אני רואה כפול
New member
התפוז לא נופל רחוק מהתאומות/פרק 8
"אומרים ישנה ארץ, ארץ שחורת שמש...", שרו הדס, אלינור, עדי, אור ונטע. חבורת הזמר היתה בעיצומן של החזרות לטקס פתיחת שנת הלימודים. "טוב בנות, יש לכן הפסקה של 10 דקות!", אמרה המורה. "הטקס הולך להיות מהמם!", אמרה אלינור. "כן... אני ממש מחכה לו! מה איתך הדס?", שאלה עדי. הדס הייתה שקועה במחשבותיה- האם מנדי באמת גנבה לה את הכסף. "הדס?!", קראה עדי. "מה... אה כן! אמממ... כן גם אני מחכה לטקס... מאוד!", אמרה הדס וחזרה למחשבותיה. "מעניין מה עובר עליה", לחשה אור לנטע. "טוב, החזרה להיום הסתיימה. אבל אל תשכחו- מחר אחרי הלימודים כולכן כאן!", קבעה קארין. "אני לא מבינה למה כל יום צריך לעשות חזרה?", שאלה רחלי. "בגלל שבסוף השבוע יש לקבוצת הכדורגל של בית הספר משחק נגד בית ספר אחר! ואנחנו צריכות להתאמן כדי להיות מושלמות! לא נאה לך- את מוזמנת לעזוב... ילדה אחת כבר עזבה את הקבוצה", אמרה קארין בקשיחות. "מי? מי עזבה את הקבוצה?", החלו התלחששויות בין הבנות. "טוב, מספיק! אתן רשאיות ללכת!", אמרה קארין. הבנות התפזרו לחדריהן. "אז, אתן באות למקלחות. אני מרגישה שאני שוחה בזיעה בתוך התלבושת שלי", אמרה נועה. "אתן לכו, אני אצטרף אליכן יותר מאוחר", אמרה אלקסיס ויצאה מאולם הספורט. "מה קורה לה? היא קצת מעופפת היום!", אמרה נועה. "אין לי מושג. היא ככה מאתמול בערב", הסבירה קארין. "תעביר לי את הכדור", צעק אחד השחקנים לאסף. "גווווווווווווווווווול!", צעקו חברי אחת הקבוצות. קבוצת הכדורגל של בית הספר, ´התאומים´, התאמנה לקראת המשחק שיהיה להם ביום שבת נגד בית הספר "תלמה ילין". *שריקת משרוקית* "פסק זמן", אמר המאמן. מוטי התקדם לעבר המדרגות ולקח את בקבוק המים שלו. "אלקסיס! באת לראות את האימון?", שאל מוטי. "לא.... באתי להגיד לך משהו", אמר אלקסיס. "דברי...", אמר מוטי מסוקרן. אלקסיס החטיפה למוטי סטירה ואמרה: "אתה חלאה!". "מה, מה עשיתי?!", שאל מוטי בעוד הוא משפשף את לחיו הכואבת. "אולי תשאל את חברה שלך- רות?!", אמרה אלקסיס והלכה. "רות?", מוטי מלמל לעצמו. "לא! אלקסיס את לא מבינה!!!", הוא רצה לרדוף אחריה אך המאמן שרק להמשך המשחק. "טוב בנות, החזרה היום הייתה ממש מועילה! אני בטוחה שביום שישי אנחנו נופיע הכי טוב מכולם בטקס", הודיעה שי. "GO US, GO US, GO GO GO", צחקה מורן. "אל תשכחו, מחר אחרי הלימודים- שוב חזרה", אמרה דנה והוציאה את הטייפ מהחשמל. "אז... אולי נצא לאנשהו היום? נמאס להיות תקועה בחדר כל ערב", אמרה אליסה. "כן! אפשר להזמין כמה בנים וללכת לאיזה סרט או משהו כזה", הציעה מורן. "אני כבר יודעת את מי אני הולכת להזמין...", אמרה אריאלה. "דניאל! הי!", אמרה אריאלה. "היי אריאלה... מה שלומך?", שאל דניאל, שמח לראות את אריאלה. "אני בסדר. ואתה?", היא שאלה חזרה. "גם אני בסדר...", הוא ענה. "תקשיב, אנחנו החלטנו שזה לא בסדר!", אמרה אריאלה. "מי החליט ומה לא בסדר?", הוא שאל בדאגה. "מורן, אליסה ואני החלטנו שזה לא בסדר שאנחנו תקועים כל הזמן בבית ספר ולא יוצאים לשום מקום!", היא אמרה. "אהההה.... חחחחחחחח", דניאל נשם לרווחה. "לכן, היום אנחנו יוצאים לסרט! רוצה לבוא איתנו?", אריאלה שאלה. "אני אשמח!", עיניו של דניאל קרנו. "אותך אני חיפשתי!", אמר מוטי, זועם. "מוטי.... כמה זמן לא התראינו!", אמרה רות. "מעט מידי מסתבר!", הוא ענה בציניות. "מה קרה? אה! תן לי לנחש... דיברתי עם הפרחה הזו... נו.... איך קוראים לה? אה כן- אלקסיס!", רות אמרה. "רות- מה את רוצה ממני?", מוטי שאל. "שתסביר לי למה נפרדת ממני!!! מגיע לי לדעת!", היא ענתה בכעס. "אבל כבר הסברתי לך למה נפרדתי ממך!!!!", הוא התחיל להתעצבן. "אתה רוצה להגיד שסה"כ בגלל שאתה אמרת לי שאתה אוהב אותי ואני לא אמרתי לך חזרה אתה נפרדת ממני?!", היא שאלה בזלזול. "סה"כ?!?!", מוטי היה בשוק, "רואים שאת לא מוכנה שיהיה לך חבר! עכשיו... אם לא אכפת לך... אני מבקש שלא תתערבי ביני ובין אלקסיס!", הוא סיים והלך. ´למה נראה לך שזה יעבור לך בשתיקה?´, חשבה רות. "האוכל ממש טעים", אמר אסף לאחר שטעם מהמנה שהזמין. "כן... תודה שהזמנתם אותנו אתכם!", הוסיפה אלונה. "בבקשה....", חייכה עליזה. הארבעה ישבו במסעדת ´איטליינו´ וחגגו את שנת החברות ה-3 של עליזה וניר. באותו רגע נכנסו למסעדה מורן ויוסי (החבר שלה), אליסה ומאיר (הדייט שהיא הזמינה) ואריאלה ודניאל. "איזה באסה שנגמרו הכרטיסים לסרט...", אמרה מורן. "חפיף... בואו נמצא שולחן פנוי ונאכל ארוחת ערב", עודד אותם דניאל. ´או מיי גאד! מה ניר עושה פה? אני אמות אם הוא יראה אותי עם מאיר הלוזר הזה...´, חשבה אליסה שהייתה מאוהבת בניר אך ידעה שהוא חבר של עליזה 3 שנים כבר. 6 הנערים התיישבו ליד אחד השולחנות ועיינו בתפריטים. "תרצו להזמין משהו?", שאל המלצר. "אני אקח ספגטי בולונז", אמרו דניאל ואריאלה ביחד והחלו לצחוק. "אני רוצה פיצה רגילה... בלי תוספות", אמרה אליסה, מציצה על ניר בשולחן שמולם. "אני אקח כמוה", אמר מאיר והביט באליסה. מורן ויוסי הזמינו גם הם והמלצר הלך לטפל בהזמנות. אלקסיס דיברה עם אחד הבנים במסדרון. לפתע היא ראתה את מוטי מתקרב. "אלקסיס!", קרא מוטי. אלקסיס החלה לנשק את הילד על הפה וחיכתה שמוטי ילך. מוטי היה מזועזע, הוא המשיך ללכת לכיוון חדרו בהרגשה מזופתת. אלקסיס השתחררה מהילד. "ואוו, אלקסיס... תגידי, בא לך מתישהו....", הוא התחיל לשאול. "אל תחשוב על זה אפילו!", אמרה אלקסיס בזלזול והלכה משם. "אתם תתחילו ללכת, אנחנו כבר נבוא", אמר דניאל ליוסי ברגע שהשישה יצאו מהמסעדה. יוסי, אליסה, מאיר ומורן החלו ללכת לכיוון הפנימייה ודניאל ואריאלה הלכו בעקבותיהם בקצב יותר איטי. "איזה שמיים יפים יש היום...", אמר דניאל ושם את ידו על כתפה של אריאלה. "אהה.... נכון", אמרה אריאלה והסתכלה על ידו של דניאל מונחת על כתפה. "תקשיבי אריאלה...", אמר דניאל ועצר. אריאלה הפסיקה גם היא ללכת. "את.... מאוד מוצאת חן בעיני ורציתי לדעת....", דניאל לקח נשימה ארוכה, "את רוצה להיות חברה שלי?", הוא סיים את המשפט.
"אומרים ישנה ארץ, ארץ שחורת שמש...", שרו הדס, אלינור, עדי, אור ונטע. חבורת הזמר היתה בעיצומן של החזרות לטקס פתיחת שנת הלימודים. "טוב בנות, יש לכן הפסקה של 10 דקות!", אמרה המורה. "הטקס הולך להיות מהמם!", אמרה אלינור. "כן... אני ממש מחכה לו! מה איתך הדס?", שאלה עדי. הדס הייתה שקועה במחשבותיה- האם מנדי באמת גנבה לה את הכסף. "הדס?!", קראה עדי. "מה... אה כן! אמממ... כן גם אני מחכה לטקס... מאוד!", אמרה הדס וחזרה למחשבותיה. "מעניין מה עובר עליה", לחשה אור לנטע. "טוב, החזרה להיום הסתיימה. אבל אל תשכחו- מחר אחרי הלימודים כולכן כאן!", קבעה קארין. "אני לא מבינה למה כל יום צריך לעשות חזרה?", שאלה רחלי. "בגלל שבסוף השבוע יש לקבוצת הכדורגל של בית הספר משחק נגד בית ספר אחר! ואנחנו צריכות להתאמן כדי להיות מושלמות! לא נאה לך- את מוזמנת לעזוב... ילדה אחת כבר עזבה את הקבוצה", אמרה קארין בקשיחות. "מי? מי עזבה את הקבוצה?", החלו התלחששויות בין הבנות. "טוב, מספיק! אתן רשאיות ללכת!", אמרה קארין. הבנות התפזרו לחדריהן. "אז, אתן באות למקלחות. אני מרגישה שאני שוחה בזיעה בתוך התלבושת שלי", אמרה נועה. "אתן לכו, אני אצטרף אליכן יותר מאוחר", אמרה אלקסיס ויצאה מאולם הספורט. "מה קורה לה? היא קצת מעופפת היום!", אמרה נועה. "אין לי מושג. היא ככה מאתמול בערב", הסבירה קארין. "תעביר לי את הכדור", צעק אחד השחקנים לאסף. "גווווווווווווווווווול!", צעקו חברי אחת הקבוצות. קבוצת הכדורגל של בית הספר, ´התאומים´, התאמנה לקראת המשחק שיהיה להם ביום שבת נגד בית הספר "תלמה ילין". *שריקת משרוקית* "פסק זמן", אמר המאמן. מוטי התקדם לעבר המדרגות ולקח את בקבוק המים שלו. "אלקסיס! באת לראות את האימון?", שאל מוטי. "לא.... באתי להגיד לך משהו", אמר אלקסיס. "דברי...", אמר מוטי מסוקרן. אלקסיס החטיפה למוטי סטירה ואמרה: "אתה חלאה!". "מה, מה עשיתי?!", שאל מוטי בעוד הוא משפשף את לחיו הכואבת. "אולי תשאל את חברה שלך- רות?!", אמרה אלקסיס והלכה. "רות?", מוטי מלמל לעצמו. "לא! אלקסיס את לא מבינה!!!", הוא רצה לרדוף אחריה אך המאמן שרק להמשך המשחק. "טוב בנות, החזרה היום הייתה ממש מועילה! אני בטוחה שביום שישי אנחנו נופיע הכי טוב מכולם בטקס", הודיעה שי. "GO US, GO US, GO GO GO", צחקה מורן. "אל תשכחו, מחר אחרי הלימודים- שוב חזרה", אמרה דנה והוציאה את הטייפ מהחשמל. "אז... אולי נצא לאנשהו היום? נמאס להיות תקועה בחדר כל ערב", אמרה אליסה. "כן! אפשר להזמין כמה בנים וללכת לאיזה סרט או משהו כזה", הציעה מורן. "אני כבר יודעת את מי אני הולכת להזמין...", אמרה אריאלה. "דניאל! הי!", אמרה אריאלה. "היי אריאלה... מה שלומך?", שאל דניאל, שמח לראות את אריאלה. "אני בסדר. ואתה?", היא שאלה חזרה. "גם אני בסדר...", הוא ענה. "תקשיב, אנחנו החלטנו שזה לא בסדר!", אמרה אריאלה. "מי החליט ומה לא בסדר?", הוא שאל בדאגה. "מורן, אליסה ואני החלטנו שזה לא בסדר שאנחנו תקועים כל הזמן בבית ספר ולא יוצאים לשום מקום!", היא אמרה. "אהההה.... חחחחחחחח", דניאל נשם לרווחה. "לכן, היום אנחנו יוצאים לסרט! רוצה לבוא איתנו?", אריאלה שאלה. "אני אשמח!", עיניו של דניאל קרנו. "אותך אני חיפשתי!", אמר מוטי, זועם. "מוטי.... כמה זמן לא התראינו!", אמרה רות. "מעט מידי מסתבר!", הוא ענה בציניות. "מה קרה? אה! תן לי לנחש... דיברתי עם הפרחה הזו... נו.... איך קוראים לה? אה כן- אלקסיס!", רות אמרה. "רות- מה את רוצה ממני?", מוטי שאל. "שתסביר לי למה נפרדת ממני!!! מגיע לי לדעת!", היא ענתה בכעס. "אבל כבר הסברתי לך למה נפרדתי ממך!!!!", הוא התחיל להתעצבן. "אתה רוצה להגיד שסה"כ בגלל שאתה אמרת לי שאתה אוהב אותי ואני לא אמרתי לך חזרה אתה נפרדת ממני?!", היא שאלה בזלזול. "סה"כ?!?!", מוטי היה בשוק, "רואים שאת לא מוכנה שיהיה לך חבר! עכשיו... אם לא אכפת לך... אני מבקש שלא תתערבי ביני ובין אלקסיס!", הוא סיים והלך. ´למה נראה לך שזה יעבור לך בשתיקה?´, חשבה רות. "האוכל ממש טעים", אמר אסף לאחר שטעם מהמנה שהזמין. "כן... תודה שהזמנתם אותנו אתכם!", הוסיפה אלונה. "בבקשה....", חייכה עליזה. הארבעה ישבו במסעדת ´איטליינו´ וחגגו את שנת החברות ה-3 של עליזה וניר. באותו רגע נכנסו למסעדה מורן ויוסי (החבר שלה), אליסה ומאיר (הדייט שהיא הזמינה) ואריאלה ודניאל. "איזה באסה שנגמרו הכרטיסים לסרט...", אמרה מורן. "חפיף... בואו נמצא שולחן פנוי ונאכל ארוחת ערב", עודד אותם דניאל. ´או מיי גאד! מה ניר עושה פה? אני אמות אם הוא יראה אותי עם מאיר הלוזר הזה...´, חשבה אליסה שהייתה מאוהבת בניר אך ידעה שהוא חבר של עליזה 3 שנים כבר. 6 הנערים התיישבו ליד אחד השולחנות ועיינו בתפריטים. "תרצו להזמין משהו?", שאל המלצר. "אני אקח ספגטי בולונז", אמרו דניאל ואריאלה ביחד והחלו לצחוק. "אני רוצה פיצה רגילה... בלי תוספות", אמרה אליסה, מציצה על ניר בשולחן שמולם. "אני אקח כמוה", אמר מאיר והביט באליסה. מורן ויוסי הזמינו גם הם והמלצר הלך לטפל בהזמנות. אלקסיס דיברה עם אחד הבנים במסדרון. לפתע היא ראתה את מוטי מתקרב. "אלקסיס!", קרא מוטי. אלקסיס החלה לנשק את הילד על הפה וחיכתה שמוטי ילך. מוטי היה מזועזע, הוא המשיך ללכת לכיוון חדרו בהרגשה מזופתת. אלקסיס השתחררה מהילד. "ואוו, אלקסיס... תגידי, בא לך מתישהו....", הוא התחיל לשאול. "אל תחשוב על זה אפילו!", אמרה אלקסיס בזלזול והלכה משם. "אתם תתחילו ללכת, אנחנו כבר נבוא", אמר דניאל ליוסי ברגע שהשישה יצאו מהמסעדה. יוסי, אליסה, מאיר ומורן החלו ללכת לכיוון הפנימייה ודניאל ואריאלה הלכו בעקבותיהם בקצב יותר איטי. "איזה שמיים יפים יש היום...", אמר דניאל ושם את ידו על כתפה של אריאלה. "אהה.... נכון", אמרה אריאלה והסתכלה על ידו של דניאל מונחת על כתפה. "תקשיבי אריאלה...", אמר דניאל ועצר. אריאלה הפסיקה גם היא ללכת. "את.... מאוד מוצאת חן בעיני ורציתי לדעת....", דניאל לקח נשימה ארוכה, "את רוצה להיות חברה שלי?", הוא סיים את המשפט.
וזה היה בתור מגמה קדם רפואה
