אני רואה כפול
New member
התפוז לא נופל רחוק מהתאומות/פרק 14
"או, דנה, שי, מזל שאני תופס אתכן", אמר המנהל כשראה את השתיים במסדרון בהפסקה. "בוקר טוב אדוני", אמרה שי. "בוקר טוב. קיבלתן מכתב", אמר המנהל והוציא מכיס חליפתו מעטפה לבנה ומסר אותה לשי. "תודה רבה!", אמרה דנה והמנהל חזר לעיסוקיו. "מעניין ממי זה", אמרה שי. "תסתכלי על המוען דהההההה", צחקקה דנה. "´תחרות אומנות הג´אז הארצית´", קראה שי מהמעטפה. "אההההההה! אני לא מאמינה!", צעקה דנה. "תרגעי... יכול להיות שרשום שם שהקבוצה שלנו לא עברה את המיונים", אמרה שי. "אני לא מעיזה לפתוח את זה", שי הודיעה ומסרה את המעטפה לדנה. "מה?! גם אני לא מעיזה", דנה אמרה וקראה למוטי שעמד בסביבת מקום. "מה?", שאל מוטי. "תפתח ותקרא בקול רם", אמרה דנה ומסרה לו את המעטפה. מוטי הביט על השתיים במבט מבולבל. "פשוט תקרא!", צעקה שי בלחץ. מוטי פתח את המעטפה והתחיל לקרוא: "שי ודנה, שמחנו לקבל את הקלטת עם הביצועים המדהימים של הלהקה שלכן. אנו שמחים להודיע לכן שעליתן לשלב הבא בתחרות הארצית לאומנות הג´אז. התחרות הבאה תתקיים ב-20.9.2003 בשעה 9:00 בהיכל התרבות של ראשון לציון. הכינו ריקוד חדש והגיעו בזמן עם תלבושות" "ה... התק... התקבלנו!", שי הייתה בשוק. "התקבלנו!", השתיים החלו לקפוץ ולחבק אחת את השנייה ואת מוטי. אדם ואלינור ישבו בספרייה והסתכלו על התינוק החדש שלהם. "איך אתה חושב שאנחנו צריכים לקרוא לו?", שאלה אלינור. "אני חושב ש-אדם ג´וניור יהיה מתאים", אדם חייך את החיוך המדהים שלו. "חחחחחח....", אלינור צחקה ואמרה: "נו... ברצינות". "לא יודע... אולי תחשבי את על שם?", אדם התקרב אל אלינור ורצה לנשק אותה, "את נראית לי מאוד חכמה", הוא לחש. "א...אני חושבת שנ... שנקרא... לו...", אלינור גמגמה ועצרה את המשפט כשאדם נישק אותה. "אני חושבת שאנחנו צריכות לצרף עוד ילדה לקבוצה שלנו!", אמרה קארין. נועה הביטה בה במבט מבולבל. "למה?", שאלה אלקסיס בתמיהה. "כי...", קארין ניסתה לחשוב על תירוץ, "כי אנחנו לא מספיק כדי לעשות פירמידה". אלקסיס חשבה לרגע. "את חשבת לצרף?", היא שאלה. "את.... קשת", קארין לחשה. "את קשת?!", נועה קפצה, "השתגעת?!". "היא אחות של עינת!!!", אלקסיס אמרה, "אם רוע זו תכונה שעוברת בגנים?". "פשוט... ראיתי אותה מתעמלת והיא ממש גמישה...", קארין שיקרה. "טוב... אני מניחה שזה לא יזיק לתת לה צ´אנס... סה"כ אם היא לא טובה אז נעיף אותה", נועה חשבה בקול. "טוב... שיהיה", אמרה אלקסיס. קארין נשמה לרווחה. "איזה אנשים יש בבית ספר הזה!!!", כעסה רות. "מה קרה?", מוטי שאל אותה. "ובכן, הלכתי לג´רנט וניסיתי לשכנע אותה שתיתן לי להיות בת הזוג שלך בפרויקט במקום השרון המטומטמת הזו והיא לא הסכימה!", רות הסבירה. "למה עשית את זה?!", מוטי היה מופתע. "מה ז"א?", רות שאלה. "רות, רק בגלל שאני חבר שלך זה לא אומר שאני צריך לעשות הכול איתך...", מוטי ניסה להישאר רגוע. "אוקיי... אבל זה גם לא אומר שאתה צריך להסתובב עם כל מיני זנזונות", רות אמרה. "מה?!?!... זה מספיק!", מוטי רתח, "נמאס לי כבר ממך ומההתנהגות הילדותית שלך!". "קחי! ושלא תעזי לצייץ אפילו!", קארין הושיטה לקשת את התלבושת שת המעודדות. "תודה רבה לך, קארינוש", אמרה קשת בקול מתגרה. "אז... אספוש, איפה היית היום בבוקר? חיפשתי אותך...", אמרה אלונה. "מתי בבוקר?", שאל אסף מביט בבובת תינוק שניצבה לפניו. "בארוחת בוקר...", אלונה הסבירה. "אה! אמממ.... אני... שכחתי את העבודה בהיסטוריה שלי בחדר אז הלכתי להביא אותה", אסף הרים את מבטו לאלונה. "אתה בטוח?", שאלה אלונה. "כן... למה?", אסף שאל בחשש. "כי הייתי בטוחה ששמעתי את הקול שלך מכיוון החדר של אחת הבנות", אלונה אמרה. "לא לא... בטח התבלבלת... זה לא הייתי אני", אסף הכחיש. "אוקיי בנות, עברנו לשלב הבא של התחרות, הכל טוב ויפה אבל... צריך להתאמן- והרבה!", הודיעה שי ללהקה שלה. "התחרות הבאה היא ב-20.9 זאת אומרת שיש לנו 10 ימים להתכונן אליה", אמרה דנה. "אני חושבת שאנחנו נצליח!", אמרה טיאנטי באופטימיות. "ברור שנצליח! אבל בשביל להצליח צריך הרבה אימונים אז כל יום אחרי בית הספר ניפגש כאן! אני ודנה כבר המצאנו ריקוד חדש לתחרות", אמרה שי. "אין בעיה!", צעקו כל הבנות ביחד. "שלום עדי...", לחש אדם לתוך אוזנה של עדי. "אדם!... הבהלת אותי...", עדי קפצה. "מצטער", הוא לחש שוב והתיישב קרוב מאוד אליה. "זה בסדר...", עדי חייכה. "איזה באסה שהמורה לא שמה אותנו בתור זוג בפרויקט", אמר אדם. "כן אה.... אבל אלינור ממש נהדרת! אתה תהנה לעבוד איתה!", עדי פרגנה לאלינור. "איתך הייתי נהנה יותר", אדם הצמיד את שפתיו לשפתיה. "אני אומרת- נקרא לו גל!", אריאלה הצהירה. "מה?! גל זה שם של מתרומם!", דניאל צחקק. "שתוק!", אריאלה הרביצה לדניאל, "גל זה שם יפה! לבן דוד שלי קוראים גל!". "נו.... מתרומם! חחחחחחחח", דניאל לגלג עליה. "ובכלל... מי אמר לך שזה בן?", דניאל שאל. "צודק! נקרא לו...", אריאלה חשבה רגע, "דניאלה!". "לא לא... זה שם מכוער... גם דניאל זה שם מכוער!", אריאלה התחרטה. "מה?!", דניאל צחק, "עכשיו אני אראה לך!". הוא תפס אותה והתחיל לדגדג אותה. "לא לא לא לא לא.... דיי דניאל.... חחחחחחחחח", אריאלה ניסתה להשתחרר ממנו. השניים נפלו על המיטה והמשיכו לדגדג אחד את השנייה. לפתע נשמע קול בכי חזק. "מה זה?!", השניים קפצו מהמיטה. אריאלה ניגשה אל התינוק והרימה אותו. "הבן שלך עשה פיפי...", היא אמרה והניחה את התינוק חזרה בערסל. "אז מה עושים?", שאל דניאל. אריאלה הרימה חיתול נקי. "מחליפים", היא אמרה, מסרה לו את החיתול וחייכה חיוך זדוני. "תגידי אלינור, את רוצה לצאת איתי מתישהו?", אדם שאל. "אני אשמח", אלינור הסמיקה. השניים התנשקו. לפתע עדי נכנסה לחדר.
"או, דנה, שי, מזל שאני תופס אתכן", אמר המנהל כשראה את השתיים במסדרון בהפסקה. "בוקר טוב אדוני", אמרה שי. "בוקר טוב. קיבלתן מכתב", אמר המנהל והוציא מכיס חליפתו מעטפה לבנה ומסר אותה לשי. "תודה רבה!", אמרה דנה והמנהל חזר לעיסוקיו. "מעניין ממי זה", אמרה שי. "תסתכלי על המוען דהההההה", צחקקה דנה. "´תחרות אומנות הג´אז הארצית´", קראה שי מהמעטפה. "אההההההה! אני לא מאמינה!", צעקה דנה. "תרגעי... יכול להיות שרשום שם שהקבוצה שלנו לא עברה את המיונים", אמרה שי. "אני לא מעיזה לפתוח את זה", שי הודיעה ומסרה את המעטפה לדנה. "מה?! גם אני לא מעיזה", דנה אמרה וקראה למוטי שעמד בסביבת מקום. "מה?", שאל מוטי. "תפתח ותקרא בקול רם", אמרה דנה ומסרה לו את המעטפה. מוטי הביט על השתיים במבט מבולבל. "פשוט תקרא!", צעקה שי בלחץ. מוטי פתח את המעטפה והתחיל לקרוא: "שי ודנה, שמחנו לקבל את הקלטת עם הביצועים המדהימים של הלהקה שלכן. אנו שמחים להודיע לכן שעליתן לשלב הבא בתחרות הארצית לאומנות הג´אז. התחרות הבאה תתקיים ב-20.9.2003 בשעה 9:00 בהיכל התרבות של ראשון לציון. הכינו ריקוד חדש והגיעו בזמן עם תלבושות" "ה... התק... התקבלנו!", שי הייתה בשוק. "התקבלנו!", השתיים החלו לקפוץ ולחבק אחת את השנייה ואת מוטי. אדם ואלינור ישבו בספרייה והסתכלו על התינוק החדש שלהם. "איך אתה חושב שאנחנו צריכים לקרוא לו?", שאלה אלינור. "אני חושב ש-אדם ג´וניור יהיה מתאים", אדם חייך את החיוך המדהים שלו. "חחחחחח....", אלינור צחקה ואמרה: "נו... ברצינות". "לא יודע... אולי תחשבי את על שם?", אדם התקרב אל אלינור ורצה לנשק אותה, "את נראית לי מאוד חכמה", הוא לחש. "א...אני חושבת שנ... שנקרא... לו...", אלינור גמגמה ועצרה את המשפט כשאדם נישק אותה. "אני חושבת שאנחנו צריכות לצרף עוד ילדה לקבוצה שלנו!", אמרה קארין. נועה הביטה בה במבט מבולבל. "למה?", שאלה אלקסיס בתמיהה. "כי...", קארין ניסתה לחשוב על תירוץ, "כי אנחנו לא מספיק כדי לעשות פירמידה". אלקסיס חשבה לרגע. "את חשבת לצרף?", היא שאלה. "את.... קשת", קארין לחשה. "את קשת?!", נועה קפצה, "השתגעת?!". "היא אחות של עינת!!!", אלקסיס אמרה, "אם רוע זו תכונה שעוברת בגנים?". "פשוט... ראיתי אותה מתעמלת והיא ממש גמישה...", קארין שיקרה. "טוב... אני מניחה שזה לא יזיק לתת לה צ´אנס... סה"כ אם היא לא טובה אז נעיף אותה", נועה חשבה בקול. "טוב... שיהיה", אמרה אלקסיס. קארין נשמה לרווחה. "איזה אנשים יש בבית ספר הזה!!!", כעסה רות. "מה קרה?", מוטי שאל אותה. "ובכן, הלכתי לג´רנט וניסיתי לשכנע אותה שתיתן לי להיות בת הזוג שלך בפרויקט במקום השרון המטומטמת הזו והיא לא הסכימה!", רות הסבירה. "למה עשית את זה?!", מוטי היה מופתע. "מה ז"א?", רות שאלה. "רות, רק בגלל שאני חבר שלך זה לא אומר שאני צריך לעשות הכול איתך...", מוטי ניסה להישאר רגוע. "אוקיי... אבל זה גם לא אומר שאתה צריך להסתובב עם כל מיני זנזונות", רות אמרה. "מה?!?!... זה מספיק!", מוטי רתח, "נמאס לי כבר ממך ומההתנהגות הילדותית שלך!". "קחי! ושלא תעזי לצייץ אפילו!", קארין הושיטה לקשת את התלבושת שת המעודדות. "תודה רבה לך, קארינוש", אמרה קשת בקול מתגרה. "אז... אספוש, איפה היית היום בבוקר? חיפשתי אותך...", אמרה אלונה. "מתי בבוקר?", שאל אסף מביט בבובת תינוק שניצבה לפניו. "בארוחת בוקר...", אלונה הסבירה. "אה! אמממ.... אני... שכחתי את העבודה בהיסטוריה שלי בחדר אז הלכתי להביא אותה", אסף הרים את מבטו לאלונה. "אתה בטוח?", שאלה אלונה. "כן... למה?", אסף שאל בחשש. "כי הייתי בטוחה ששמעתי את הקול שלך מכיוון החדר של אחת הבנות", אלונה אמרה. "לא לא... בטח התבלבלת... זה לא הייתי אני", אסף הכחיש. "אוקיי בנות, עברנו לשלב הבא של התחרות, הכל טוב ויפה אבל... צריך להתאמן- והרבה!", הודיעה שי ללהקה שלה. "התחרות הבאה היא ב-20.9 זאת אומרת שיש לנו 10 ימים להתכונן אליה", אמרה דנה. "אני חושבת שאנחנו נצליח!", אמרה טיאנטי באופטימיות. "ברור שנצליח! אבל בשביל להצליח צריך הרבה אימונים אז כל יום אחרי בית הספר ניפגש כאן! אני ודנה כבר המצאנו ריקוד חדש לתחרות", אמרה שי. "אין בעיה!", צעקו כל הבנות ביחד. "שלום עדי...", לחש אדם לתוך אוזנה של עדי. "אדם!... הבהלת אותי...", עדי קפצה. "מצטער", הוא לחש שוב והתיישב קרוב מאוד אליה. "זה בסדר...", עדי חייכה. "איזה באסה שהמורה לא שמה אותנו בתור זוג בפרויקט", אמר אדם. "כן אה.... אבל אלינור ממש נהדרת! אתה תהנה לעבוד איתה!", עדי פרגנה לאלינור. "איתך הייתי נהנה יותר", אדם הצמיד את שפתיו לשפתיה. "אני אומרת- נקרא לו גל!", אריאלה הצהירה. "מה?! גל זה שם של מתרומם!", דניאל צחקק. "שתוק!", אריאלה הרביצה לדניאל, "גל זה שם יפה! לבן דוד שלי קוראים גל!". "נו.... מתרומם! חחחחחחחח", דניאל לגלג עליה. "ובכלל... מי אמר לך שזה בן?", דניאל שאל. "צודק! נקרא לו...", אריאלה חשבה רגע, "דניאלה!". "לא לא... זה שם מכוער... גם דניאל זה שם מכוער!", אריאלה התחרטה. "מה?!", דניאל צחק, "עכשיו אני אראה לך!". הוא תפס אותה והתחיל לדגדג אותה. "לא לא לא לא לא.... דיי דניאל.... חחחחחחחחח", אריאלה ניסתה להשתחרר ממנו. השניים נפלו על המיטה והמשיכו לדגדג אחד את השנייה. לפתע נשמע קול בכי חזק. "מה זה?!", השניים קפצו מהמיטה. אריאלה ניגשה אל התינוק והרימה אותו. "הבן שלך עשה פיפי...", היא אמרה והניחה את התינוק חזרה בערסל. "אז מה עושים?", שאל דניאל. אריאלה הרימה חיתול נקי. "מחליפים", היא אמרה, מסרה לו את החיתול וחייכה חיוך זדוני. "תגידי אלינור, את רוצה לצאת איתי מתישהו?", אדם שאל. "אני אשמח", אלינור הסמיקה. השניים התנשקו. לפתע עדי נכנסה לחדר.
אריאלה- הפרק הזה היה ממש יפה! מותח ביותר!!