התפטרות מהעבודה בהריון
שלום לכולן,
אשמח לכל עצה, דעה, וכן שיתוף מניסיון -
אני עובדת בתחום משאבי האנוש כבר כמה וכמה שנים, ולפני 4.5 חודשים התחלתי עבודה חדשה בסטארט-אפ מצליח. עבודה מאתגרת, אנשים מוכשרים ונעימים, אבל עם הזמן הבנתי שפשוט לא טוב לי שם, מ-2 סיבות:
א. אינטנסיביות-יתר - 10 שעות עבודה ביום זה הסטנדרט, המון דברים שצריך לעשות במקביל... המון לחץ (חלקו אובייקטיבי וחלקו נובע ממני, כאדם טוטאלי ששואף לתת את ה-100% בכל מצב ולא מסוגל להוריד הילוך)
ב. הרגשה שמחלחלת שאולי התחום הזה לא בשבילי, שהוא "באוויר" מדי, שאני לא באמת משפיעה על חיים של אנשים...הרגשה של היעדר משמעות; חושבת כעת ברצינות לחזור לאקדמיה באוק' הקרוב ולעשות מסלול הסבת אקדמאים לסיעוד, מתוך רצון להיות אחות ואולי אפילו מיילדת
ועכשיו לפיקנטריה:
כחודש לאחר שהתחלתי עבודתי, נכנסתי להריון ראשון (כעת אני בשבוע 16, עם בן חמוד בבטן). המנהלת שלי קיבלה את זה מאד יפה, היא מאד תומכת ומכילה, אך כאמור לא טוב לי בעבודה, אני מאד לחוצה ולא מוצאת הנאה ביומיום - והגעתי למצב ששוקלת ברצינות לעזוב *לפני* הלידה (אמורה ללדת בתחילת ספט', חושבת לעזוב בתחילת יוני ולנוח במהלך שלושת החודשים הנותרים עד הלידה).
יודעת שכלכלית זו לא החלטה חכמה ועדיף למשוך, אבל באמת שאפילו המחשבה על להגיע לשם בבוקר פשוט עושה לי לא טוב ובכל מקרה לא אחזור לשם אחרי החל"ד.
אשמח לדעת מה אתן חושבות... האם זה "בסדר" לעזוב, או ששווה להילחם בתחושות שלי ולהישאר בכ"ז עד ספט'? כן אגיד שהמנהלת שלי באמת מנסה לבוא לקראתי, היא יודעת שקשה לי והציעה שאצא בשעות יותר מוקדמות וכד', אבל זה לא משנה את העובדה שאני פשוט לא נהנית מהעשייה ולא טוב לי. עוד היבט לסוגיה, הוא שאם באמת אתחיל ללמוד באוק' (תוך כדי חופשת לידה), חשוב לי לקחת הפסקה לפני ולא לעבור ממסגרת למסגרת בלי דקה חופש.
מתנצלת על החפירה, והמון תודה מראש!
שלום לכולן,
אשמח לכל עצה, דעה, וכן שיתוף מניסיון -
אני עובדת בתחום משאבי האנוש כבר כמה וכמה שנים, ולפני 4.5 חודשים התחלתי עבודה חדשה בסטארט-אפ מצליח. עבודה מאתגרת, אנשים מוכשרים ונעימים, אבל עם הזמן הבנתי שפשוט לא טוב לי שם, מ-2 סיבות:
א. אינטנסיביות-יתר - 10 שעות עבודה ביום זה הסטנדרט, המון דברים שצריך לעשות במקביל... המון לחץ (חלקו אובייקטיבי וחלקו נובע ממני, כאדם טוטאלי ששואף לתת את ה-100% בכל מצב ולא מסוגל להוריד הילוך)
ב. הרגשה שמחלחלת שאולי התחום הזה לא בשבילי, שהוא "באוויר" מדי, שאני לא באמת משפיעה על חיים של אנשים...הרגשה של היעדר משמעות; חושבת כעת ברצינות לחזור לאקדמיה באוק' הקרוב ולעשות מסלול הסבת אקדמאים לסיעוד, מתוך רצון להיות אחות ואולי אפילו מיילדת
ועכשיו לפיקנטריה:
כחודש לאחר שהתחלתי עבודתי, נכנסתי להריון ראשון (כעת אני בשבוע 16, עם בן חמוד בבטן). המנהלת שלי קיבלה את זה מאד יפה, היא מאד תומכת ומכילה, אך כאמור לא טוב לי בעבודה, אני מאד לחוצה ולא מוצאת הנאה ביומיום - והגעתי למצב ששוקלת ברצינות לעזוב *לפני* הלידה (אמורה ללדת בתחילת ספט', חושבת לעזוב בתחילת יוני ולנוח במהלך שלושת החודשים הנותרים עד הלידה).
יודעת שכלכלית זו לא החלטה חכמה ועדיף למשוך, אבל באמת שאפילו המחשבה על להגיע לשם בבוקר פשוט עושה לי לא טוב ובכל מקרה לא אחזור לשם אחרי החל"ד.
אשמח לדעת מה אתן חושבות... האם זה "בסדר" לעזוב, או ששווה להילחם בתחושות שלי ולהישאר בכ"ז עד ספט'? כן אגיד שהמנהלת שלי באמת מנסה לבוא לקראתי, היא יודעת שקשה לי והציעה שאצא בשעות יותר מוקדמות וכד', אבל זה לא משנה את העובדה שאני פשוט לא נהנית מהעשייה ולא טוב לי. עוד היבט לסוגיה, הוא שאם באמת אתחיל ללמוד באוק' (תוך כדי חופשת לידה), חשוב לי לקחת הפסקה לפני ולא לעבור ממסגרת למסגרת בלי דקה חופש.
מתנצלת על החפירה, והמון תודה מראש!
