התפטרתי.
אז כנראה שכושר החזקת המעמד שלי הוא לא משהו. אני עובדת שם חודשיים וחצי, מאז מרץ. מההתחלה הרגשתי שהבחורה שעשתה לי חפיפה לא מחבבת אותי (בלשון המעטה), אני לא פרנואידית לרוב, וכשאני מרגישה משהו כזה, לרוב יש לזה ביסוס. מאז, כבר חודשיים וחצי, כל מה שאני עושה, לא טוב. היא טוענת שהיא צריכה לעבור אחריי ולעשות את העבודה פעמיים, משום מה כשאחרים עורכים את התרגומים שלי, אין להם כאלה בעיות. באופן קבוע אני מרגישה מתוחה בעבודה ועצבנית, ואני חוזרת הביתה מותשת ומבואסת. והכל מחצי משרה מפגרת שאני בקושי מרוויחה בה את הכסף שאנחנו שמים בצד למשפחתון של הללי בשנה הבאה... וביחד עם הדיכאון שממילא אני עוברת בחודשיים האחרונים, פשוט לא בא לי. ולא שווה לי. איכשהו אני מרגישה שאני מתרצת ושאולי אני מפונקת סתם, ואולי אני ממציאה דברים, אבל אני יודעת שלא. אני רוצה עבודה ראויה, שאני לא ארגיש בה האחרונה בשרשרת המזון, ושתיתן סוף סוף מקום לכישורים שלי. אני מרגישה כל כך חסרת ערך ומדוכדכת גם כך. תגידו לי שאני עושה את הדבר הנכון...
אז כנראה שכושר החזקת המעמד שלי הוא לא משהו. אני עובדת שם חודשיים וחצי, מאז מרץ. מההתחלה הרגשתי שהבחורה שעשתה לי חפיפה לא מחבבת אותי (בלשון המעטה), אני לא פרנואידית לרוב, וכשאני מרגישה משהו כזה, לרוב יש לזה ביסוס. מאז, כבר חודשיים וחצי, כל מה שאני עושה, לא טוב. היא טוענת שהיא צריכה לעבור אחריי ולעשות את העבודה פעמיים, משום מה כשאחרים עורכים את התרגומים שלי, אין להם כאלה בעיות. באופן קבוע אני מרגישה מתוחה בעבודה ועצבנית, ואני חוזרת הביתה מותשת ומבואסת. והכל מחצי משרה מפגרת שאני בקושי מרוויחה בה את הכסף שאנחנו שמים בצד למשפחתון של הללי בשנה הבאה... וביחד עם הדיכאון שממילא אני עוברת בחודשיים האחרונים, פשוט לא בא לי. ולא שווה לי. איכשהו אני מרגישה שאני מתרצת ושאולי אני מפונקת סתם, ואולי אני ממציאה דברים, אבל אני יודעת שלא. אני רוצה עבודה ראויה, שאני לא ארגיש בה האחרונה בשרשרת המזון, ושתיתן סוף סוף מקום לכישורים שלי. אני מרגישה כל כך חסרת ערך ומדוכדכת גם כך. תגידו לי שאני עושה את הדבר הנכון...
