התקפות זעם

משהמשה2

New member
התקפות זעם

שלום אמי מקבלת לעיתים רחוקות התקפות זעם שמתבטאות בזעקות ובהרמת קול על אבי. אבי לא יודע באותם רגעים מה עלין לעשות. אודה לכם אם תוכלו לייעץ לי מה אבי צריך לעשות באותם רגעים. תודה
 
למשה בוקר טוב

למשה, מה שלומך? אנני מומחית לענות לך על מצבים כאלה. האם היא מקבלת תרופה להרגעה? זה יכול לעזור. מהתמודדות עם בעלי כשהוא מתוסכל , הכי טוב לנשום עמוק , לנסות להרגיע במילים אם אפשר, אם היא אוהבת חיבוקים , זה טוב. אם אפשר לנסות להסיח את דעתה למשהו אחר , שלגביו היא לא תכעס. אם אתם רואים שזה קשור למשהו מסוים , זמן מסוים , תוכלו אולי להמנע מזה , לבצע עקיפות. אני גיליתי שלא כל דבר אני צריכה להגיד לבעלי. אני מסיעה אותו לעבודה כל יום. כשאני לא נוסעת מפאת מחלה או משהו אחר , אני פשוט לא אומרת לו זאת , מסיעה אותו וחוזרת הביתה. כי גיליתי שככל שהוא יודע שאני מסיעה אותו במיוחד ,הוא מרגיש יותר מתוסכל , אומר שהוא נכה ונמאס לו להיות לנטל עלי. אנחנו לומדים כל הזמן מהתגובות של יקירינו וגם מכל "חכמי" הפורום הותיקים איך להמשיך בהתמודדות היומיומית. אני מאחלת לך ולהורים שיהיו לכם ימים רגועים ומאושרים ושתצליחו להרגיע את אמא בזמנים קשים. חשוב מאד שתתמוך באביך במצבים האלה ותמיד תזכיר לו שזה לא משהו אישי כלפיו. יום טוב, טובה
 

ענתי44

New member
משה שלום ../images/Emo201.gif

גם לאמא שלי, שהיא בדרך כלל אדם חביב ומאושר, יש לעיתים ממש רחוקות התפרצויות.ביום יום היא אולי מבוהלת כשאנחנו מסייעים לה להכנס לשירותים ונאחזת בידית אחיזה כבקרנות המזבח, אבל הרופאה שלה ואני הגענו למסקנה שאין צורך בכדור הרגעה. בהתפרצות הראשונה כשהיא נשכבה בכוונה על הריצפה הקפואה וניסתה להתפשט, ניסיתי בכוח להרים אותה וחטפתי בעיטה חזקב בבטן. מאז החכמתי. במקרה של התקף זעם שקורה לעיתים נדירות אני זורמת איתה. רצתה להשאר על הריצפה ליד השירותים, שמתי מתחתיה מגבת והלכתי משם לבכות בסלון. חזרתי מספר פעמים. ובפעם שהיא הושיטה אליי ידיה ידעתי שזה סוף הזעם וחיבקתי אותה ועזרתי לה לקום. כשיש חוסר מנוחה בולט או כעסים קטנים יותר אני מנסה להסיח את דעתה בדברים אחרים.לראות תמונות של נכדיה, לקרוא את הילדה איילת שהיא אוהבת, טלוויזיה, טיול בחוץ, חיבוק ארוך תוך שאני מדברת אליה ממש בשקט על סף לחישה או שרה לה.או מציעה לה לסרק אותה ולגרד לה בגב. זה מרגיע אותה. תלמד את אבא לא לענות לה. ללכת לחדר אחר כי כשהוא עונה לה זה כמו גפרור שמתקרב לאש נדלקת להבה גדולה יותר. תגלו אלו דברים מרגיעים אותה וגם תבחנו אפשרות מתן כדור הרגעה עם הרופא המטפל.
 

ronnyw

New member
התפרצויות זעם.

שלום משהמשה, קודמותי כבר אמרו הכל. אני אוסיף גם מילה שלי, כדי לתת לדברים יתר תוקף (אולי כששלוש מייעצות את אותה עיצה, זה נשמע יותר משכנע...) אין מה לעשות עם התפרצויות כאלה, מלבד לחכות שיעברו ולעשות כל מאמץ לא להחריפן... כלומר, לא להתווכח, לא להתנצח, לא לנסות להרגיע במילה (בטח לא בתנועה של חיבוק ,הושבה, הדיפה וכו'). אם אפשר להסיח את דעתה (למשל, ללכת לצלצל בפעמון הדלת או להתקשר לטלפון של הבית או להציע סוכריה או מה-שלא-יהיה, רק שתשומת הלב שלה תוסט מגורם ההתפרצות שבדרך כלל לא ידוע מה הוא) - הכי טוב. אני מניחה שאבא שלך, שמחלתה של אימא שלך "נפלה" עליו בלי הכנה, זקוק גם הוא לעידוד ועיצה. העיקר לפמפם ולהכניס לו לראש שזו לא אשמתה, שהוא חייב לסלוח ולהבין ושלא יכנס איתה לויכוחים !! שיהיה בהצלחה
 
למעלה