shaked sheli
New member
התקפי זעם אולי בגלל רגישות יתר
יש לי ילדה בת 4 עם התקפי זעם קשים מאז ומתמיד (אני זוכרת התקפים מגיל שנתיים). יכולים לעבור ימים ללא התקף אולם אם יש התקף אחד ביום, אז כבר מגיעים עוד 4- 5 אחריו. (האמת שאני חושבת על זה אף פעם לא היה רק התקף אחד ביום, זה הכל או כלום) ההתקפים כוללים צווחות נוראיות, הורדת בגדים (גם אם זה מקום ציבורי) ותלישת שיער. התקפות אמוק. לעיתים ההתקפות נמשכות כעשרים דקות ולעיתים יכולות להגיע לשעה או יותר. קשה לראות אותה ככה ואין מה לנסות לדבר איתה או אפילו לחבק במצבים האלה כי זה לא עוזר ולפעמים אפילו רק מגביר את ההתקף. אני מעבירה אותה לחדר אחר, אומרת לה שאני מבינה שהיא צריכה עכשיו לצעוק ושאין לי בעיה עם זה, שתצעק וכשתירגע שתצא אלי ואני אחבק אותה. ואכן אחרי שההתקף נגמר היא יוצאת אלי בוכיה מנסה להרגע, "אמא אני אוהבת אותך" חיבוקים ונשיקות. לפעמים אחרי שהיא נרגעת היא יכולה להגיד לי למה היא צרחה אולם אני לא בטוחה שזו באמת היתה הסיבה, או שזה מה שמפריע לה, עכשיו. זה יכול להיות מחולצה חדשה שהיתה קצת גדולה עליה, חול בסנדלים, קרם הגנה ששמתי עליה, טיפת מים על החולצה או שיער שטיפה התלכלך. לא תמיד אם יש חול בסנדלים או קרם הגנה על הגוף אז יש התקף, זה פעם ככה ופעם ככה. בגן אין התקפים. היא חברותית, הילדים רבים מי ישחק איתה אחרי צהרים, היא מקשיבה, מבצעת משימות, משחקת גם לבד וגם בחברה במשחקי דימיון, עושה פאזלים (לפעמים). פסיכולוגית קלינית ראתה אותה ואמרה שהילדה אינטלגנטית מאוד ללא כל בעיה בקבלת מרות והבנת משמעות הדברים שמדברים איתה. בדיקות דם תקינות. האם עכשיו יש טעם לקחת אותה לאיבחון לרגישות יתר? למכון להתפתחות הילד? האם יכול להיות מצבים בהם ילד יהיה רגיש לחול בנעלים או לידים רטובות באופן סלקטיבי?
יש לי ילדה בת 4 עם התקפי זעם קשים מאז ומתמיד (אני זוכרת התקפים מגיל שנתיים). יכולים לעבור ימים ללא התקף אולם אם יש התקף אחד ביום, אז כבר מגיעים עוד 4- 5 אחריו. (האמת שאני חושבת על זה אף פעם לא היה רק התקף אחד ביום, זה הכל או כלום) ההתקפים כוללים צווחות נוראיות, הורדת בגדים (גם אם זה מקום ציבורי) ותלישת שיער. התקפות אמוק. לעיתים ההתקפות נמשכות כעשרים דקות ולעיתים יכולות להגיע לשעה או יותר. קשה לראות אותה ככה ואין מה לנסות לדבר איתה או אפילו לחבק במצבים האלה כי זה לא עוזר ולפעמים אפילו רק מגביר את ההתקף. אני מעבירה אותה לחדר אחר, אומרת לה שאני מבינה שהיא צריכה עכשיו לצעוק ושאין לי בעיה עם זה, שתצעק וכשתירגע שתצא אלי ואני אחבק אותה. ואכן אחרי שההתקף נגמר היא יוצאת אלי בוכיה מנסה להרגע, "אמא אני אוהבת אותך" חיבוקים ונשיקות. לפעמים אחרי שהיא נרגעת היא יכולה להגיד לי למה היא צרחה אולם אני לא בטוחה שזו באמת היתה הסיבה, או שזה מה שמפריע לה, עכשיו. זה יכול להיות מחולצה חדשה שהיתה קצת גדולה עליה, חול בסנדלים, קרם הגנה ששמתי עליה, טיפת מים על החולצה או שיער שטיפה התלכלך. לא תמיד אם יש חול בסנדלים או קרם הגנה על הגוף אז יש התקף, זה פעם ככה ופעם ככה. בגן אין התקפים. היא חברותית, הילדים רבים מי ישחק איתה אחרי צהרים, היא מקשיבה, מבצעת משימות, משחקת גם לבד וגם בחברה במשחקי דימיון, עושה פאזלים (לפעמים). פסיכולוגית קלינית ראתה אותה ואמרה שהילדה אינטלגנטית מאוד ללא כל בעיה בקבלת מרות והבנת משמעות הדברים שמדברים איתה. בדיקות דם תקינות. האם עכשיו יש טעם לקחת אותה לאיבחון לרגישות יתר? למכון להתפתחות הילד? האם יכול להיות מצבים בהם ילד יהיה רגיש לחול בנעלים או לידים רטובות באופן סלקטיבי?