דמעה נגד הזרם
New member
התקווה../images/Emo104.gif
בלדה לדרוזי/ יהונתן גפן "בכפר הירוק במורדות הכרמל, נולד בן נאמן למדינת ישראל. למד בבית הספר, בנים לחוד, שתי שעות מוחמד ושלוש שעות ציונות. דהר קדימה, עם הרוח שנשבה, בגיל שמונה- עשרה התגייס לצבא, דווקא לסיירת ואחר-כך קורס קצינים, מפקדיו התגאו בו וחילקו לו ציונים, ואמרו: נו, עם הדובון ועם העוזי מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? "בקרית שמונה מול אש ורוצחים, הוא רץ ראשון ושלף אקדחים, וראשון נפל במעלה המדרגות, פצוע קשה ורגליו משותקות, ואלה שפינו אותו כבר הודיעו בחדשות: עם הדם שנפשך על הדובון והעוזי מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? "למחרת, בהפגנה, אחיו של הפצוע בוכה בפינה. ולפתע, מבלי שמקודם יחשוש, הוא מתחיל לקבל אבנים בראש משום שבלי הדובון ובלי העוזי כולם ראו עד כמה שהוא דרוזי..." אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לנהוג באחר כפי שאחרים נהגו בנו. אנחנו לא יכולים לדכא מיעוט בעוד שבעברנו היינו המיעוט המדוכא המפורסם ביותר. איש שמן לעולם לא ילעג לאיש שמן ולמרות שאנחנו עכשיו רזים ובריאים לא אומר שמותר לנו לשכוח שפעם היינו שמנים, וחולים. אם אנחנו באמת העם הנבחר אם אנחנו באמת מוסריים ונאורים אנחנו צריכים להוכיח את זה ולא רק ע"י ציטוטים. ואם כולנו היינו יותר חושבים ויותר מוסריים. אם היינו מכשירים את ליבנו ליום שבו תגמל בו החלטה אנושית. אם היינו מסוגלים לנהוג כמו האב שנהג באברי ילדו הנרצח. השלום היה נחלת העבר ההווה והעתיד לפני שנים רבות. המלחמה הזאת היא לא רק של הצבא והנשק בה הוא לא רק טנקים ורובים הנשק העיקרי הוא בני אדם האנשים בכסאות הגבוהים תמיד ירצו שנלחם, ובאמת הגיע הזמן שנלחם... נלחם בהם. אדוני המלחמה/ יהונתן גפן "אתם, אדוני המלחמה, שרוצים להרוס את העולם, אתם שבראתם את הפצצות ואת הלהביור, אתם שהמצאתם את מטוסי הקרב ואת הנפלם, אתם שתמיד נשארים מאחור. אתם לא עשיתם דבר בשבילי מלבד לזרוע הרס מסביבכם, אתם שמשחקים בעולם שלי כאילו שזה הצעצוע שלכם. אתם ששמים לי רובה ביד ואומרים: נו ישחקו הנערים... אתם שתמיד עומדים בצד רחוק מהיכן שעפים הכדורים. אני מביט לכם לתוך העיינים ורואה את המוח שלכם, המפחיד, כמו שרואים מבעד למים את הבוץ הרובץ בקרקעית. אתם גרמתם לפחד הגדול ביותר שידע אי פעם האדם, והוא הפחד הנורא מכל- הפחד להביא ילדים לעולם. כך הרגתם את ילדי שעדיין לא נולדו, נשמות טובות בלי קבר ושם, אתם לא שווים את הדם ההוא שזורם כעת בעורקים שלכם. כן, אולי אין לי זכות להעיר אולי אין לי זכות לאמר אף מילה. אתם יכולים להגיד שאני צעיר, אתם יכולים להגיד שאין לי השכלה. אבל דבר אחד אני חייב לאמר לכם בגלל שאני צעיר ואין לי השכלה:
שום אלוהים שראה אתכם לא יתן לכם לעולם מחילה!
ואני מקווה שתמותו, כן, אני מקווה שתמותו בקרוב, וכמה שתמותו מהר יותר ככה לנו יהיה יותר טוב. ואנחנו נכבד את זכרכם בדקה דומיה ובראשים מורדים, ולא נזוז מהקבר שלכם עד שנהיה בטוחים שאתם מתים".
"ואולי זאת הסיבה שהרבה אנשים בריאים עוזבים את הדת וחוזרים לאלוהים"
(כל הציטוטים והשירים- יהונתן גפן מתוך על הקרשים)
בלדה לדרוזי/ יהונתן גפן "בכפר הירוק במורדות הכרמל, נולד בן נאמן למדינת ישראל. למד בבית הספר, בנים לחוד, שתי שעות מוחמד ושלוש שעות ציונות. דהר קדימה, עם הרוח שנשבה, בגיל שמונה- עשרה התגייס לצבא, דווקא לסיירת ואחר-כך קורס קצינים, מפקדיו התגאו בו וחילקו לו ציונים, ואמרו: נו, עם הדובון ועם העוזי מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? "בקרית שמונה מול אש ורוצחים, הוא רץ ראשון ושלף אקדחים, וראשון נפל במעלה המדרגות, פצוע קשה ורגליו משותקות, ואלה שפינו אותו כבר הודיעו בחדשות: עם הדם שנפשך על הדובון והעוזי מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? "למחרת, בהפגנה, אחיו של הפצוע בוכה בפינה. ולפתע, מבלי שמקודם יחשוש, הוא מתחיל לקבל אבנים בראש משום שבלי הדובון ובלי העוזי כולם ראו עד כמה שהוא דרוזי..." אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לנהוג באחר כפי שאחרים נהגו בנו. אנחנו לא יכולים לדכא מיעוט בעוד שבעברנו היינו המיעוט המדוכא המפורסם ביותר. איש שמן לעולם לא ילעג לאיש שמן ולמרות שאנחנו עכשיו רזים ובריאים לא אומר שמותר לנו לשכוח שפעם היינו שמנים, וחולים. אם אנחנו באמת העם הנבחר אם אנחנו באמת מוסריים ונאורים אנחנו צריכים להוכיח את זה ולא רק ע"י ציטוטים. ואם כולנו היינו יותר חושבים ויותר מוסריים. אם היינו מכשירים את ליבנו ליום שבו תגמל בו החלטה אנושית. אם היינו מסוגלים לנהוג כמו האב שנהג באברי ילדו הנרצח. השלום היה נחלת העבר ההווה והעתיד לפני שנים רבות. המלחמה הזאת היא לא רק של הצבא והנשק בה הוא לא רק טנקים ורובים הנשק העיקרי הוא בני אדם האנשים בכסאות הגבוהים תמיד ירצו שנלחם, ובאמת הגיע הזמן שנלחם... נלחם בהם. אדוני המלחמה/ יהונתן גפן "אתם, אדוני המלחמה, שרוצים להרוס את העולם, אתם שבראתם את הפצצות ואת הלהביור, אתם שהמצאתם את מטוסי הקרב ואת הנפלם, אתם שתמיד נשארים מאחור. אתם לא עשיתם דבר בשבילי מלבד לזרוע הרס מסביבכם, אתם שמשחקים בעולם שלי כאילו שזה הצעצוע שלכם. אתם ששמים לי רובה ביד ואומרים: נו ישחקו הנערים... אתם שתמיד עומדים בצד רחוק מהיכן שעפים הכדורים. אני מביט לכם לתוך העיינים ורואה את המוח שלכם, המפחיד, כמו שרואים מבעד למים את הבוץ הרובץ בקרקעית. אתם גרמתם לפחד הגדול ביותר שידע אי פעם האדם, והוא הפחד הנורא מכל- הפחד להביא ילדים לעולם. כך הרגתם את ילדי שעדיין לא נולדו, נשמות טובות בלי קבר ושם, אתם לא שווים את הדם ההוא שזורם כעת בעורקים שלכם. כן, אולי אין לי זכות להעיר אולי אין לי זכות לאמר אף מילה. אתם יכולים להגיד שאני צעיר, אתם יכולים להגיד שאין לי השכלה. אבל דבר אחד אני חייב לאמר לכם בגלל שאני צעיר ואין לי השכלה:
