התקפי זעם

trader33

New member
התקפי זעם

שלום רב שלחתי לפני חודש את ביתי בת השנה וחצי לגן, עד אז היא נישארה איתי בבית, וכמעט פעמיים ביום היא מתחילה לצעוק לבכות ולקטר וזה קורה רק כשאני נימצאת איתה,ניסיתי לא להתייחס היא ממשיכה לצעוק, ניסיתי לדבר איתה היא לא מפסיקה, אפילו ניסיתי לצעוק עליה וגם לא עזר.... מה שכן כשבעלי מתערב וכועס עליה היא מפסיקה לבכות. השאלה שלי למה "היא לא שמה על מה שאני אומרת"? איך אני אמורה להתנהג? והאם ההתנהגות שלה נורמלית לשלב ההתפתחות שלה ולתהליך שהיא עוברת ? הערה: עד היום היא בוכה כשאני שמה אותה בגן וכשאני לוקחת אותה{כלומר היא רגועה וכשהיא רואה אותי היא מתחילה לבכות, במהלך היום היא לא בוכה בגן יותר...} תודה רבה מראש על התשובה :) עמית
 
יחסים האתגר

עמית שלום רב, מקריאת פנייתך עולה שאת הכתובת. הילדה עוברת בימים אלה שינוי גדול בחייה הדורש הסתגלות, התאמה והתאקלמות. ילדים זקוקים לתשומת לב. חשוב לתת להם התיחסות אישית ביוזמתנו. להראות להם שהם חשובים לנו, מורגשים, מועילים ורצויים. לפעמים, דווקא בבתים מטפחים, בהם הילד מקבל הרבה תשומת לב הוא דורש עוד. התנהגות מבטאת צורך ודרישה . תפקיד ההורה לזהות את הצורך ולהיענות. בעוד כאשר הילד תובע את תשומת ליבנו בנסיבות ובזמן לא מתאימים עלינו להימנע מלתת לו. ברגעים אלה אנו ממשיכים להתיחס לילד אך לא להתנהגות המפריעה. בתך מתחילה לצעוק, לבכות ולקטר. חזרי וקראי מה כתבת? כמה מאמצים את משקיעה לשדל אותה להרגע. המון מאמץ. הרבה נסיונות. כל התנהגות היא מטרתית. ילדים עקביים. וממשיכים בהתנהגות שמניבה התיחסות. מה עושים? מוציאים את העוקץ מהמטרה המוטעית. מודיעים מראש פעם אחת ברגע שקט שלא נענה כאשר הילדה צועקת ... ופועלים בנחישות, רגישות ובהתמדה. גישה עקבית שמספקת מחד התיחסות אישית,תחושת ערך ומשמעות ביוזמתנו להתנהגויות נאותות ומאידך צמצום התיחסות להתנהגות המפריעה תעשה את ההבדל. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה