התעלמות

[mikmik2010]

התעלמות

שלום ילדתי היקרה בת 3 ושלושה חודשים. היא מאוד עצמאית, ילדה שמחה ובעלת חוש הומור, בעלת בטחון עצמי גבוה מאוד, מאוד חברותית ומסתגלת במהירות למצבים חדשים - כמו גן חדש למשל. אנחנו כהורים מאוד מאמינים בהצבת גבולות ואנו יודעים שגבולות שומרים על הילד וכך אנו עושים. כשאומרים משהו עומדים מאחורי זה . לא זה לא וכן זה כן. אנחנו מקפידים על עקביות. בתנו בודקת את הגבולות ללא סוף ואף מסתכלת עלינו וממשיכה לעשות משהו שהתבקשה או שיודעת שאסור לעשותו. לפעמים אינה משאירה לנו ברירה ורק הזזה פיזית שלה מהחפץ או המקום מפסיקה את ההתנהגות הלא רצויה. אנו מדברים איתה והיא מתעלמת וממשיכה בשלה. לפעמים אנו מונעים ממנה משהו כאשר היא שוב ושוב לא נענית לבקשתנו. למשל לא מספרים סיפור לפני השינה אם המעשה היה קרוב לשעת השינה. משתדלים לא להעניש. אנו לא רוצים להיות איתה בעימות מתמיד וכל הזמן להעיר ולהגיד לא, אבל היא לא משאירה לנו הרבה ברירות. אנא הצעתכם לטיפול במקרה. תודה

 

[survivorrr]

הכל נכון, חוץ מ....

קודם כל, זה הגיל הקלאסי של בדיקת גבולות מאסיבית. אני מניח שהיא בגן ולכן היא גם עסוקה בהשוואות בין הגבולות בבית לבין הגבולות בגן. זה לא חייב להיות אותו דבר. רק על שלושה דברים לא ברור. האחד - למה "משתדלים לא להעניש". או מענישים או לא. מה זה להשתדל? עונש הוא פונקציה של צורך, לא של תחושה אישית. השני - האם יש קשר בין העונש למעשה. לא ריאלי לצפות ממנה לעשות היקשים מורכבים מדי. למשל - האם יש קשר בין מניעת סיפור לבין המעשה. רצוי שהעונש יבוא באותו תחום של המעשה. הקשר חייב להיות ברור לה. לא רק בגלל ש...(מהות המעשה) אז אין סיפור. צריך להיות קשר בין שתי המהויות. רק לצורך הדוגמא - אם לא אכלת - אז לא תקבלי גלידה. יש קשר. אבל אם לא אכלת אז אין סיפור - מה הקשר? השלישי - ענישה חייבת להיות מיידית או כמעט מיידית. אחרת, עבר זמנו - בטל קורבנו. ככל שמרווח הזמן גדל, הילדה מאבדת את ההקשר בין המעשה לעונש (כאילו שאלה - מה נזכרתם עכשיו). גם האפקטיביות של העונש פוחתת. בקשר להצבת גבולות ועיקביות אתם לדעתי פועלים נכון. לכן לא צריך לפחד מעימותים. זה בדיוק מה שהילדה מחפשת. גם זו צורה של למידה והתנסות. אז גם צריך להעיר ולהגיד לא (ולא כל הזמן. אם זה קורה כל הזמן - בידקו את עצמכם אם אינכם מגזימים). במקביל - חשוב מאד - לשבח ולהגיד כן על דברים חיוביים. זה איזון חינוכי. יתכן שהילדה יותר מדי שומעת "לא" והערות ופחות מדי שומעת שבחים. אולי מה שאתם רואים זה לא רק חקירת גבולות אלא נסיון למשוך תשומת לב כשהמטרה הסופית זה לשמוע מילה טובה - רק שהיא לא יודעת מה המעשה שיוביל לזה ואיך להגיע אליו.

 

[mikmik2010]

תודה על תשובתך - אנחנו משבחים את הילדה הרבה

היא שומעת מאיתנו הרבה תשבוחות על כל דבר שהיא עושה בצורה חיובית . אנחנו מודעים מאוד לחשיבות של לחזק ילד על התנהגות חיובית אז כך שאין בעיה בנקודה הזו. לא תמיד ניתן להעניש באותו תחום של המעשה , למשל אם היא לוקחת משהו שאסור ואנחנו מבקשים אותו בחזרה או אומרים שתחזיר למקום . אז איך אפשר להעניש באותו תחום? היא שומעת הרבה "לא " ואני מודעת לזה שזה לא טוב אך היא לא משאירה ברירה. יחד עם זה היא ילדה מאוד מחובקת ואהובה.

 

[mikmik2010]

עינת גבע אנא תשובתך

 

[עינת גבע]

מי שיש לו כוח רב צריך להשתמש בו בתבונה וברכות

שלום רב, אני מציעה לבדוק את נושא הגבולות בביתכם. ילדים זקוקים לקשר חם לעידוד, להרגיש מובנים רצויים וחשובים לצד הצגת מסגרת של גבולות ברורים למען התפתחותם הנפשית הבריאה. על פי התאור שלך אני מסמינה אותך לחקור ולברר : מתי אתם מציגים גבולות? האם אין עודף גבולות, לפעמים אנחנו ממהרים להציב גבולות גם במקומות שניתן לאפשר חופש תנועה. רשימה מוגזמת של לאווים עלולה להתפרש על ידי הילד כנסיון להצר את המרחב שלו. במקרים אלה הוא מגיב בסרוב, באנטי, בהתעלמות, או בניסיונות "לטעום מהעץ האסור" מה עושים? נכנסים לחשיבה עמוקה ובוחרים 2-3 לאווים . מקומות שהם חשובים לכם ועליהם לא תסכימו בשום פנים לוותר. בודקים פעם ושוב פעם : האם זה חשוב לי? האם זה באמת חשוב לי? לפעמים אנו נוכחים שלפחות על חלק מהלאווים אפשר לוותר ( לפחות זמנית) ובכך להשיב לילדה את הביטחון בקשר הוגן. מתווכים אותם לילדה בניסוח חיובי ( למשל, במקום אצלנו בבית לא מרביצים, אצלנו בבית פותרים בעיות במילים )מדברים במסר "האני". (כלומר, מה אני מתכוון לעשות ולא מה היא אמורה לעשות. ). אנחנו צריכים להבין שלילדים יש רצונות ומאוויים משלהם, הכרה והערכה של רצונותיהם מלמדת אותם להתחשב באחרים. ניסיונות שליטה במעשיהם מזינים ניסיונות שליטה משלהם. הנושא הצגת גבולות לילדים חשוב ונלמד לעומק בקבוצות הורים כאשכול משמעותי בהבניית הסמכות ההורית. "מי שיש לו כוח רב צריך להשתמש בו ברכות" הצגת גבולות זו אומנות נרכשת. מה דעתך? עינת גבע.

 

[mikmik2010]

שלום עינת - אנא קראי והשיבי. תודה מראש

תודה על תשובתך. במחשבותיי עם עצמי עלתה גם הנקודה הזו שאולי יש יותר מדי לאווים. אני חושבת שאנחנו קשובים ומנסים למלא אחר מאוויה. לפעמים דווקא יש לי תחושה שרוב משאלותיה כן נענות. מאוד חשוב לי לגדל ילדה שתחוש בטחון ואהבה וזה עקרון שמלווה אותי מיום שנולדה. הקפדתי להיות זמינה לה כשקראה לי או כשהיא מדברת אליי אז להקשיב ולהגיב לדבריה. יש לה בטחון עצמי ואני מקווה שהיא מרגישה שאוהבים אותה כי אני אומרת לה ומחבקת אותה. אבל אולי בכל זאת משהו איני עושה נכון. בעלי חושב שאני רכה מדי איתה למרות שאני מרגישה שאני כן מציבה גבולות ועומדת במה שאני אומרת. אני מודעת לצורך שלי בשליטה על מה שקורה. מה את מציעה לי לעשות? אני חשבתי ללכת לייעוץ פרטני.

 

[עינת גבע]

ועוד רעיון...

שלום רב, ייעוץ פרטני יכול להיות רעיון טוב. אופציה נוספת היא להירשם לקבוצת הורים לומדת. אתם מתמודדים עם התלבטויות ושאלות שרוב ההורים(כדי לא לומר כול ההורים) מתמודדים איתם. להשתמע עינת גבע