כמה וכמה מילים בנושא
בתור אחד שיוצר מוסיקה ומופיע איתה (וגם מצליח להתפרנס ממוסיקה) וגם לא ממש אוהב את כל הבבילוניה אני יכול להגיד לך איך אני רואה את העניין, אכן יש דילמה כאשר צריך להחליט האם להופיע באירוע מלא חסויות של תאגידים מסחריים. אני חושב שהגבול בין אירוע לגיטימי לבין אירוע לא לגיטימי הוא מאוד דק. מה שמשנה לי בעיקר זה האם הגוף המסחרי מתערב גם בתוכן של ההופעה או שלא. במידה ונניח אני מנגן באירוע עם חסויות של חברה סלולרית אבל אני יכול לעלות לבמה ולנצל אותה בשביל להסביר לקהל למה חברות הסלולר דופקות את כולנו זה יוצא לטובת העניין, אבל אם מחתימים אותי על חוזה שאומר שאסור לי לדבר נגד החברה שנותנת חסות לאירוע אז זה כבר פוגע בחופש הביטויי שלי. חוץ מזה חשוב לזכור שלא רק התאגידים הגדולים מנצלים את האומנים. גם הרדיו, הטלוויזיה, העיתונים, חברות התקליטים, מועדוני ההופעות, כולם מנצלים בצורה זו או אחרת את האומנים ואת הצורך שלהם להופיע ולהגיעה לתודעה של הקהל. למשל, לא פעם התבקשתי לחתום על ויתור על קבלת תמלוגים בשביל שגופים כאלה ואחרים ישתמשו במוסיקה שלנו עבור המטרות המסחריות שלהם ובלי לשלם לנו כלום. ברוב המקרים נאלצתי להסכים כי העדפתי להגיע לאוזניים של עוד כמה אלפים (בתקווה...) מאשר לשמור את המוסיקה לעצמי. זה גם המצב עם חברות התקליטים שגורפות את רוב התקציב ממכירת הדיסקים בחנויות לכיס שלהן ולאומן שיצר את המוסיקה נותר לראות מכל דיסק שנמכר מס' שקלים בודדים. גם גופים כמו אקו"מ שאמורים לשמור על זכויות היוצרים של האומן לוקחות ממנו סכומים עצומים עבור השרותים שלהם ואם לא מפמפמים אותך בטירוף בפלי ליסט של גלגל"צ אין סיכויי שתראה מזה יותר מידי כסף. גם אנחנו וגם כל הלהקות של החברים שלנו מופיעים בהמון אירועים בהם משלמים לנו סכומים מצחיקם (או עצובים, תלויי מאיפה מסתכלים על העניין) ואנחנו עדיין באים בגוד וייבז ומנגנים. למה? כי כל אומן ולהקה רוצה להחשף בפני הקהל. לפעמים גם במחיר של חוסר כדאיות כלכלית. העניין הוא שהאומנים פועלים מתוך דחף להופיע ולהעביר את המסר שלהם לקהל בעוד שאר הגורמים בביזנס פועלים דבר ראשון מתוך הדחף שלהם להרוויח כסף וכמה שיותר. לכן אם יש גוף מסחרי שמרים פסטיבל, גם משלם לאומנים סכום הוגן וגם לא חודר לתוך התוכן של ההופעה, אני לא רואה שום בעיה לשתף איתו פעולה. במצב בו אנו חיים בחברה קפיטליסטית בה הכול עובר מאחריות של המדינה לידיים פרטיות אין מי שבאמת ידאג לאומנות ולתרבות. לכן גם המוסיקאים תלויים ברצונם של בעלי ההון. כמובן שיש למצב הזה המון חסרונות שהגדול בהם הוא צימצום האפשרות לאומנים שפועלים מחוץ למיין סטרים לקבל במה מכובדת ותקציבים וכך מי שלרוב מופיע בכל האירועים הממוסחרים הם אלה שעושים בעיקר מיין סטרים. בתור קהל מודע אנחנו יכולים להעדיף להגיע לפסטיבלים לא מסחריים (כמו צאלים ושדות הבצל) אבל בתור אומנים אי אפשר לבנות על שני פסטיבלים קטנים בשנה ואנחנו חייבים לעשות גם פסטיבלים יותר גדולים ויותר מסחריים שגם משתלמים יותר מבחינה כלכלית. עכשיו עם יוצא שאני כאילו מתבכיין על כל המצב, אז ממש לא, אלה פשוט פני הדברים, אני מודע לחלוטין לחסרונות אבל אני גם נהנה מהיתרונות של דרך החיים שלי אז מבחינתי הכל בסדר.
