התקף חרדה... אולי די כבר?!
לא הפעם הראשונה שזה קורה, כן הפעם הראשונה שזה ממשיך עד לאפיסת כוחות ורק מלהתנשף ויומיים אח"כ הגוף עדיין בטראומה (ושלא נדבר על הנפש למודת החרדות שלי). פעם ראשונה בהחלט שזה קורה בזמן בחינה בכתב, בקורס שאת רובו ידעתי עוד לפני שהתחיל הסמסטר כאשר אין שום משמעות לציון (חוץ מדרישה לממוצע 75+ ב4 קורסים שהוא אחד מהם. מעולם לא סיימתי סמסטר עם ממוצע 75 או קרוב לכך...). הדודה (הממש נחמדה, יש לציין) לא האמינה שאני בתואר השני, הייתה בטוחה שאני שנה ראשונה וזו הבחינה הראשונה... אני לא יכולה לתפקד ככה. אני לא חוזרת לעצמי. אם עוד מלפני תחילת הסמסטר היה ברור לי שזה סתם שטויות ורק שייגמר כמה שיותר מהר בשביל שאפשר יהיה להתחיל לעבוד באמת (סמסטר השלמות לתואר שני במתמטיקה אחרי תואר ראשון במדעי המחשב), אז עכשיו אני לא רואה איך אני מסיימת את תקופת המבחנים הזאת בכלל. כל הבטחון שלי הלך פייפן... אפילו שאני יודעת למה זה קורה, וגם יש לי הסבר להתפרצות החזקה במיוחד הזאת (רציתי להפטר משני מבחנים באותו יום... אז אגרתי מספיק חרדה בשביל שניים), זה פשוט לא עובר, ואני לא מסוגלת לעשות שום דבר. עשיתי את כל מה שצריך בשביל למנוע מעצמי לשקוע בזה, הפעם זה פשוט לא עובד. כל התעסקות עם הלימודים נראית כ"כ מאיימת, ורק המחשבה על הבחינה הבאה גורמת לי לצורך בנשימות עמוקות. לא מצליחה להביא את עצמי למצב של לעשות שוב ושוב בדיוק את מה שמפחיד אותי, לא מצליחה להיות חזקה עכשיו. לא מבינה את זה, עד שכבר היה לי טוב בחיים, הייתי חייבת לחזור להרס העצמי הזה?! והפעם באמת לא הייתה אפילו טיפה של אלמנט של בחירה מצדי במצב הזה. אני לחוצה, אבל לא מדוכאת. מה עושים נגד הבלוק הזה?!
לא הפעם הראשונה שזה קורה, כן הפעם הראשונה שזה ממשיך עד לאפיסת כוחות ורק מלהתנשף ויומיים אח"כ הגוף עדיין בטראומה (ושלא נדבר על הנפש למודת החרדות שלי). פעם ראשונה בהחלט שזה קורה בזמן בחינה בכתב, בקורס שאת רובו ידעתי עוד לפני שהתחיל הסמסטר כאשר אין שום משמעות לציון (חוץ מדרישה לממוצע 75+ ב4 קורסים שהוא אחד מהם. מעולם לא סיימתי סמסטר עם ממוצע 75 או קרוב לכך...). הדודה (הממש נחמדה, יש לציין) לא האמינה שאני בתואר השני, הייתה בטוחה שאני שנה ראשונה וזו הבחינה הראשונה... אני לא יכולה לתפקד ככה. אני לא חוזרת לעצמי. אם עוד מלפני תחילת הסמסטר היה ברור לי שזה סתם שטויות ורק שייגמר כמה שיותר מהר בשביל שאפשר יהיה להתחיל לעבוד באמת (סמסטר השלמות לתואר שני במתמטיקה אחרי תואר ראשון במדעי המחשב), אז עכשיו אני לא רואה איך אני מסיימת את תקופת המבחנים הזאת בכלל. כל הבטחון שלי הלך פייפן... אפילו שאני יודעת למה זה קורה, וגם יש לי הסבר להתפרצות החזקה במיוחד הזאת (רציתי להפטר משני מבחנים באותו יום... אז אגרתי מספיק חרדה בשביל שניים), זה פשוט לא עובר, ואני לא מסוגלת לעשות שום דבר. עשיתי את כל מה שצריך בשביל למנוע מעצמי לשקוע בזה, הפעם זה פשוט לא עובד. כל התעסקות עם הלימודים נראית כ"כ מאיימת, ורק המחשבה על הבחינה הבאה גורמת לי לצורך בנשימות עמוקות. לא מצליחה להביא את עצמי למצב של לעשות שוב ושוב בדיוק את מה שמפחיד אותי, לא מצליחה להיות חזקה עכשיו. לא מבינה את זה, עד שכבר היה לי טוב בחיים, הייתי חייבת לחזור להרס העצמי הזה?! והפעם באמת לא הייתה אפילו טיפה של אלמנט של בחירה מצדי במצב הזה. אני לחוצה, אבל לא מדוכאת. מה עושים נגד הבלוק הזה?!
