התקופה הזאת,
היא כמובן האייטיז ותחילת הניינטיז. הפסקה הראשונה שלך מתייחסת למוזיקת פופ(פופולרית), יש מספיק אומנים שצמחו בלי מכונת יחצנות מטורפת, סתם דוגמא למישהו מהארץ: היהודים. בקשר למוזיקה מזרחית כל המבקרי מוזיקה בארץ מתייחסים אליה בזלזול, היא נחשבת מוזיקה נחותה, רוב הזמרים שם לא חתומים בהליקון או בהד ארצי, ובכל זאת יש להם קהל עצום בארץ(בעיקר מהורדות באינטרנט ודיסקים צרובים), והם עושים דברים בעצמם, סרטים, קליפים, דיסקים. בפסקה השנייה שלך את בעצם מסכימה איתי, שזה אופנה(אבל לא הכול, ז'אנרים כמו אימו, גראנג', וגלאם מטאל כן) וגם בפסקה השלישית, אבל את צריכה להבין, זה לא רק האנשים הגדולים שיקבעו אם ז'אנר מוזיקלי מת או לא. הם בדר"כ הולכים לפי דעת הקהל והתקופה. קחי למשל את הגלאם מטאל, זה היה כל כך מתאים לתקופה הזאת, לא רק הלהקות התלבשו זוהר ופאגי עם שיער גדול, גם האנשים ברחוב. ואז באו שנות התשעים,(ונירוונה) והכול נהיה פשוט יותר, נמאס מהפוזות, מהטונות של האיפור, ומהשיער הענק(למרות שגם פלאנל וג'ינס קרוע נהיו אחר כך פוזה), ואח"כ גם הגראנג' מת, והדעה הרווחת שזה בגלל שהמייצג הגדול של הגראנג'-קורט קוביין מת. שוב, אני לא אומרת שגאנז לא יכולים להצליח, הם מצליחים כבר עכשיו, אבל לא בצורה מטורפת כמו בניינטיז. אם תחשבי על זה גאנז ונירוונה היו הלהקות רוק הגדולות האחרונות.