אני רואה כפול
New member
התפוז לא נופל רחוק מהתאומות/פרק 17
"קראת לי, אדוני?", שאלה אריאלה את המנהל. "כן. שבי בבקשה", המנהל הצביע על אחד הכיסאות בחדר. אריאלה התיישבה. בכיסא הסמוך ישבה ילדה לא מוכרת. "החלטתי לבטל לך את העונש על מה שקרה עם אלקסיס אבל אני מבקש ממך שזה לא יחזור בשנית!", אמר המנהל. "אני מבטיחה!!!", אריאלה אמרה. "תכירי- זו שירן. היא תלמידה חדשה בבית הספר", המנהל הכיר בין השתיים. "שלום!", אריאלה אמרה. "היי", שירן אמרה בביישנות. "אני רוצה שתערכי לה סיור בבית הספר. תכירי לה את כולם. תראי לה את כל המקומות ואת החדר שלה", המנהל ביקש. "אין בעיה!!!", אריאלה סימנה לשירן לבוא איתה. "אדם, שמעת שיש היום מסיבה?!", שאלה עדי בהתלהבות. "אמממ... כן...", אדם ענה. "מה אתה אומר? שנלך ביחד?", עדי שאלה. "אההה... לא... לא נראה לי... אני לא מרגיש כל כך טוב", אדם ניסה להתחמק. "אוי מסכן שלי...", עדי נתנה לאדם נשיקה. "שרון תקשיבי...", מוטי התקרב לשרון. "מה?", שאלה שרון מעיינת בפלאייר בידה. "אין לי ממש כוח לבאולינג היום....", אמר מוטי. "סבבה", שרון אמרה בפשטות. "באמת?", מוטי נראה מופתע. "כן באמת... קח", שרון הושיטה לו את הפלאייר, "הולכים אז למסיבה". "אדם! חיפשתי אותך!!!", אמרה אלינור בהתרגשות. "מה חדש?", הוא שאל. "המסיבה היום בערב!!!", אלינור ענתה, "אתה בא נכון?!". "אמממ... לא... לא נראה לי.... אני לא אוהב מסיבות ממש", אדם ענה. אלינור הביטה בו באכזבה. "לא נורא... אני אפצה אותך בהזדמנות אחרת", אדם התקרב אליה ונישק אותה. "אה... מה זה?", שאלה נטע כשפתחה את מגירתה בחדר. אור התקרבה אליה כדי לראות במה מדובר. "מכתב שרשרת!", נטע אמרה. "אויש... שוב השטויות האלה?! זרקי את זה לזבל!", אור אמרה ולקחה מידה את המכתב. "רגע!", נטע אמרה ולקחה ממנה חזרה את המכתב. 'זהו מכתב שרשרת... אם לא תשלחי אותו ל-100 אנשים תוך 20 דקות מרגע שקיבלת אותו חייך יחלו להיהרס מרגע לרגע. מכתב זה נשלח אליך בשעה 13:25', נטע קראה את המכתב בקול רם. "אוי לא! מה השעה עכשיו אור?", שאלה נטע בדאגה. "15:05", אור הביטה בשעונה. "אני לא מאמינה", נטע החלה לבכות. "עזבי אותך משטויות! את בכלל מאמינה לזבל הזה?!", אור שוב חטפה מידה את המכתב, קרעה אותו לגזרים וזרקה אותו לפח. "אני מניחה שאת צודקת", נטע מחתה את דמעותיה. "ברור שאני צודקת!", אור צחקה, "טוב אז אני הולכת להתקלח לפני המסיבה". אור יצאה מהחדר. מישהו בבגדי חאקי נכנס למעונות והתקרב ללוח מודעות ותלה מודעה. '1.10.2003 נפתח שבט חדש שיהיה שייך לתמידי תפוז סנטר, מי שלא בא מרובע' אריאלה ודניאל יצאו מהמחסן לאחר ארוחת הצהריים שהוא הכין לה. האיש בחאקי הסתובב לעברם. אריאלה נעצרה. "אריאלה... קרה משהו?", שאל דניאל והביט בה בדאגה. "עמרי!!!!!!!!!", אריאלה רצה לעבר האיש בחאקי וחיבקה אותו. "אריאלה! מה שלומך?!", הם התנתקו אחד מהשני. דניאל התקרב לשניהם. "עמרי זה דניאל, חבר שלי", אמרה אריאלה וחייכה אל דניאל. "נעים מאוד!", עמרי השיט את ידו לדניאל. דניאל היסס ושלח לו את ידו גם כן. "אז מה אתה עושה פה?!", שאלה אריאלה בהתרגשות. עמרי הצביע על השלט שתלה. "אהההההההההההה", אריאלה צרחה, "איזה כיף!!!". "קיוויתי שתגיבי כך. אז?", עמרי ציפה לתשובה. "אז מה?...", אריאלה שאלה. "אז אנחנו צריכים מדריכים....", עמרי הסביר, "את בעסק?". "ברור!!!", אריאלה קראה. "סבאבה. ישיבת שכב"ג מחר בשעה 16:00", עמרי אמר, חיבק אותה שוב והלך. "שכב"ג?", דניאל היה מבולבל. "שכבה בוגרת", אריאלה הסבירה לו. "אז שירן, איך היה היום הראשון שלך בבית ספר?", שאלה טיאנטי שותפתה לחדר. "היה נחמד, אריאלה הראתה לי את כל המקומות...", שירן ענתה בביישנות. "ואת באה היום?", שאלה טיאנטי תוך כדי שהיא מזליפה על עצמה טיפות של בושם. "באה... לאן?", שירן שאלה, מבולבלת. "למסיבה!", טיאנטי צחקה. "אה... לא נראה לי... אני לא מכירה עוד אף אחד", שירן הייתה מאוכזבת. "תבואי! אני אכיר לך את כולם....", טיאנטי ניסתה לשכנע אותה. "אריאלה תהיה שם?", שירן שאלה. "לא נראה לי... היא לא מדברת עם אלקסיס", טיאנטי אמרה. "מי זו אלקסיס?", שאלה שירן. "ראש קבוצת המעודדות... סתם סנובית...", טיאנטי אמרה. נטע חזרה מהמקלחת לבושה בחצאית ג'ינס קצרה וחולצת וי צמודה לבנה. "נו נטע! את באה?", אור קראה מחוץ לדלת. "אני כבר באה... אני רק מביאה את השעון שלי!!!", נטע אמרה והחלה לחפש אותו. "אני לא מאמינה!!!!!!!!", אור שמעה צעקה מתוך החדר.
"קראת לי, אדוני?", שאלה אריאלה את המנהל. "כן. שבי בבקשה", המנהל הצביע על אחד הכיסאות בחדר. אריאלה התיישבה. בכיסא הסמוך ישבה ילדה לא מוכרת. "החלטתי לבטל לך את העונש על מה שקרה עם אלקסיס אבל אני מבקש ממך שזה לא יחזור בשנית!", אמר המנהל. "אני מבטיחה!!!", אריאלה אמרה. "תכירי- זו שירן. היא תלמידה חדשה בבית הספר", המנהל הכיר בין השתיים. "שלום!", אריאלה אמרה. "היי", שירן אמרה בביישנות. "אני רוצה שתערכי לה סיור בבית הספר. תכירי לה את כולם. תראי לה את כל המקומות ואת החדר שלה", המנהל ביקש. "אין בעיה!!!", אריאלה סימנה לשירן לבוא איתה. "אדם, שמעת שיש היום מסיבה?!", שאלה עדי בהתלהבות. "אמממ... כן...", אדם ענה. "מה אתה אומר? שנלך ביחד?", עדי שאלה. "אההה... לא... לא נראה לי... אני לא מרגיש כל כך טוב", אדם ניסה להתחמק. "אוי מסכן שלי...", עדי נתנה לאדם נשיקה. "שרון תקשיבי...", מוטי התקרב לשרון. "מה?", שאלה שרון מעיינת בפלאייר בידה. "אין לי ממש כוח לבאולינג היום....", אמר מוטי. "סבבה", שרון אמרה בפשטות. "באמת?", מוטי נראה מופתע. "כן באמת... קח", שרון הושיטה לו את הפלאייר, "הולכים אז למסיבה". "אדם! חיפשתי אותך!!!", אמרה אלינור בהתרגשות. "מה חדש?", הוא שאל. "המסיבה היום בערב!!!", אלינור ענתה, "אתה בא נכון?!". "אמממ... לא... לא נראה לי.... אני לא אוהב מסיבות ממש", אדם ענה. אלינור הביטה בו באכזבה. "לא נורא... אני אפצה אותך בהזדמנות אחרת", אדם התקרב אליה ונישק אותה. "אה... מה זה?", שאלה נטע כשפתחה את מגירתה בחדר. אור התקרבה אליה כדי לראות במה מדובר. "מכתב שרשרת!", נטע אמרה. "אויש... שוב השטויות האלה?! זרקי את זה לזבל!", אור אמרה ולקחה מידה את המכתב. "רגע!", נטע אמרה ולקחה ממנה חזרה את המכתב. 'זהו מכתב שרשרת... אם לא תשלחי אותו ל-100 אנשים תוך 20 דקות מרגע שקיבלת אותו חייך יחלו להיהרס מרגע לרגע. מכתב זה נשלח אליך בשעה 13:25', נטע קראה את המכתב בקול רם. "אוי לא! מה השעה עכשיו אור?", שאלה נטע בדאגה. "15:05", אור הביטה בשעונה. "אני לא מאמינה", נטע החלה לבכות. "עזבי אותך משטויות! את בכלל מאמינה לזבל הזה?!", אור שוב חטפה מידה את המכתב, קרעה אותו לגזרים וזרקה אותו לפח. "אני מניחה שאת צודקת", נטע מחתה את דמעותיה. "ברור שאני צודקת!", אור צחקה, "טוב אז אני הולכת להתקלח לפני המסיבה". אור יצאה מהחדר. מישהו בבגדי חאקי נכנס למעונות והתקרב ללוח מודעות ותלה מודעה. '1.10.2003 נפתח שבט חדש שיהיה שייך לתמידי תפוז סנטר, מי שלא בא מרובע' אריאלה ודניאל יצאו מהמחסן לאחר ארוחת הצהריים שהוא הכין לה. האיש בחאקי הסתובב לעברם. אריאלה נעצרה. "אריאלה... קרה משהו?", שאל דניאל והביט בה בדאגה. "עמרי!!!!!!!!!", אריאלה רצה לעבר האיש בחאקי וחיבקה אותו. "אריאלה! מה שלומך?!", הם התנתקו אחד מהשני. דניאל התקרב לשניהם. "עמרי זה דניאל, חבר שלי", אמרה אריאלה וחייכה אל דניאל. "נעים מאוד!", עמרי השיט את ידו לדניאל. דניאל היסס ושלח לו את ידו גם כן. "אז מה אתה עושה פה?!", שאלה אריאלה בהתרגשות. עמרי הצביע על השלט שתלה. "אהההההההההההה", אריאלה צרחה, "איזה כיף!!!". "קיוויתי שתגיבי כך. אז?", עמרי ציפה לתשובה. "אז מה?...", אריאלה שאלה. "אז אנחנו צריכים מדריכים....", עמרי הסביר, "את בעסק?". "ברור!!!", אריאלה קראה. "סבאבה. ישיבת שכב"ג מחר בשעה 16:00", עמרי אמר, חיבק אותה שוב והלך. "שכב"ג?", דניאל היה מבולבל. "שכבה בוגרת", אריאלה הסבירה לו. "אז שירן, איך היה היום הראשון שלך בבית ספר?", שאלה טיאנטי שותפתה לחדר. "היה נחמד, אריאלה הראתה לי את כל המקומות...", שירן ענתה בביישנות. "ואת באה היום?", שאלה טיאנטי תוך כדי שהיא מזליפה על עצמה טיפות של בושם. "באה... לאן?", שירן שאלה, מבולבלת. "למסיבה!", טיאנטי צחקה. "אה... לא נראה לי... אני לא מכירה עוד אף אחד", שירן הייתה מאוכזבת. "תבואי! אני אכיר לך את כולם....", טיאנטי ניסתה לשכנע אותה. "אריאלה תהיה שם?", שירן שאלה. "לא נראה לי... היא לא מדברת עם אלקסיס", טיאנטי אמרה. "מי זו אלקסיס?", שאלה שירן. "ראש קבוצת המעודדות... סתם סנובית...", טיאנטי אמרה. נטע חזרה מהמקלחת לבושה בחצאית ג'ינס קצרה וחולצת וי צמודה לבנה. "נו נטע! את באה?", אור קראה מחוץ לדלת. "אני כבר באה... אני רק מביאה את השעון שלי!!!", נטע אמרה והחלה לחפש אותו. "אני לא מאמינה!!!!!!!!", אור שמעה צעקה מתוך החדר.
