התקפי זעם

[sssap1]

התקפי זעם

שלום רב בתי בת 4, ילדה שמחה אוהבת חכמה חברותית ומאוד וורבלית. לרוב היא ילדה ממושמעת ועוזרת. מאז גיל שנתיים חווינו התקפי זעם קלים בעיקר מהסיבה של אי דחיית סיפוקים. לאחרונה (לפני חודשיים) התקפי הזעם התגברו בעוצמתם ובתדירותם. הם מלווים בצעקות רמות ובכי והכי כואב לי עם קללות (תעופו מכאן, מטומטמים, אני ארביץ לכם וכדומה). יש לציין שבבית אין קללות אלימות או התנהגות אגרסיבית אחרת. בתחילת השנה היא עברה גן ומאז הקללות האלה נכנסו לאוצר מילים שלה. התקפי הזעם האחרונים היו בעקבות המקרים הבאים: חברה העליבה אותה, הגננת נתנה מדליה לילדה אחרת (יש לציין שיום קודם בתי קיבלה), רצתה גלידה לפני האוכל, במסיבת יום ההולדת מחאו לה כפיים והיא החלה התקף עוצמתי וכו'. יש לציין שבכל התקף כזה אנו מרחיקים אותה להירגעות ולא מוותרים לה, כלומר היא לא מקבלת מה שרצתה. לבתי יש אח בן 11 חודש שהיא מסתדרת איתו מצויין (כמובן שיש סצנות של קנאה שבאותו רגע אני מדברת איתה ומרגיעה אותה). השאלה שלי מה עושים עם ההתקפים האלה? איך למנוע אותם? ואם הם פורצים איך מתנהגים באותו רגע? יש לציין שההתקפים קרו גם בגן במהלך מפגש וגם בבית מול כל המשפחה המורחבת. תודה רבה

 

[בי3ת קינדר]

למה את מתכוונת "מרחיקים ולא מוותרים"?

תוכלי להסביר מה בדיוק מתנהל בסיטואציה כזו לדוגמא? נשמע שאתם הורים מאד מסורים והילדה רגילה להמון היענות מצידכם, אבל המציאות השתנתה. היא גדלה, הולכת לגן, יש לה אח חדש והיא נדרשת להפגין יותר ויותר יכולת לדחיית סיפוקים. המצבים האלו מאפיינים מציאות משתנה עבור ילדים בגילה, אמא כבר לא פנויה אך רק אליה, בגן יש עוד 20 או 30 ילדים אחרים, וגם להם מגיעה מדליה מדי פעם, ומצפים ממנה לקבל ולהבין- לביתך קשה מאד עם המציאות שטופחת על פניה. תחושת הייחוד והבלעדיות אליה הייתה רגילה מתפוגגת וקשה לה מאד להשלים עם זה. יכול להיות שהתיאור מתאים למצב?

 

[sssap1]

התקפי זעם

אני אתן דוגמא לאחר שיעור ריקוד שלה היא ביקשה גלידה. הסברתי לה בנועם שלאחר ארוחת הערב היא תקבל. היא החלה לצרוח ולבכות לא רצתה להיכנס לאוטו ועשתה סצינה ברחוב. אמרתי לה שאם היא לא נכנסת לאוטו היא תחטוף עונש שיכאב לה מאוד אז היא נכנסה ולא רצתה לשבת ולחגור אז פה כבר הפעלתי כוח וחגרתי אותה. כשהגענו הביתה היא עדיין לא נרגעה והמשיכה עם הבכי אז שלחתי אותה לחדר, אחרי שהסברתי שוב שהיא תקבל לאחר ארוחת הערב אך ללא הצלחה. לאחר חצי שעה שבכתה בחדר היא נרדמה. הערתי אותה הכנסתי אותה להתקלח והיא כבר היתה רגועה אכלה את ארוחת הערב נתנה לי נשיקה וביקשה שאחבק אותה במיטה (את הגלידה היא לא ביקשה). בגן, כאשר לא קיבלה את המדליה הגננת רצתה להיכנע ולתת לה אותה אך בדיוק אני נכנסתי ולחשתי לה שלא תיכנע כי היא צריכה לדעת ולהבין שלא כל דבר שהיא רוצה היא מקבלת. אנחנו אכן משקיעים ומאוד מסורים לילדה, היא מקבלת המון חום ואהבה והכי הרבה יחס והערכה אך אנו לא מוכנים לספוג התנהגות כזו ואנו לא יודעים איך למגר את התופעה מה לעשות???

 

[בי3ת קינדר]

על פניו

נראה שאת בכיוון הנכון, את מחליטה את החלטותיך, עומדת על שלך, קובעת את החוקים. הורים רבים חוששים מכעס הילדים, פוחדים שהילד לא יאהב אותם אם יעזו לומר לא ולעמוד על שלהם. נראה כי אינך חוששת ולראיה לאחר סצינת הגלידה, קיבלת נשיקה וחיבוק. עוד אני רוצה לציין לחיוב, את העובדה שמנעת מהגננת להיכנע. את צודקת שלא יתכן שתקבלו התנהגות מהסוג הזה ועל כן אני מעלה כמה הצעות שאולי יהיו לך שימושיות: א. המשיכי בדרכך ועמדי על שלך, אבל נסי לקצר בהסברים ובדיבורים, פעם אחת הסבר וזהו, לא יותר. הילדה מבינה היטב גם אחרי פעם אחת. יתכן שהסצינות נמשכות כיוון שהיא מצליחה להעסיק אותך בשיכנועים, הסברים, דיבורים ומשא ומתן, קצרי הכל למינימום. בצורה כזו תוכלי לצמצם באופן משמעותי את תשומת הלב השלילית שהילדה מקבלת. ב. בכל פעם שאת "תופסת אותה על חם" בהתנהגות טובה, חזקי אותה. נסי למצוא כמה שיותר הזדמנויות חיוביות כאלו. הקפידי לציין על מה בדיוק היא מקבלת את החיזוק החיובי (אני כל כך שמחה לראות שנתת לאחיך להשתמש בצעצוע, כל הכבוד על הנדיבות). הורים רבים שוכחים לומר מה כן לאחר ששנים הם אומרים מה לא. ילדים צריכים להבין שיש גם דרך לקבל תשומת לב חיובית ועל מה. ג. היי עקבית והתמידי, בסוף זה יעבור. כשהיא תבין שאת נחושה, שיש גבולות ברורים ודרכים לקבל תשומת לב חיובית, היא תוכל לדעת כיצד לנווט את עצמה. בהצלחה