אואה...
הבלוג שלי בן 6 וחצי שנים. רכבת הרים זה תיאור קטן על מה שעבר מבחינת הכתיבה על הבלוג. בהתחלה הייתי אופטימי. פתחתי את הבלוג קצת לפני שסיימתי את הצבא, והתחלתי לשפוך את כל מה שיש לי. הפגזתי כמה שאפשר. אך לאחר זמן מה עזבתי את הבית ועברתי לעבוד באילת שנה. כתוצאה מכך הייתה ירידה חדה בכמות העידכונים (כי עדכנתי רק כשהייתי חוזר הביתה, פעם בחודש ככה). לאחר שהות שנה באילת חזרתי הביתה לשנה, ועבדתי בעבודה משעממת לאללה. זה נראה לי היה התורם העיקרי ל"תור הזהב" של הבלוג. הוא היה בפריחה עצומה מבחינת איכויות הכתיבה שלי, לדעתי האישית כמובן. ואז הגיעה האונ'. ללמוד כל הזמן וגם לכתוב בלוג זה לא קל. בטח לא כשאתה משתדל שהכתיבה תהיה איכותית. אז בשנה הראשונה הוא עוד איכשהו החזיק מעמד, בשנה השניה הוא כבר הראה סימני דעיכה, ובשנה השלישית כבר לא כתבתי הרבה. בשנה שעברה כבר לא כתבתי כמעט בכלל, ושקלתי פעמים רבות לסגור אותו סופית. לא עשיתי זאת כי ידעתי שהמצב של למידה ממושכת באונ' לא ימשך כ"כ הרבה זמן. בזמן האחרון החלטתי לנסות לחזור לכתוב. יש המון חלודה, וצריך להתרגל לחזור לכתיבה אט אט. את רובם המוחלט של הקוראים איבדתי, היוקרה שהייתה לי בבלוג נעלמה זה מכבר, ועמיתיי הבולגרים ברובם כבר סגרו את בלוגיהם. אבל יודע מה אומרים - כל התחלה היא אתגר חדש. וכך אני מתייחס למצב הנוכחי. מעין התחלה חדשה.
