התערטלות
- פותח הנושא ה-שונית
- פורסם בתאריך
הייתי מדווחת למחנכת/גננת
יש מקום לעשות פעילות לכלל ילדי הכתה הנוגעת לשמירה על פרטיות של האיברים הפרטיים. יש היום במערכת החינוך הפעלות וחומרים מתאימים, כולל הצגות שאפשר להזמין. וכך להבהיר את הנושא בלי להביך את אותו אחד.
כמו כן כדאי שהיועצת תגשש אצל אותו ילד אם זה נובע מדברים שמתרחשים בחייו, או שזו רק פעולה תמימה.
 
בקשר לביתך, תדברי איתה לשמוע איך היא הרגישה, מה היא עשתה, ומה היא אמורה לעשות אם דבר כזה קורה שוב.
יש מקום לעשות פעילות לכלל ילדי הכתה הנוגעת לשמירה על פרטיות של האיברים הפרטיים. יש היום במערכת החינוך הפעלות וחומרים מתאימים, כולל הצגות שאפשר להזמין. וכך להבהיר את הנושא בלי להביך את אותו אחד.
כמו כן כדאי שהיועצת תגשש אצל אותו ילד אם זה נובע מדברים שמתרחשים בחייו, או שזו רק פעולה תמימה.
 
בקשר לביתך, תדברי איתה לשמוע איך היא הרגישה, מה היא עשתה, ומה היא אמורה לעשות אם דבר כזה קורה שוב.
בכל זאת
כי למערכת החינוך יש כלים לחנך בנושא.
לבתי הספר יש "סל תרבות" והם יכולים להפנות תשומת לב לנושאים שדורשים טיפול לפי מה שעולה מהשטח. למשל להתמקד בשמירה על פרטיות אם זה מה שצריך, או להתמקד בבטיחות בגלישה ברשת ובהתנהגות חברתית ברשת בגילאים מתאימים ואם עולה הצורך, או להתמקד באלימות פיזית ומילולית בין תלמידים אם עולה הצורך, כך שככל שמדווחים להם יותר על הצרכים ועל ארועים שקרו ועל ההרגשות של הילדים, הם יכולים להתאים את עצמם טוב יותר. יש שעת "מלב אל לב" של המחנכות עם הילדים, יש שעות שהיועצת יכולה לפגוש את הכתה כולה או רק בנים או רק בנות, או באופן פרטני, וכו'. אני מדברת מנסיון עם בית הספר של הילדים שלי, שהוא באמת מוכוון לילדים ולצרכים שלהם. לאורך שנות הלימוד של הילדים עלו כל הנושאים שהזכרתי ותמיד ניתן מענה חינוכי בתשומת לב ובאהבה ובחוכמה. זה כמובן תלוי בבית הספר ובאיכותו של הצוות המקצועי הייעוצי והחינוכי, אבל בעקרון יש להם אפשרות לתת מענים.
אפשר גם לקנות לבית לצפייה יש דיסק/ספר בנושא שנקרא נדמה לי החברים של יעל או משהו דומה. לנו היה אבל ממש מזמן אז לא זוכרת בדיוק. מתאים גם לגילאים צעירים מאוד.
כי למערכת החינוך יש כלים לחנך בנושא.
לבתי הספר יש "סל תרבות" והם יכולים להפנות תשומת לב לנושאים שדורשים טיפול לפי מה שעולה מהשטח. למשל להתמקד בשמירה על פרטיות אם זה מה שצריך, או להתמקד בבטיחות בגלישה ברשת ובהתנהגות חברתית ברשת בגילאים מתאימים ואם עולה הצורך, או להתמקד באלימות פיזית ומילולית בין תלמידים אם עולה הצורך, כך שככל שמדווחים להם יותר על הצרכים ועל ארועים שקרו ועל ההרגשות של הילדים, הם יכולים להתאים את עצמם טוב יותר. יש שעת "מלב אל לב" של המחנכות עם הילדים, יש שעות שהיועצת יכולה לפגוש את הכתה כולה או רק בנים או רק בנות, או באופן פרטני, וכו'. אני מדברת מנסיון עם בית הספר של הילדים שלי, שהוא באמת מוכוון לילדים ולצרכים שלהם. לאורך שנות הלימוד של הילדים עלו כל הנושאים שהזכרתי ותמיד ניתן מענה חינוכי בתשומת לב ובאהבה ובחוכמה. זה כמובן תלוי בבית הספר ובאיכותו של הצוות המקצועי הייעוצי והחינוכי, אבל בעקרון יש להם אפשרות לתת מענים.
אפשר גם לקנות לבית לצפייה יש דיסק/ספר בנושא שנקרא נדמה לי החברים של יעל או משהו דומה. לנו היה אבל ממש מזמן אז לא זוכרת בדיוק. מתאים גם לגילאים צעירים מאוד.
בכמה מישורים
קודם כל הייתי מחזקת אותה על השיתוף ומודה לה ששיתפה ומנסה להבין ממנה איך זה הרגיש לה, אם זה היה מגעיל או פוגע או מוזר. וחושבת איתה איך היא חושבת שנכון להגיב למצבים כאלו בעתיד.
מהניסיון שלי, הילדה שלי בגיל הזה לא התייחסה במיוחד לעירום של ילדים בני גילה. היא בעצמה עוד לא הייתה סגורה עד הסוף על צנעת הפרט. וחשבה שזה מוזר שילדים אחרים מתפשטים בפומבי (בעוד שהיא בעצמה הייתה עושה את זה בסיטואציות מסויימות).
אחר כך הייתי מבררת עם הילדה ברוגע מה בדיוק הייתה הסיטואציה.
גיל 6 הוא גיל גבולי, יש ילדים שבגיל הזה עוד לא לגמרי סגורים על הנושא של פרטיות והסתרת אברים פרטיים. ויכול להיות שהוא התפשט מסיבה שלא קשורה לילדה והיא במקרה הייתה לידו והוא לא היה מודע לכך שהוא לא אמור להתערטל בפומבי...
(הבת שלי מזועזעת מגברים שמשתינים בצידי הכבישים... וזה הרי נחשב "נורמטיבי" בתרבות שלנו
)
מצד שני אם זה נעשה במכוון זה יכול להיות גם אינדיקציה לילד שחווה בעצמו פגיעה מינית.
אם את חושבת שזה נעשה במכוון אז בשלב הבא הייתי מספרת לאמא של הילד.
כמובן שהייתי עושה זאת בצורה הכי רגישה שיכולה להיות. מתוך הבנה שיכול להיות שההתנהגות היא אינדיקציה לפגיעה שהילד עצמו חווה. כמובן בלי להגיד ממש את זה לאמא. אלא לשתף אותה בכך שקרה משהו "מוזר" עם הילד. שהיא תיקח את זה לאן שהיא רואה לנכון.
אם קבוצת הילדים היא קבוצה של ילדיי הכיתה וההתערטלות הייתה מכוונת, אז הייתי מספרת למורה גם אם האירוע לא קרה בשעות בית ספר או תחת אחראיות בית הספר. לא כי היא צריכה לטפל בתלונה, אלא כדי שתדע שיש ילד בכיתה שעושה את זה ותהייה מודעת. לא כי צריך להעניש, אלא כי צריך להבין ולעזור לילד במידה והוא כמו שכתבתי נפגע בעצמו, וכי צריך להיות מודעים גם לחוויה של ילדים אחרים בכיתה שאולי יצא להם להיתקל באותה סיטואציה בהזדמנות אחרת.
כדי שהמערכת החינוכית תתגייס לטפל באמת במצב, כדאי שתעשי את הפנייה בהכי רגישות שאת יכולה, בלי דרישות ובלי האשמות, אלא ממקום של שיתוף ("קרה משהו מוזר וחשבתי שכדאי שתדעי").
קודם כל הייתי מחזקת אותה על השיתוף ומודה לה ששיתפה ומנסה להבין ממנה איך זה הרגיש לה, אם זה היה מגעיל או פוגע או מוזר. וחושבת איתה איך היא חושבת שנכון להגיב למצבים כאלו בעתיד.
מהניסיון שלי, הילדה שלי בגיל הזה לא התייחסה במיוחד לעירום של ילדים בני גילה. היא בעצמה עוד לא הייתה סגורה עד הסוף על צנעת הפרט. וחשבה שזה מוזר שילדים אחרים מתפשטים בפומבי (בעוד שהיא בעצמה הייתה עושה את זה בסיטואציות מסויימות).
אחר כך הייתי מבררת עם הילדה ברוגע מה בדיוק הייתה הסיטואציה.
גיל 6 הוא גיל גבולי, יש ילדים שבגיל הזה עוד לא לגמרי סגורים על הנושא של פרטיות והסתרת אברים פרטיים. ויכול להיות שהוא התפשט מסיבה שלא קשורה לילדה והיא במקרה הייתה לידו והוא לא היה מודע לכך שהוא לא אמור להתערטל בפומבי...
(הבת שלי מזועזעת מגברים שמשתינים בצידי הכבישים... וזה הרי נחשב "נורמטיבי" בתרבות שלנו
מצד שני אם זה נעשה במכוון זה יכול להיות גם אינדיקציה לילד שחווה בעצמו פגיעה מינית.
אם את חושבת שזה נעשה במכוון אז בשלב הבא הייתי מספרת לאמא של הילד.
כמובן שהייתי עושה זאת בצורה הכי רגישה שיכולה להיות. מתוך הבנה שיכול להיות שההתנהגות היא אינדיקציה לפגיעה שהילד עצמו חווה. כמובן בלי להגיד ממש את זה לאמא. אלא לשתף אותה בכך שקרה משהו "מוזר" עם הילד. שהיא תיקח את זה לאן שהיא רואה לנכון.
אם קבוצת הילדים היא קבוצה של ילדיי הכיתה וההתערטלות הייתה מכוונת, אז הייתי מספרת למורה גם אם האירוע לא קרה בשעות בית ספר או תחת אחראיות בית הספר. לא כי היא צריכה לטפל בתלונה, אלא כדי שתדע שיש ילד בכיתה שעושה את זה ותהייה מודעת. לא כי צריך להעניש, אלא כי צריך להבין ולעזור לילד במידה והוא כמו שכתבתי נפגע בעצמו, וכי צריך להיות מודעים גם לחוויה של ילדים אחרים בכיתה שאולי יצא להם להיתקל באותה סיטואציה בהזדמנות אחרת.
כדי שהמערכת החינוכית תתגייס לטפל באמת במצב, כדאי שתעשי את הפנייה בהכי רגישות שאת יכולה, בלי דרישות ובלי האשמות, אלא ממקום של שיתוף ("קרה משהו מוזר וחשבתי שכדאי שתדעי").
תודה.
כמובן שחיזקתי אותה על השיתוף.
בסופו של דבר לקחתי את זה לשיעור לבתי לגבי התערטלות בכלל ושלה בפרט. בעיקר באיזה פורום אפשר לעשות מה. היתה לנו הזדמנות מצוינת לכך כמה ימים אח"כ כשהרשתה לעצמה להסתובב בבית ערומה בנוכחות חברה.
לגבי העצות הנוגעות לילד האחר - הוא לא מספיק נוכח בחיים שלנו כדי שאעשה צעד משמעותי בעניין.
 
כמובן שחיזקתי אותה על השיתוף.
בסופו של דבר לקחתי את זה לשיעור לבתי לגבי התערטלות בכלל ושלה בפרט. בעיקר באיזה פורום אפשר לעשות מה. היתה לנו הזדמנות מצוינת לכך כמה ימים אח"כ כשהרשתה לעצמה להסתובב בבית ערומה בנוכחות חברה.
לגבי העצות הנוגעות לילד האחר - הוא לא מספיק נוכח בחיים שלנו כדי שאעשה צעד משמעותי בעניין.
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.