התפכחות.

[דולצינאה]

התפכחות.

התפכחות (לא שיר). קודם כל הוא מבין מי הוא. אחר כך הוא מבין מי הסביבה שלו והחברים שלו, שקודם נראו לו הדבר הכי טבעי בעולם נראים פתאום קטנים עליו ילדותיים, ושטחיים. ואז הוא מחפש דרכים להתנתק מהם ולאט לאט הם מאבדים אותו. ועם הזמן הם נעלמים ופתאום הוא קולט שבעצם- הוא נשאר לבד. אבל טוב לו עם הבדידות שלו, כי הוא יודע שהיא אמיתית. ולאט לאט, כמו שיר שנבנה, באהבה הוא מוצא לו נפשות כמוהו. עדינות, ועמוקות ולא פוחדות לגעת, גם במקומות- הכואבים. אנשים עם משמעות, רוחניות. ופתאום הוא מרגיש כל כך נכון.

 

[Black Star]

וואו

כתבת שזה לא שיר, אבל זה נגע בי כמו שמעט מאוד שירים הצליחו לגעת. את כתבת? אם כן, את מוכשרת שחבל``ז... פשוט מהמם, כל הכבוד )))

 

[נעל]

הרבה עוברים תהליכים

כאלה, או מרגישים צורך לעבור אותם. נראה לנעל, גם מהסתכלות קצת במה שהולך סביבה, שזה קורה הרבה בגיל הזה (בתיכון, בין אם בהתחלה או לקראת הסוף). ואולי זה קורה גם אח``כ. גם בני 20+ הם בני אדם. יש גם כאלה שנמצאים כרגע באמצע תהליך דומה. ואולי יש גם כאלה שהלכו לאיבוד בדרך, ונשארו לבד. אם יש לכם כח לשפוך את הלב, או לפחות לרמוז קצת- איפה אתם בתהליך הזה? (למזדהים, כמובן) נעל, תחקירנית סמוייה ראשית ב``אובייקטיבית (`` (כה סמויה עד שאפילו במערכת לא יודעים עליה)

 

[מנלטארמה]

למען האמת

אני די מצאתי את עצמי בלא-שיר שלה... ותמיד כשמזדהים עם משהו יש את התהיה אם זה דבר כזה שכולם מזדהים איתו או שזה רק אתה, ונתת לי תשובה לשאלה הזאת בהודעה שכולם עוברים תהליך כזה... אז איפה אני? בשעה טובה ומוצלחת הגעתי לסוף לפני שנה וחצי

 

[פושע מחשבתי]

איפה אני?!

זאת דילמה שחשבתי עליה כשקראתי את ה``חיבור``. שאלה טובה. יש לי הרגשה שאיתי ועם החבר`ה זה קצת אחרת. בגלל שאני מין זאב בודד כזה ומחלק את הזמן שלי בין קבוצות של חברים (ובעיקר עם עצמי), אני חושב שזה תהליך שלא קורה, או שלא צריך לקראת. אולי הוא כבר קרה מזמן, ואולי הוא יקרה בעתיד כשאני יישאר לגמרי לבד בעולם. בינתיים ההרגשה היא שלפחות קבוצה אחת (ובראשה חבר שלי דני מגיל 0), די עברו כבר את התהליך הזה בערך באותו זמן איתי. הם לא נשארו מאחור, הם גם חיפשו את הידידים הבוגרים יותר, ומצאו, אחד את השני. האמת היא שאני פושע. פושע מחשבתי, זה אומר שאף אחד מהחברים שלי לא יודע את זה כי אם הם ידעו את זה אז הם ינדו אותי. באמת. יש לי מספר חברים טובים שאני יכול לגלות להם את קצה הקרחון. אבל אף אחד בעולם לא יודע איזה רעיונות עולים לי לפעמים בראש. טוב אז אולי אני בעצם לא בקבוצה שמתאימה לי. אבל אני דיי בטוח שאין עוד הרבה כמוני, ובאותה מידה יהיה כמעט בלתי אפשרי בשבילי למצוא את הקשרים שלי בלי המסכה על הפנים. ואתם יודעים מה? לא כ``כ רע לי מתחת למסכה. אנשים אוהבים אותי. וזה חשוב. (למרות שהם לא יודעים את מי הם אוהבים.) הם יעזרו לי. החיים בזבל. פושע.