התערבות בענייני ילדים

[אלירז78]

התערבות בענייני ילדים

אשמח לרעיונות מה כדאי לענות ואיך להגיב במקרה שלנו: ילד מיוחד בבית וגם אחד בדרך. לכל אחד במשפחה המורחבת (הורים אחים גיסים...) יש מה לייעץ ולומר על נושא הילדים בלי ששאלנו או ביקשנו לשמוע את דעתם. שומעים כמעט בכל מפגש עצות ודעות שלהם איך לטפל בילדים, לאילו מסגרות לשלוח , המלצות לאנשי מקצוע, שואלים/מחטטים מה אנחנו עושים בקשר לילדים, דואגים מאוד שמא הבא בתור יצא "מקולקל" כמו הילד המיוחד (ככה הם רואים אותו, עצוב...) ולכן מרעיפים עלינו עצות ודעות (תעשו X, תלכו לרופא Y).
אנחנו לא מעלים לשיחה איתם את נושא הילדים והילודה, הם עושים זאת מיוזמתם. תודה מראש לכל רעיון

 

[ga26]

אני בעד הגישה הקשה (כך אנחנו נהגנו בהתחלה)

להגיד "תודה, אנו מעריכים את הדאגב אבל אנחנו יודעים מה לעשות וקר אנחנו מחליטים לגבי ילדינו"
אחרי מספר פעמים שאומרים את זה בתקיפות והחלטיות הם מבינים שזה אכן לא עניינם.
לכולם יש תמיד מה להעיר, אפילו אצלינו כשלדעתי הילדים שלנו הם המוצלחים והמקסימים ביותר שיש (אני משוחד....אבל זו האמת) יש לאמא שלי מה לומר אבל השתקתי אותה מספיק פעמים כדי שגם כשיש לה מה לומר היא חושבת 100 פעמים לפני.

 

[הייתיאביבקיץ]

באמת לא קל.

לעצור בעדינות

תראי, הם כנראה מדברים מתוך דאגה וקירבה.

אני בעד לעשות שני דברים - האחד הוא לקחת לשיחה של אחד-על-אחד כמה אנשים היותר קרובים לכם, ולהסביר מה העצות האלה עושות לכם. אני מקווה שהם יעזרו גם ״להגן״ עליכם״ בכל פעם שאיזו גיסה אן בן דוד יחלקו עצות - אז האמא או האח ישתפו פעולה בלעצור אותו, להסיט את הדיון.

האחר - לעצור בעצמכם את הדיונים האלה בכל פעם. ״אני מעדיפה לא לדבר על זה עכשו״.

אבל באמת - אנשים עושים את זה כל הזמן. גם בלי קשר למיוחדות של הבן שלך. גם אצלי כולם חושבים שהם יודעים איזה חיסון ולעשות ומתי, לאיזה גן לשלוח את הילדים, לאיזה בית ספר, מה ללבוש, מה לאכול, האם הם רזים/שמנים/גבוהים/עצלים/נמרצים מדי....
אנשים במדינה שלנו מאד אוהבים לתת עצות

 

[מימי מייאו 1]

כל עוד לא מספרים לכם שאצלם הוא היה גדל יותר טוב

בגלל שאתם לא מחנכים אותו נכון לנצל את זה שיש שתי אוזניים
שיכנס מאחת ויצא מיידית מהשנייה

 

[אשה מרציפן]

זו תופעה כללית

וזה לא מתחיל ונגמר במשפחה - אני מניחה שבנך עדיין צעיר מאוד, לפנייך חיים שלמים בהם תשמעי מאנשים שונים כולל מזרים מוחלטים שפע של עצות והמלצות וגם ביקורות, שהמשותף לרובן יהיה שהן תלושות מהמציאות במקרה הטוב, ושטויות מקוממות במקרה היותר נפוץ.
&nbsp
הפתרון הכי טוב הוא להימנע משיחות בנושא, מה שמאוד קשה כי הצד השני בדרך כלל נוטה להעלות את הדברים האלו. נסי למצוא דרכים להסיט את השיחה - לשאול מייד על ההתחלה על הילדים שלהם, להחמיא לגיסה על מה שהיא לובשת ולשאול איפה קנתה או לבקש ממנה מתכון לעוגת תפוחים, וכשידברו על הילד שטרם נולד תמהרי לדבר על הבחילות והנפיחות ברגליים ועל אפידורל ועל דברים לא קשורים ללקות בקיצור - מתישהו זה יחלחל.
&nbsp
חזקי ואמצי, לצערי אין לי הרבה מה לנחם אותך בנדון - מניסיוני, הביקורות וההערות המטופשות האלו ממשיכות גם בשלב בו הילד מגיע לשלב התעסוקה, מתישהו למדתי להשתעשע מזה.

 

[ד ר ל י]

 

[אמאשלשון]

מישהו העז לקרוא לילד שלך מקולקל?

 

[ד ר ל י]

 

[אמאשלשון]

אני חושבת שזו הבעיה האמיתית בסיפור הזה

לא העיצות.......לעיצות אפשר להתייחס ואפשר לא
אבל זה?
לא הייתי מתקרבת לאנשים האלו אם זה המצב

 

[ד ר ל י]

ברור, הסמיילי העצוב היה בתור הסכמה

 

[אמאשלשון]

אותי מדהים לראות איך באשכול על עזרת החמים

התגובות היו קשות ולעיתים אכזריות (הם לא נורמלים וכו'........רוצים לשלוט, חטטנים רעים וכו') עם הצעות נוקשות ביותר לפתרון

ואילו פה....חמים שקוראים לילד מיוחד מקולקל (שי השיאים באכזריות והתעללות מילולית) עוברים לבנות הפורום האסרטיביות והחזקות ממש בקלות....עם עיצות עדינות של אל תקשיבי.........

 

[הייתיאביבקיץ]

כי כנראה הבנו את ההודעה אחרת

אני לא הבנתי שמישהו אמר לאמא את המילים ״הילד שלך מקולקל״ֿ, אלא העבירו לה את התחושה הזאת בעצם זה שמנסים לייעץ לה.

אבל אם הבנתי לא נכון - אשמח אם הכותבת תשתף אותנו, ואז גם אשנה את התגובה שלי. אם אכן מישהו אמר לה את המילים ״הילד שלך״ ו״מקולקל״ באותו משפט - אני לוקחת את דברי בחזרה, לאיש כזה לא צריך להגיב בעדינות.

 

[מימי מייאו 1]

אם אני זוכרת נכון את זאת שאמרה שסבתא שלי הר ויחה מזה

שהמעיטו להגיע איתי אליה
הסבתא שהתייחסה אליי בתור פגומה

 

[אמאשלשון]

אז זהו, יש לך זכרון מאוד נוח, כי את מה שאמרתי לך אמרתי לפני

שסיפרת שאת בחורה עם מוגבלות (צר לי שלא ניחשתי את זה) אלא אחרי שסיפרת שאמא שלך הרחיקה אתכם מהסבתא ולא סיפרת למה. קצת יושר אפשר לקנות במכולת.

 

[מימי מייאו 1]

זה מאוד קשה גם להתמודד כל החיים עם קשיים אדירים

וגם לזכור סבתא שאף פעם לא הייתי בסדר בשבילה

 

[ד ר ל י]

הבנתי מהכותבת שהבעיה היא עם כל (או רוב) האנשים שמסביבה, שנותנים עצות בלי סוף, וזה דבר כל כך נפוץ שלא נראה לי שיש מה לעשות, זאת מלחמה אבודה להתחיל לחנך את כל מי שאת נפגשת איתו ולכן עדיף פשוט לאטום את האוזניים.
אולי יש אסטרטגיות אחרות ואני טועה.

בקשר לחמים שעוזרים- איזה הצעות נוקשות הצעתי?
כל מה שהמלצתי לכותבת הוא שתנסה לשים גבולות בעזרת תשובות עדינות דווקא, אפילו לא הייתי קוראת להן אסרטיביות בכלל, כדי שהיחסים לא יתדרדרו ואז גם אי אפשר יהיה לכנות אותם מעל פני השטח "יחסים טובים", כי עלבונות מצטברים. אני גם לא רואה בחמים שלה אנשים רעים. בהתנהגות הנקודתית שלהם כלפיה יש מאפיינים לא בריאים, אבל זה לא הופך אותם לרעים ואכזריים. זה הופך אותם לחסרי רגישות או חסרי הערכה כלפיה. הניחוש שלי היא שהם רואים אותה כעצלנית שלא עושה דברים בעצמה בבית וכך הם מעבירים את הביקורת בדרך עקיפה. זה לא פייר כלפיה.

 

[אמאשלשון]

יקירה, האם כתבתי שאת נתת עיצות נוקשות?

האם כתבתי שאת כתבת שהם רעים?
כתבתי בפירוש בנות הפורום.....אילו שכתבו, לא את, זה הופנה אליך כחלק מהדיון בינינו אבל לא כתבת שאת אמרת

 

[ד ר ל י]

אוקיי

 

[אלירז78]

לא, זו התרשמות שלי מתוך דברים שאמרו

אמרו עליו דברים אחרים קשים ובוטים, אעדיף שלא לצטט במדוייק כדי שלא יזהו אותי אם הם במקרה קוראים כאן

 

[mykal]

לא מבינה

אמרו עליו ואת בחרת לא להגיב? כי....
למה את לא יכולת לומר--הילד הזה שלי, אני אוהבת אותו
ומבקשת לא לדבר עליו כלום. אני אסתדר בלי העיצות וההערות שלכם.
זהו---
אם יש אנשים קרובים יותר שאת יכולה לשתף בעלבון שהם גורמים--
זה עוד יותר נכון.
ילד מיוחד עם צרכים מיוחדים כנראה מאים עליהם שאינם יודעים מה לעשות,
זה לא מצדיק גסות רוח.