים - אינני מאחל לאף אחד (בתנאי כמובן שלא עשה כל רע). בוודאי שבסוף כולם ירדו מהעניין בשקט בשקט. אבל עד אז - מהומת אלוהים. לכן אני חושש שגם אם אין כלום - הורה עלול לסבול קשות בגלל פניה שלך לרשויות. אז מצד אחד - איתות ברור של הילדה. מצד שני - אינני רוצה לגרום צער לאיש על לא עוול בכפו. מצד אחד - ברור שאסור לך לשבת בשקט. מצד שני אני מניח שגם את לא רוצה לעורר מהומה על כלום. אולי תתייעצי עם הגננת. יחד עם זה אל תשקטי אם היא תפטור אותך בלא כלום. לכי להתייעץ ברווחה ואפילו את יכולה לומר שאינך בטוחה ואינך רוצה לגרום סבל מיותר להורים. יש ברווחה "פקיד סעד לחוק הנוער (טיפול והשגחה)". אולי הוא הכתובת. פקיד הסעד הנ"ל שטיפל במקרה שלי הוא איש חכם ומקסים ועד היום אנחנו בקשר (על בסיס ידידות) למרות שעברו לא מעט שנים. לדעתי זה היה המזל שלי. הוא הקפיד שלא לפגוע בנו אפילו פסיק מעבר להכרחי. ממש עמד על המשמר בלי לוותר לנו על גבולות ברורים. ממש באומנות. כל הכבוד לו.
