התקף

[da28]

התקף

שלום לכןלם. לפני שבוע חוויתי התקף חרדה שאני לא מצליחה עדין להשתחרר ממנו. התקף זה בא אחרי כמעט שנה ללא התקף וללא לקיחת תרופות (האחרונה היתה פאבוקסיל) אני יודעת (אולי) למה זה קרה-צפויה לי תקופה של התמודדות בעבודה חדשה בתפקיד אחראי,הורים שנוסעים לחול ובעל במילואים כלומר להתמודד לגמרי לבד. לקחתי תמציות בך ועשיתי תרפיה והקשבתי לקלטת הרפיה. ואני לא לגמרי משתחררת מתחושת הפחד של מתי זה יתקוף שוב, והאם הייתי צריכה להמשיך עם הכדורים והאם על התקף אחד יש לחזור לפסיכולוגית שלי שגרה מאד רחוק ומצב הכסף שלי לא משהו כרגע.האם להמשיך ולחפש תרפיה ולחשוב על זה או לנסות להכחיש ולהדחיק? כרגע אני מרגישה מנותקת מעצמי ומהגוף,לא כ"כ רוצה לצאת מהבית אבל לא מצליחה להתרכז בכלום. אין תאבון (רק בלילה ואז מערבבת דברים ומקבלת בסוף כאב בטן) דימוי עצמי נמוך .לחץ וחולשה. אשמח לתמיכה. תודה

 

[גילה זילברמן]

שלום לך ../images/Emo141.gif

אז בואי לא נערבב דברים ונקבל כאב בטן. סבלת בעבר מהתקפים והצלחת לצאת מזה ולהיות שנה שלמה ללא התקפים וללא תרופות! משהו בוודאי השתנה בך שאיפשר את זה. קיבלת עכשיו התקף והנסיבות שתרמו לכך ברורות לך. גם דרכי ההתמודדות מוכרות לך, הטפול הנפשי או התרופתי. הכל זמין, ידוע, מוכר. מבחינה זו, את במצב טוב יותר ממה שהיית כשנאלצת להתמודד עם התקפים בעבר. לדעתי, לחזור לטפול פסיכולוגי, למספר פגישות מוגבל, כדי להתמודד עם מצב הלחץ הנקודתי שנוצר עקב העבודה החדשה, זו אפשרות סבירה. תוכלי להחליט לנסות להתמודד הפעם ללא תרופות או לחזור לתרופות וגם זה יכול להיות מדובר בטיפול, שבגלל הדרך שכבר עשית עם עצמך ועם הפסיכולוגית שלך בעבר, יוכל להיות ממוקד יותר ומוגבל בזמן. ההתקפים הפעם יכולים להוות מנוף לעוד שלב של התפתחות ולא רק משהו לפחד ממנו. אולי את זקוקה לעוד מנה של תמיכה מהפסיכולוגית שלך, כפי שאת מבקשת מאתנו כאן תמיכה, וזה הזמן הנכון להעזר ולקבל את המנה הזו שתדחוף אותך הלאה. אנחנו כאן.

 

[da28]

שוב אני (סליחה ארוך)

קודם כל תודה על התשובה המהירה. כי למרות כמה שאני מרגישה שאני רוצה ללכת לישון ולהיות לבד -אני באמת כןצריכה תמיכה כדי לא לשקוע. אני לא ממהרת לפנות לפסיכולוגית כי באיזה שהוא מקום אני מרגישה שני דברים-א. כן אצליח להתמודד לבד עם הכלים שלמדתי ועם יעוץ מהסביבה.ופגישה איתה זו איזו הודאה שנחלשתי ומה? כל פעם שיהיה קצת קשה אפנה אליה? אבל מצד שני יש את הפחד של לפתור את זה מהר ולא לדחות כדי שלא יתחזק. אחד הפסיכאטרים שהייתי אצלו (לא המטפל הקבוע) שאל אותי למה אני לא לוקחת איזה משהו (כדור) במינון נמוך באופן קבוע כל החיים. כדי לא להרגיש את החרדות יותר. ולא הסכמתי . זאת נראת לי תלות,ולא בריא לגוף ואם אעשה זאת לעולם לא אדע ממש מי אני ואיך אני מתמודדת כי תמיד יהיה בתוכי החומר "המטשטש " כרגע אני אנסה לחזק את עצמי לבד (ובשאיפה גם בעזרתכם) . אני כבר מרגישה יותר טוב בידיעה שיש עם מי לדבר פה שמבין את החויה המפחידה הזו והלא נעימה. קבעתי להפגש היום עם חברה ישנה ,ואפילו רכבתי 5 דק' בחוץ על האופניים...יהיה בסדר בסוף אני יודעת שאני חזקה אם כבר עברתי את זה קודם. תודה שוב

 

[LoveBeing]

היי.... :0)

גם לי זה ככה. אני לא מסוגל לשכב במיטה ולישון ככה... כי זה באמת הרסני ולמדתי את זה שהייתי על כדורים. שאסור לשבת לרגע בשקט וצריך להיות פעילים כל הזמן.. להרגיש ולעשות משהו שאנחנו באמת מרגישים שתורם. הנה למשל ראיתי את התגובה שלך על החרקים.. ונורא התלהבתי! ככה משפט קטן שלך ושמחתי נורא! מקווה שתמצאי את התגובה שלי שם... חשבתי שאת בחור מקודם מצטער :0) אני גם מרגיש רע עם הכדורים.. אבל אולי באמת זה לא נורא מינון נמוך.. פשוט לפעמים אנחנו שוכחים שמחלה היא מחלה.. לפעמים זה באמת משהו כימי ולא בגללינו. לפעמים באמת לא צריך להרגיש רע שזה "לא אנחנו".. עם הכדורים.. אבל אני בעצמי מתקשה נורא. ולא לוקח כדורים גם. כי המחיר כבד מידי... לא להיות עצמנו. להיות פחות שמחים ורגישים ואוהבים. אולי פחות רע אבל פחות טוב. וזה גם מורגש מבחוץ. ולא מבינים מי אנחנו באמת. לכן מפסידים גם את העוצמה את הקשרים. לפחות מבחינתנו... אני נמנע מלעשות דברים.. אז כאילו טוב ובטוח לי.. אבל השאלה היא מה יקרה הלאה.. צריך ללמוד ולעבוד מתישהו! בכל מקרה תודה רבה.. ואני מקווה שעזרתי גם לך.. רק אל תשכחי את התגובה שלי גם למה שכתבת על החרקים! אם זאת היתה את בכלל.. :0) באהבה, גיל

 

[LoveBeing]

הנה הקישור שיהיה לך קל יותר... ../images/Emo13.gif

ואשמח אם תגיבי לתגובה שלי.. ככה אקבל באי מאייל מסר ואזכור..

 

[גילה זילברמן]

אחד החסרונות

אחד החסרונות בטפול התרופתי הוא שעם הפסקתו ההתקפים עלולים לחזור. אחד היתרונות בלנסות להתגבר ללא תרופות הוא שזה יכול לתת חסון מסויים בפני חזרתם של ההתקפים כי בזמן ההתמודדות את לומדת משהו, פותרת משהו לעצמך- לתמיד. למשל, את לומדת לוותר על שליטה מלאה על מצבים, את לומדת לא להבהל מתגובות חרדה של הגוף ולחכות שזה יעבור, את לומדת לתפקד למרות חרדות ועוד כהנה שעורים, כל אחד והשעורים שלו ושיעורים אלה יכולים לשרת אותך הלאה במהלך החיים. לחזור לפסיכולוגית זה לא הודאה בחולשה. מקובל אחרי סיום של טפול, לחזור ל"תיחזוק" מדי פעם בצמתים שקשה בהם. אולי לך עצמך קשה לקבל את העובדה שלפעמים את "נחלשת". כולנו נחלשים לפעמים וזקוקים לתמיכה. קראתי היום על גל פרידמן. איך קיבל מדלית ארד באולמפיאדת אטלנטה ואיך לא הצליח להגיע לאוליפיאדת סידני (הגיע במקומו עמית ענבר) כי הוא היה חלש, חלה במחלת הנשיקה והפסיד בהרבה תחרויות והחליט לפרוש מהספורט הזה ולא נגע בגלשן שנה שלמה. הוא "נחלש". אחרי כן, כשדברים התבשלו לו, כשהרגיש מוכן, מתגעגע, רוצה (אולי רוצה לגלוש בלי קשר למדליות) הוא חזר ואין צורך לומר לאן הגיע. כולם נחלשים בדרך. אין דרך ישירה בלי נסיגות, כשלונות, עצירות. זה לא אומר שאת חלשה. זה אומר שאת בן אדם בשר ודם ולא כל מה שקורה לך נתון לשליטתך המלאה. הדבר היחיד לשאוף לשלוט עליו הוא איך את מתמודדת עם דברים שקורים לך.

 

[גגווננייםם]

חיזוקים

גילה את מרגשת אותי מחדש כל פעם שאני קוראת את הדברים שלך, את נוגעת בכל נק' ונק' גורמת לנו להסתכל לחרדה בעיניים. אני מסכימה עם כל מילה של גילה לחזור לטיפול קצר וממוקד הוא לא הודעה בחולשה יקירה, וגם אני הייתי שם, שנה שלמה הכל היה נפלא. אני על כדורים ולקח לי הרבה זמן להבין שאני זקוקה להם ונמאס לי להלחם בעצמי ובחולשות שלי, פעם הייתי רואה כל התקף כחולשה הייתי שונאת את עצמי "למה דוקא לי" "למה זה לא עוזב אותי" כשבן זוגי היה אומר לי שבעיניו אני הכי חזקה בעולם, הייתי אומרת לו "כן ממש, אני כל הזמן חיה מהתקף להתקף דרך מצויינת להפגין חוזק", והוא היה עונה לי שלא כל אחד היה בכלל מצליח להתמודד עם חרדות שכאלו.... לפני מס' שבועות הציעו לי עבודה עם המון אחריות וגם המון כסף בעיר אחרת שהצריכה ממני לישון מחוץ לבית, אני מודה שזה נורא החמיא לי, אבל הרגשתי שוב איך הקרקע נשמטת מתחת לרגלי ושוב חזרו החרדות והלחצים, מיד הרמתי טלפון למטפל שלי, שממנו נפרדתי לפני שנה, קבענו פגישה ולא ניתן לתאר את הרגשתי אחרי הפגישה איתו, פגישה אחת סידרה לי את הכל ונתנה לי את השקט שכה הייתי זקוקה לו ושוב אני חזרתי לעצמי ולשקט שלי ואני שמחה שלא ניסיתי לפתור את הכל לבד זה ממש בסדר לדעת מתי זקוקים לעזרה. אני מקווה שלא בלבלתי לך יותר מידי את המוח ובהצלחה

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo45.gif

 

[da28]

תודה ודיווח

באמת אחרי כמה זמן ואחרי קריאה מחודשת של כל ההודעות שלכם. התקשרתי לפסיכולוגית שלי. הבעיה היא שהיא גם עברה דירה וגם כנראה בחופש. טרם קיבלתי ממנה הודעה. במקביל חשבתי להפגש עם הפסיכיאטר למרות שהרגשתי שמה שאני צריכה זה שיחות ולא תרופות. קניתי כדורים טבעיים להרגעה ועדיין לא השתמשתי . כל פעם שהיתי במתח אמרתי לעצמי שהוא לא מספיק גדול כדי שיצדיק כדור. בכל אופן דיברתי עם המשפחה וחברים וכתבתי על דפים מה מציק לי ולמה אני מפחדת. ועשיתי מדיטציות ורייקי והיום אלך לטיי צי' ואני מתנדבת בבי"ס. וכל הדברים האלו עוזרים לי מאד. משתדלת לחשוב חיובית למרות שמסתננות מחשבות פה ושם. אני מרגישה יותר חזקה. מה שמפריע לי הוא חוסר תאבון וביטחון. נראה לי אתקשר אליה שוב. יהיה טוב