התעלמות ממי שאני באמת
שלום, מזה שנתיים חלפו מאז השיחה שנוצרה ביני,בחור בשנות ה 20+, לבין אמי על היותי גיי. השיחה נוצרה במקריות והובילה לשיחה ארוכה עם אמא על זה שאנו הומו/דו וגבתה מאימי המון בכי וקשיים...בחודשים הראשונים היה זה ליווה אותה עם בכי ואף שיצאתי בלילות למקומות החששות התפרצו לה והקשו על החיים שלי.אני בא מבית שבו האבא שומר בגלל (סבא-אביו) אביו שהוא רב אז יש בבית שמירה על כשרות וכדו.אבי חיי מאד ב"חיים הישנים" מבחינת התורה הנוקשיות ולא לקבל את הדברים בעידן של היום..לכן שסיפרתי לאימי השבעתי אותה שלא תספר לאבי על כל העניין מחשש לעמדה שלי בבית ולאן הדברים יובילו. כיום ,אומנם לא מדברים על זה בבית, ידוע לי שנפלט לה דבר כזה או אחר לאבי ומאז הוא התחיל יותר להתחזק מצד התורה של תפילות לפני האוכל ואחרי ודברים כאלה או אחרים..אפילו שמעתי שיחות בין ההורים שאימי מנסה שיקבל זאת ואבי כמובן מתנגד נחרצות. כיום אני עומד בסיטואציה שאני לא יודע ממש מה לעשות.השלמתי עם זה שההורים לא בדיוק מקבלים(אולי האמא כן..) ואני עם חבר כבר 3 שנים ועומד לעזוב לגור בדירה לבד. מה שמפריע לי ולא ברור לי הוא מאותה שיחה שהיית לפני כשנתיים-אולי קצת יותר- עם אמי שום דבר לא עלה על השטח...היא לא פנתה אלי..לא דיברה איתי ופשוט כאילו התעלמות מוחלטת מהחיים שלי.למדתי לקבל את העובדה שהחיים בבית לא היו ויהיו כמו שרציתי והקשר שלי עם אבי הוא מינימלי בצרוה של כשלום כמו לאדם זר.לאמא שלי החיסים קרובים ובחלק מהסיטואציות יצא להרגיש שהיא מקבלת לפי משפטים קטנים שכאלה או אחרים וחלק מסיטואציות יצא לי להבין שעדיין יש חששות. השאלה שלי היא למה נוצר ההתעלמות הזאת מהחיים שלי? מדוע היא לא פנתה אלי או האם כדי לעשות איזה שהיא סיטואציה,שממנה אני חושש, או להמשיך ולעבור לדירה כפי שהשלמתי ולחיות את החיים שלי שגם כיום בתוך הבית הם חיים שההורים כמעט ולא יודעים כלום על הבן שלהם.
שלום, מזה שנתיים חלפו מאז השיחה שנוצרה ביני,בחור בשנות ה 20+, לבין אמי על היותי גיי. השיחה נוצרה במקריות והובילה לשיחה ארוכה עם אמא על זה שאנו הומו/דו וגבתה מאימי המון בכי וקשיים...בחודשים הראשונים היה זה ליווה אותה עם בכי ואף שיצאתי בלילות למקומות החששות התפרצו לה והקשו על החיים שלי.אני בא מבית שבו האבא שומר בגלל (סבא-אביו) אביו שהוא רב אז יש בבית שמירה על כשרות וכדו.אבי חיי מאד ב"חיים הישנים" מבחינת התורה הנוקשיות ולא לקבל את הדברים בעידן של היום..לכן שסיפרתי לאימי השבעתי אותה שלא תספר לאבי על כל העניין מחשש לעמדה שלי בבית ולאן הדברים יובילו. כיום ,אומנם לא מדברים על זה בבית, ידוע לי שנפלט לה דבר כזה או אחר לאבי ומאז הוא התחיל יותר להתחזק מצד התורה של תפילות לפני האוכל ואחרי ודברים כאלה או אחרים..אפילו שמעתי שיחות בין ההורים שאימי מנסה שיקבל זאת ואבי כמובן מתנגד נחרצות. כיום אני עומד בסיטואציה שאני לא יודע ממש מה לעשות.השלמתי עם זה שההורים לא בדיוק מקבלים(אולי האמא כן..) ואני עם חבר כבר 3 שנים ועומד לעזוב לגור בדירה לבד. מה שמפריע לי ולא ברור לי הוא מאותה שיחה שהיית לפני כשנתיים-אולי קצת יותר- עם אמי שום דבר לא עלה על השטח...היא לא פנתה אלי..לא דיברה איתי ופשוט כאילו התעלמות מוחלטת מהחיים שלי.למדתי לקבל את העובדה שהחיים בבית לא היו ויהיו כמו שרציתי והקשר שלי עם אבי הוא מינימלי בצרוה של כשלום כמו לאדם זר.לאמא שלי החיסים קרובים ובחלק מהסיטואציות יצא להרגיש שהיא מקבלת לפי משפטים קטנים שכאלה או אחרים וחלק מסיטואציות יצא לי להבין שעדיין יש חששות. השאלה שלי היא למה נוצר ההתעלמות הזאת מהחיים שלי? מדוע היא לא פנתה אלי או האם כדי לעשות איזה שהיא סיטואציה,שממנה אני חושש, או להמשיך ולעבור לדירה כפי שהשלמתי ולחיות את החיים שלי שגם כיום בתוך הבית הם חיים שההורים כמעט ולא יודעים כלום על הבן שלהם.