התעמלות בחו"ל- איך זה באמת?

[נועה חורש]

התעמלות בחו"ל- איך זה באמת?

אנחנו רואים סרטים וסרטונים, קוראים ושומעים. אבל מאנשים שהיו שם, כמקור ראשון, וראו או התנסו בהתעמלות בחו"ל- מה באמת הולך שם? זה תמיד מעניין אותי לדעת. איך הולכת שם התכנית לגילאים הצעירים. איך מתנהלים חוגים עממיים. מי מגיע לחוגים ועוד. הרבה מאיתנו היו בחו"ל לביקורים כמה פעמים. מה מומלץ? כשמגיעים לארץ זרה? מה ראיתם שם ששונה או דומה ממה שקורה כאן בארץ?

 

[chuch1]

אני יוכלה להגיד

אחרי ביקור באימון בסין- בחוג עממי לחלוטין- החימום הוא ריצות וקפיצות, אח"כ טיפה מתיחות ואז- עובדים על כל מכשיר אפשרי!!!! נראה לי שזה ההבדל העיקרי בין חוג עממי בארץ לבין חוג עממי בחו"ל. בסין, גם אם זו קבוצה בשביל הכיף-יש להם אולם כל כך מדוגם שהקנאה אכלה אותי מבפנים... נ"ב- האימון היה לילדים- אני רק צפיתי מהצד...

 

[FIRES SHADOW]

וואו המון דברים!

לא נכנס לעניין האולמות-כי לא בכל מקום הם כאלה זוהרים...אבל בהחלט מגוונים ומלאים באילתורים מגניבים. הילדים באים בעיקר בשביל הכייף וכל אחד מתקדם ברמה שלו וביכולת שלו. הילדים (והיותר בוגרים) לא מחולקים לפי הגיל כאשר ישנם מספר "מעגלים" (מסלולים)-משהו דומה למסלולי הליגה והדרגות אצלנו רק שיש לא שניים אלא משהו כמו שבעה מסלולים כאלה, כאשר לכל מעגל כזה יש את שעות וימי האימון שלו, כך שאין כזה דבר אולם סגור. אולי רק בלילה מאוחר. בשעות יותר בעייתיות נוכח מאמן באולם ויש אפשרות פשוט לבוא ולהתאמן. תאמינו או לא אבל יש ביקוש מכובד מאוד ל"חוגים" האלה מכל תחום אפשרי-אמנויות לחימה, טריקינג, אקרובלאנס, אקרובטיקה, מתעמלים לשעבר או כאלה שבאו ל"שעות נוספות" ואנשי קרקס למינהם. יש את עניין האימונים של הורים-ילדים כחוג נפרד שקיים בכל אולם בשעות מסודרות דרך קבע. משמע ילד שרוצה להתאמן, יש לו האפשרות לעשות את זה מהרגע שלמד לעמוד בערך. ועד שלא יוכל ללכת עוד. האימונים מתנהלים בדרך של משחק גם לחוגים וגם לרמות היותר תחרותיות, כך שלפני שיש דגש על התחרותיות יש דגש על הקבוצה כקבוצה, לא משנה מה פער הגילאים והרמות בתוכה. וזה יוצר מסגרת מאוד מעודדת ותומכת-דבר מאוד הכרחי כשהילדים נמצאים באולם יום יום שעות רבות. כמובן שלקטנים יש העידוד והאפשרות לראות את היותר גדולים והיותר מתקדמים, מה שיוצר מוטיבציה להתקדם ולא "להיתקע במקום" כמו שקורה הרבה פעמים. אגב מה שקורה המון זה שילדה תחליט להמציא תרגיל על דעת עצמה והדבר מתקבל הרבה פעמים. המאמנים שם פעמים רבות על תקן "אמא שנייה" יותר מאשר מאמנת. הציוד מאפשר פחות "סחיבה" אז הילדים בונים את האומץ והתעוזה לבדם. הרבה פעמים המאמן\ת יהיו "חלק מהחבר'ה". לפחות ממה שראיתי, והילדים מאוד נלהבים לכל אתגר שלה. על משמעת נדבר כבר פעם אחרת..אני פשוט לא יודעת מאיפה לגשת לזה =)

 

[נועה חורש]

על איזו מדינה את מדברת?

מעניין מאוד. מספר מסלולים. איפה זה?

 

[FIRES SHADOW]

בעיקר קנדה

שם יצא לי להיות קצת יותר מעורבת ולראות את הדברים מקרוב. אבל אני דיי בטוחה שזה נכון גם ללונדון גרמניה לוקסמבורג וצרפת. הרבה מקומות שראיתי גם עובדים על עיקרון דומה.

 

[נועה חורש]

סין

שמעתי שבסין קבוצה עממית של חוג יכולה לכלול גם 50 ילדים בקבוצה בהדרכת מאמן אחד. האם זה אכן כך?

 

[chuch1]

אני

נתקלתי בקבוצה של בערך 20 ילדים שיש 3 מאמנים באולם. אגב,המאמנת הראשית היא חברת הנבחרת הסינית האולימפיאדות בעברה (היא כבר בת 40 בערך...) והיו באולם עוד 2 מאמנים, מאמן אחד שעבד עם קבוצה של בנות בוגרות יותר ושני האחרים היו עם 20 הילדים הקטנים..