התפרצויות זעם אצל בן 5
בני בן 5 נוטה בשנה האחרונה (בגלים תקופתיים) להתפרצויות זעם: לא מקבל את זה שאומרים לו "לא" או שלא נותנים לו מה שהוא רוצה ואז זה ישר עובר לשאגות, צעקות, מעין מכות (עושה את התנועה אך בלי העוצמה), מתעלם באופן קבוע מבקשות, מציק... הבקרים איתו ממש קשים ומספיק הטריגר הכי קטן כדי שתהיה התפרצות זעם. כל הזמן בתנועה, מאוד קפיצי, מדבר בקול רם מאוד אפילו שמעירים לו. אם הוא מפסיד במשחק אז זה "סוף העולם" והוא ישר יבכה ויטיח דברים או את המשחק עצמו. בקיצור- קשה לנו ואני כבר די חסרת אונים מולו. חשוב לציין שיש לו אח בן שנתיים והם מאוד אוהבים אחד את השני אבל לפעמים הוא מציק לו וממש "חונק אותו מאהבה". העלו מולי את האופציה שיש לו סוג של הפרעת קשב. אני חוששת ללכת לאבחון כי אני מודעת לנטייה המהירה לתייג ולא רוצה שהוא יתוייג לחינם. שאלתי - האם נראה שאכן יש צורך באבחון מקצועי או שזה מאפיין את הגיל או ללכת לייעוץ משפחתי? אודה על תשובה בהקדם כי זה מתסכל. נ.ב. בגן הוא נחשב מקסים, מאוד חכם, משתף פעולה תמיד, נעים.
בני בן 5 נוטה בשנה האחרונה (בגלים תקופתיים) להתפרצויות זעם: לא מקבל את זה שאומרים לו "לא" או שלא נותנים לו מה שהוא רוצה ואז זה ישר עובר לשאגות, צעקות, מעין מכות (עושה את התנועה אך בלי העוצמה), מתעלם באופן קבוע מבקשות, מציק... הבקרים איתו ממש קשים ומספיק הטריגר הכי קטן כדי שתהיה התפרצות זעם. כל הזמן בתנועה, מאוד קפיצי, מדבר בקול רם מאוד אפילו שמעירים לו. אם הוא מפסיד במשחק אז זה "סוף העולם" והוא ישר יבכה ויטיח דברים או את המשחק עצמו. בקיצור- קשה לנו ואני כבר די חסרת אונים מולו. חשוב לציין שיש לו אח בן שנתיים והם מאוד אוהבים אחד את השני אבל לפעמים הוא מציק לו וממש "חונק אותו מאהבה". העלו מולי את האופציה שיש לו סוג של הפרעת קשב. אני חוששת ללכת לאבחון כי אני מודעת לנטייה המהירה לתייג ולא רוצה שהוא יתוייג לחינם. שאלתי - האם נראה שאכן יש צורך באבחון מקצועי או שזה מאפיין את הגיל או ללכת לייעוץ משפחתי? אודה על תשובה בהקדם כי זה מתסכל. נ.ב. בגן הוא נחשב מקסים, מאוד חכם, משתף פעולה תמיד, נעים.