התפשטתי

21אביבים

New member
התפשטתי

"... נעמדתי מול המראה הלום מזה זמן רב לא נגלתה אלי דמותי המלאה וכעת, במלוא הדרה, נראה כי גוף ונפש, אינם אחד הם האם אכן קול התודעה בתוכי אכן לובש את צורתו זו כיצד עמדתי מן הצד בעודי גודל למימדים אלו ואילו בזכרוני האחרון לא הייתי אלא סתם ילד שמנמן, בהחלט לא הר האור הצהוב המאיר מולי המחיש את קפלי השומן המשתפלים במשחק של אור וצל טיפות זיעה נוצצות נחשפו כשהרמתי כל קפל, חש את החום הנאגר בעומקו מתחת לשורת הסנטרים והלחיים התפוחות זיהיתי את פניי העיניים אותם עיניים, כבויות וגדולות, חושפות ריסים ארוכים בהינף המשקפיים המצמצמות בין גזעי ירכיי עמדה לה גבריותי, כמתכחשת לנשיות שדיי הגדולים ..."
 

Freaking Eyes

New member
ואו.

אני קראתי גם את ההמשך בבלוג. מזמן לא קראתי משהו כ"כ חזק. הכתיבה ממש מדהימה, אני מאמינה שכל-כך הרבה אנשים יכולים להתחבר לזה, העברת מילה במילה רגש מדויק ומחשבה שעוברת בשניה שנעמדים ומסתכלים על הדמות שמשתקפת במראה. אבל אתה יודע, עם כל ההרגשה הדוחה והשנאה בהתבוננות במראה, סימני המתיחה שלא תמיד נעלמים, יש דברים שאפשר לשנות. אפשר לנסות. אפשר לנסות לראות את הכל בכ"כ הרבה נקודות מבט. גם שמתי לב לתגיות בבלוג : "שנאה עצמית....דכאון...כאב..."... יש עוד רגשות. לפעמים אנחנו צריכים לפנות חלל גם בשבילם, ולא לחסום הכל עם העצב, הדכאון והכאב.
 
למעלה