התקלות עם אדם מבחיל מהעבר.....
חכמת ההמונות-
שלום, מזמן מזמן לא הייתי כאן,אשמח לשמוע דעתכן.
בזמן שיטוטיי במרחב הוירטואלי נתקלתי בקבוצה בעלת שם מעניין,ונכנסתי.
למרבה הזוועה גיליתי שמנהל הקבוצה הוא אדם (מבוגר, לשמחתי הרבה בפרישה כבר מזמן) שעבד איתי באותו הארגון, ויצא לנו לעבוד בפרוייקט קצר כשהוא המנהל בצוות שלנו.
אחת החוויות הכי איומות שעברתי מבחינת תרבות עבודה (ובארגון הזה לא חסרו אנשים קצת מסובבים. עם כולם הסתדרתי מעולה)..
מזלזל, לועג, אכזר, רוטן, שקרן ודו-פרצופי שלא לדבר על החיצוניות המכוערת והמרתיעה שלו, אדם מכוער פנימית וחיצונית (ואני באמת לא אחת שאכפת לה מחיצוניות, יצא לי להכיר אנשים כעורים שסחפו אותי באשיותם המלבבת).
אותו אדם היה היחיד בכל שנותיי הארוכות באותו הארגון שסירבתי בתוקף רב לעבוד איתו שוב, שתלונה שלו עליי גררה תלונה שלי עליו (וכמובן הלכה לפח, כי מה אני לעומת מנהל ....).
אותו אדם היה היחיד שהכתים את התיק שלי בתלונה (אחת. התיק שלי מפוצץ במכתבי שבח, קידומים ומחמאות).
ועכשיו צואת-האדם הזה מתנהל מאחורי המקלדת כפנסיונר חביב שמנהל קבוצה עם אנשים חביבים, תוכן הקבוצה נעים, ה״שיחות״ בין האנשים תרבותית.....
בא לי להקיא רק מלראות את היצור הדוחה הזה שוב, אחרי כל כך הרבה שנים.
קצת המומה.
אני לא מחפשת התנצלות, וגם אם כן אין לי מה לצפות לכזו גם כי הייתי פירור אבק חולף מבחינתו, וגם כי האירוע נשכח מראשי לשנים רבות.
אם הייתי משחררת את היצרים הכי קדומים שלי הייתי כותבת הודעה בקבוצה בסגנון כתיבה הכי נמוך שאפשר על חתיכת האשפה האנושית הזו...לא אעשה זאת כי אני כבר רואה איך בזבוז-האוויר הזה שיושב על פנסיה שמנה וזמנו בידיו יישב ויענה לי במניפסט ארוך, טרחני ומושקע..ולי? לי יש משפחה אהובה ואוהבת,עבודה, תחביבים, אני עדיין צעירה ותוססת...אין לי זמן מיותר לבזבז על משקעי עבר עם אדם שאין ברצוני וביכולתי לשנותו, ושאין סיכוי בעולם שאראה אותו שוב...
אז מה אני רוצה?
סתם פורקת. תודה למי שקראה עד עכשיו. אני בטוחה שלהרבה מאיתנו יש איזה ״פנסיונר חביב״ כזה בעברנו המקצועי, מקווה שאצלכן הוא בתהום הנשייה , מישהו מיותר שאין לבזבז עליו יותר מה 3 דקות שלקח לי לכתוב את הפוסט.
מודה אני שיש את הקבוצה הזו לפרוק בה דברים שעל הלב
חכמת ההמונות-
שלום, מזמן מזמן לא הייתי כאן,אשמח לשמוע דעתכן.
בזמן שיטוטיי במרחב הוירטואלי נתקלתי בקבוצה בעלת שם מעניין,ונכנסתי.
למרבה הזוועה גיליתי שמנהל הקבוצה הוא אדם (מבוגר, לשמחתי הרבה בפרישה כבר מזמן) שעבד איתי באותו הארגון, ויצא לנו לעבוד בפרוייקט קצר כשהוא המנהל בצוות שלנו.
אחת החוויות הכי איומות שעברתי מבחינת תרבות עבודה (ובארגון הזה לא חסרו אנשים קצת מסובבים. עם כולם הסתדרתי מעולה)..
מזלזל, לועג, אכזר, רוטן, שקרן ודו-פרצופי שלא לדבר על החיצוניות המכוערת והמרתיעה שלו, אדם מכוער פנימית וחיצונית (ואני באמת לא אחת שאכפת לה מחיצוניות, יצא לי להכיר אנשים כעורים שסחפו אותי באשיותם המלבבת).
אותו אדם היה היחיד בכל שנותיי הארוכות באותו הארגון שסירבתי בתוקף רב לעבוד איתו שוב, שתלונה שלו עליי גררה תלונה שלי עליו (וכמובן הלכה לפח, כי מה אני לעומת מנהל ....).
אותו אדם היה היחיד שהכתים את התיק שלי בתלונה (אחת. התיק שלי מפוצץ במכתבי שבח, קידומים ומחמאות).
ועכשיו צואת-האדם הזה מתנהל מאחורי המקלדת כפנסיונר חביב שמנהל קבוצה עם אנשים חביבים, תוכן הקבוצה נעים, ה״שיחות״ בין האנשים תרבותית.....
בא לי להקיא רק מלראות את היצור הדוחה הזה שוב, אחרי כל כך הרבה שנים.
קצת המומה.
אני לא מחפשת התנצלות, וגם אם כן אין לי מה לצפות לכזו גם כי הייתי פירור אבק חולף מבחינתו, וגם כי האירוע נשכח מראשי לשנים רבות.
אם הייתי משחררת את היצרים הכי קדומים שלי הייתי כותבת הודעה בקבוצה בסגנון כתיבה הכי נמוך שאפשר על חתיכת האשפה האנושית הזו...לא אעשה זאת כי אני כבר רואה איך בזבוז-האוויר הזה שיושב על פנסיה שמנה וזמנו בידיו יישב ויענה לי במניפסט ארוך, טרחני ומושקע..ולי? לי יש משפחה אהובה ואוהבת,עבודה, תחביבים, אני עדיין צעירה ותוססת...אין לי זמן מיותר לבזבז על משקעי עבר עם אדם שאין ברצוני וביכולתי לשנותו, ושאין סיכוי בעולם שאראה אותו שוב...
אז מה אני רוצה?
סתם פורקת. תודה למי שקראה עד עכשיו. אני בטוחה שלהרבה מאיתנו יש איזה ״פנסיונר חביב״ כזה בעברנו המקצועי, מקווה שאצלכן הוא בתהום הנשייה , מישהו מיותר שאין לבזבז עליו יותר מה 3 דקות שלקח לי לכתוב את הפוסט.
מודה אני שיש את הקבוצה הזו לפרוק בה דברים שעל הלב