ר22 היחידה
New member
התפתחות הילד
מרוב ייאוש כבר פניתי למכון להתפתחות הילד, עד שיחזירו לי תשובה אנסה פה.
הבת שלי בת שנתיים וארבע. מגיל אפס הייתה מאוד קשורה לאבא. בהתחלה זה היה חמוד ומאוד היה לו נחמד שהיא רוצה רק אותו. כולם אמרו לנו לזרום עם הקטע כי זה משהו שחולף עם הזמן. בינתיים המצב נהיה יותר גרוע.
כל עוד הוא בבית היא לא מוכנה לראות או לשחק איתי, אפילו שאני אגע בה (בליטוף). גם אם אני רוצה לעזור לה במשהו שהיא מתעצבנת ממנו, היא יותר מתעצבנת ובוכה אבא. רק אם בעלי יעזור לה היא תרגע. ככה נוצר מצב שאני לא יכולה להיות לידה, וכל הנטל נופל עליו, אני כמעט ולא יכולה לעזור כי היא לא נותנת. למשל הוא מתקלח איתה, ואני מוציאה אותה ומלבישה. היא פשוט בוכה בהסטריה ומשתגעת עד שהוא בא להלביש.
אם בעלי בבית היא לא נרדמת בקלות, כי רוצה לשחק איתו. לוקח לנו בין שעה לשעתיים להרדים אותה. גם אם בעלי לא בבית, היא כבר רדומה אבל תתעורר ותחפש אותו בכל הבית. רק אחרי שתבדוק שהוא לא בבית תחזור לישון. אותו דבר במהלך הלילה. בחודש האחרון היא מתעוררת בסביבות השעה 1 בבוקר ומשגעת אותנו עד 3. אנחנו והיא קמים גמורים מעייפות כל יום... היא מתעוררת, בעלי שם אותה במיטה שלנו (אני מלכתחילה הייתי נגד) הוא הולך לסלון, הבת שלי מגלה שהוא לא במיטה ובוכה, הולכת לסלון ונשכבת לידו. הוא הולך למיטה והיא אחריו. אומרת שרוצה בקבוק, ורק בעלי יכול לעשות ולהביא לה. אוי ואבוי אם זה יבוא ממני כי אני אחטוף צעקות. ואנחנו פשוט מותשים ממנה.
ללכת איתה למקומות זה קשה כי היא רוצה ידיים או נשכבת על הרצפה. ככה סתם בלי סיבה. היא יכולה לשבת בעגלה של הסופר לא יותר מ-5 דקות. בכלל יש לה מאז ומתמיד קוצים בתחת. היא לא יושבת לרגע, לא בזמן אוכל ולא כשצריך לישון.
אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות ואובדת עצות. כל החכמים שבעלי האמין להם שצריך לזרום כי זה רק שלב מגלים פתאום שבאמת זה קשה ההתנהגות הזאת.
חייבת עצה ממישהו, כבר ממש קשה לי. כואב לי שהבת שלי לא מתייחסת אליי, במיוחד שיש עוד אדם בחדר. אני מרגישה חסרת אונים כי היא לא נותנת לי לעזור לבעלי. ובעלי מתעצבן עליי כי קשה לו להתמודד איתה לבד.
מרוב ייאוש כבר פניתי למכון להתפתחות הילד, עד שיחזירו לי תשובה אנסה פה.
הבת שלי בת שנתיים וארבע. מגיל אפס הייתה מאוד קשורה לאבא. בהתחלה זה היה חמוד ומאוד היה לו נחמד שהיא רוצה רק אותו. כולם אמרו לנו לזרום עם הקטע כי זה משהו שחולף עם הזמן. בינתיים המצב נהיה יותר גרוע.
כל עוד הוא בבית היא לא מוכנה לראות או לשחק איתי, אפילו שאני אגע בה (בליטוף). גם אם אני רוצה לעזור לה במשהו שהיא מתעצבנת ממנו, היא יותר מתעצבנת ובוכה אבא. רק אם בעלי יעזור לה היא תרגע. ככה נוצר מצב שאני לא יכולה להיות לידה, וכל הנטל נופל עליו, אני כמעט ולא יכולה לעזור כי היא לא נותנת. למשל הוא מתקלח איתה, ואני מוציאה אותה ומלבישה. היא פשוט בוכה בהסטריה ומשתגעת עד שהוא בא להלביש.
אם בעלי בבית היא לא נרדמת בקלות, כי רוצה לשחק איתו. לוקח לנו בין שעה לשעתיים להרדים אותה. גם אם בעלי לא בבית, היא כבר רדומה אבל תתעורר ותחפש אותו בכל הבית. רק אחרי שתבדוק שהוא לא בבית תחזור לישון. אותו דבר במהלך הלילה. בחודש האחרון היא מתעוררת בסביבות השעה 1 בבוקר ומשגעת אותנו עד 3. אנחנו והיא קמים גמורים מעייפות כל יום... היא מתעוררת, בעלי שם אותה במיטה שלנו (אני מלכתחילה הייתי נגד) הוא הולך לסלון, הבת שלי מגלה שהוא לא במיטה ובוכה, הולכת לסלון ונשכבת לידו. הוא הולך למיטה והיא אחריו. אומרת שרוצה בקבוק, ורק בעלי יכול לעשות ולהביא לה. אוי ואבוי אם זה יבוא ממני כי אני אחטוף צעקות. ואנחנו פשוט מותשים ממנה.
ללכת איתה למקומות זה קשה כי היא רוצה ידיים או נשכבת על הרצפה. ככה סתם בלי סיבה. היא יכולה לשבת בעגלה של הסופר לא יותר מ-5 דקות. בכלל יש לה מאז ומתמיד קוצים בתחת. היא לא יושבת לרגע, לא בזמן אוכל ולא כשצריך לישון.
אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות ואובדת עצות. כל החכמים שבעלי האמין להם שצריך לזרום כי זה רק שלב מגלים פתאום שבאמת זה קשה ההתנהגות הזאת.
חייבת עצה ממישהו, כבר ממש קשה לי. כואב לי שהבת שלי לא מתייחסת אליי, במיוחד שיש עוד אדם בחדר. אני מרגישה חסרת אונים כי היא לא נותנת לי לעזור לבעלי. ובעלי מתעצבן עליי כי קשה לו להתמודד איתה לבד.
